בס"ד                                                   ערש"ק                                                              ה'   באדר   התשע"ג

                       אור - לי - בפרשה - תרומה

"  דבר אל בני ישראל, ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תקחו את תרומתי, וזאת התרומה אשר

     תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת  "(כה, א-ג)           

פרשת המשכן נאמרה למשה רבינו ע"ה ביום הכיפורים עצמו לאחר מאה ועשר יום שבו סלח הקב"ה על מעשה העגל.

אומנם פרשה זו באה לפני מעשה העגל אך כפי שמובא במדרש תנחומא אין מוקדם ומאוחר בתורה, שנאמר(משלי ה ו):

נעו מעגלותיה לא תדע, ובאותו יום אמר הקב"ה למשה: עשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ואמרו רז"ל בירושלמי: שלוש

תרומות נאמרו בפרשה הזאת. תרומת האדנים, תרומת שקלים ותרומת המשכן. ויקחו לי תרומה - תרומת האדנים.

תקחו את תרומתי - תמורת השקלים. וזאת התרומה וגו' - זאת תרומת המשכן (שקלים פ"א:).

ופירש רש"י ז"ל: ויקחו לי תרומה - לי - לשמי. ועל פניו נראה כ המילה 'לי' מיותרת כי היה מספיק לשמי. ויש להבין

למה  הוצרך להקים את המשכן שהרי שנאמר מלוא כל הארץ כבודו(ישעיה ו). וכן, מה הטעם שהוזכרו כאן תרומות

האדנים והשקלים, בעוד  שפרשתנו עוסקת בתרומת המשכן וכליו. ועוד יש להבין למה הקדים בתרומת האדנים -

והשקלים את הפועל ויקחו - תקחו בהתאמה לפני התרומה לעומת תרומת המשכן שבהּ הפועל תקחו בא אחרי

וזאת התרומה. וכן צריך להבין למה נאמר 'מאת כל איש אשר ידבנו לבו' בין תרומת האדנים לתרומת השקלים

כנ"ל שהרי דווקא בב' תרומות אלו פרש רש"י שהתרומה קצובה - 'בקע לגולגלות' היינו שם משקל מחצית השקל

כמפורש בפרשת אלה פקודי. אם כן, מה כוונת נדבת הלב כאן.

ואקדים את מה שמובא במדרש: משל למלך שהייתה לו בת קטנה, עד שלא הגדילה ובאתה לידי סימנין, היה רואה

אותה בשוק - מדבר עמה, כיון שהגדילה ובאתה לידי סימנין, אמר: אין כבודה של בתי שאהיה מדבר עמה בפרהסיא,

אלא עשו לי אפוליון(חדר קטן) שאהיה מדבר עמהּ. הנמשל הוא כיון שקבלו את התורה ונעשו לו אומה שלימה, אמר:

אין כבודם של בני אדם שאהא מדבר עמהם בפרהסיה, אלא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם(י"ש, שסה).

ומכאן למדים שתכלית עשיית המשכן היה שעמו וצאן מרעיתו ידברו עם ה' יתברך ישירות ללא שום אמצעי כזה או

אחר כגון מעשה העגל. והיום, לצערנו הרב, בעוונותינו הרבים, טרם נבנה בית המקדש ואין לנו בית הבחירה. אך

הכול גלוי וידוע לפניו יתברך לכן ראה והתקין לנו מקדש מעט(יחזקאל י"א) שהוא בחינת בית מקדש ובחינת המשכן

ואמרו רז"ל(מגילה כט:) שזה בתי כנסיות ובתי מדרשות. ובמקום הקורבנות נתן לנו את התפילות ועסק התורה כמו

שכתוב(הושע י"ד):נשלמה פרים שפתינו וע"י כך נעלה ברום המעלות ונתקרב ונדבק ישירות במלך מלכי המלכים

ללא שום מתווכים. נמצא, שעיקר עבודתנו בעת הזאת היא ע"י התפילה והתורה כי ע"י כך מתקשרים ומתחברים

ישר למקור העליון - השם יתברך ויתעלה שמו.

וכתב האביר יעקב אביחצירא זצ"ל בספרו הקדוש "מחשוף הלבן" שהתרומה רומזת על תפילה. דתפילה נקראת

- דברים העומדים ברומו של עולם, וזהו תרומה. ואמר כאן ג' פעמים תרומה כנגד ג' תפילות בכל יום, עכד"ק. וכן,

מובא בספר החינוך(מצווה צה)בעניין מצוות בית הבחירה: "להכין את הלבבות של בני האדם לעבודת ה', כי גוף בני

האדם יוכשר על ידי הפעולות, ובהתרבות הפעולות הטובות ורוב התמדתן, נטהרות מחשבות הלב ומתלבנות

ומזדקקות" וגו' וע"פ זה אפשר לומר אולי בסיעתא דשמיא שהוזכרו ג' תרומות דווקא כאן לרמוז לאדם את דרך הישר

בעבודת ה' כדי להשכין את ה' יתברך בתוך לבו עמו שאמרו רז"ל(תענית ב): איזו היא עבודה שבלב ? הוי אומר זו

תפילה.  וע"י כך יושפע עליו ברכה והצלחה במעשה ידיו ולא ייכשל לעולם וגם אם נפל לאן שנפל תמיד יידע בלבו

שיש תקנה ע"י תפילה ותורה כי רק כך יחזור להתחבר לאביו שבשמים שזו עיקר המטרה.

וזה: ויקחו לי תרומה היינו תרומת האדנים כנ"ל רצה לרמוז אולי לצדקה בתפילת שחרית שהיא בחינת יסוד היום וזה

בחינת תרומת האדנים של המשכן שהם יסוד המשכן. והקדים 'ויקחו לי' לרמוז שצריך לתת צדקה לפני התפילה. כמו

שאמרו רז"ל  שצריך לתת צדקה לעני בתפילת שחרית במזמור: ויברך דוד את ה'...ואתה מושל בכל...שייתן שלוש

פרוטות לצדקה ויכווין לייחד שם הוי"ה שכן המטבע שנותנים הוא כנגד היו"ד והיד שיש בה ה' אצבעות היא כנגד הה"א

והזרוע המושטת כדי לתת לעני היא כנגד הוי"ו ויד העני היא כנגד הה"א השנייה ובכך מייחד שמו יתברך. וזה שהוסיף

רש"י לי - לשמי היינו לייחד את שם הוי"ה פה בעולם הזה ע"י מעשה צדקה כנ"ל. וע"י כך יכול שיתברך מאת ה' כמובא

במדרש כל דבר שנאמר בה: לי, יש בה ברכה. והתרומה יש בה ברכה(תנחומא ד). ואפשר שזה העניין רמוז גם במילה

תרומה כך: תפריש ר=200=צדקה(עם הכולל)ותתברך מאת השם. על כן, נאמר ויקחו ולא ויתנו לי כי ע"י נתינת

הצדקה וייחוד שמו כנ"ל לוקח ברכה מהמקור העליון.

וזה: תקחו את תרומתי היינו תרומת השקלים שבאו לכפר על מעשה העגל כמו שכתוב(שמות ל): לכפר על נפשותיכם

רמז לתפילת מנחה שתקן יצחק אבינו ע"ה שהיא בחינה גבורה בחינת דין. וגם בהּ אמרו רז"ל צריך לתת צדקה לפני

התפילה בעת שאומר המזמור: אשרי יושבי ביתך... פותח את ידך...יכון לייחד שם הוי"ה כמוסבר לעיל. וע"י הצדקה

ממתיק את הדין בשורשו, וכפי שביארתי בפרשת משפטים, ע"ש. ולעניין נתינת הצדקה בתפילת שחרית ומנחה,

שמעתי בשם המקובל הרב אורי נורי שליט"א(תלמידו של הרב מרדכי שערבי זצק"ל) מישיבת נהר השלום

בירושלים שיש עניין לתת לפני התפילה לפחות שלוש חצאי שקלים של ימינו. לכן נאמר 'מאת כל איש אשר ידבנו

לבו' רצה לומר שצריך עבודה שבלב כנ"ל יותר בשתי תפילות אלו שחרית ומנחה כי יגברו המכשולים לקיימם שהרי

בעיתים אלו אדם יוצא לפעולתו עדי ערב.    

וזה: וזאת התרומה היינו תרומת המשכן כנ"ל רמז לתפילת ערבית כי בעת הזו יחזור אדם מעבודתו ויוכל לקבוע

עיתים לעסק התורה כי משכן העדות הכוונה לתורה שנמצאת בתוך ארון הקודש. וע"פ חכמי הסוד אין לתת צדקה

בלילה סתם כי לא לעורר את הדינים לכן תרומתו בלילה תהיה ע"י לימוד התורה שהיא כולה שמותיו של הקב"ה.

וזה תרומה אותיות מ' תורה היינו 40 יום שקבלו את התורה(בע"ט שם). על כן, הפועל תקחו בא לאחר התרומה לרמוז

לאדם שעיקר עבודתו בלילה היא בעסק התורה שהרי אין אדם יכול להשיג את קניין התורה אלא בלילה. והי"ג

דברים הנצרכים למשכן הם כנגד י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם. והכלל הוא אחד המרבה ואחד הממעיט בפרט

שיכון לבו לשמים. וע"י כך נזכה בע"ה להשכין ולייחד בליבנו את ה' יתברך ולקיים מצוות עשה שנאמר ועשו לי

מקדש ושכנתי בתוכם שזה תכלית מעשה הצדקה והתפילה לגלות בליבנו את גדולת הבורא יתברך.

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

הצדקה מרחבת כל הפתחים של הקדושה; שכשאדם נכנס באיזה דרך ועבודה מעבודת השם יתברך, אזי הוא צריך

לפתוח פתח לכנוס באותו הדרך, ובשביל זה כל ההתחלות קשות; וע"י הצדקה מרחיב הפתח, כי הצדקה מרחבת

ופותחת ביותר כל הפתחים של הקדושה(סימן צדקה, אות לו).

                                                              "נר ה' נשמת אדם"

מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

          ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה