משנכנס אדר מרבין בשמחה !!!!!!
נכתב על ידי DL2000, 14/2/2013
בס"ד
משנכנס אדר מרבין בשמחה !
גרסינן בשלהי מסכת תענית (כט.): "אמר רב יהודה
בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כו', משנכנס
אדר מרבין בשמחה". ונפסק להלכתא במגן אברהם
(תרפו, ה)ובמשנה ברורה (שם ס"ק ח).
שמחת הפורים מתפרצת ושופעת על פני כל החודש
כולו, כנאמר (אסתר ט, כב) "והחודש אשר נהפך להם
מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב", כל החודש כולו נקבע
לשמחה ויום טוב.
מהאי טעמא איתא בירושלמי דמכילתין (פ"א ה"א): "תני
בשם רבי נתן, כל החודש כשר לקריאת המגילה, מה
טעמא, והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה וכו'"
עי"ש. והובאה דעה זו בשולחן ערוך (תרפח, ז) וז"ל:
"המפרש בים והיוצא בשיירא ואינו מוצא מגילה להוליך
עימו וכו', י"א שקורא אפילו מתחילת החודש". וכן נפסק
ברמ"א כדעה זו עי"ש ובנושאי כלים.
ומהשתא שומה עלינו אם כן להתעסק כל החודש
בשמחת הפורים הקדושה הבעל"ט, ולהכניס את עצמנו
נפשנו וליבנו, בתורה ובתפילה ובכל עשיותינו, שיהיו
טבולים ומוקפים מבית ומחוץ בשמחת החג וקדושתו,
אמן כן יהי רצון.
ובכן ירדנו בשבתות אלו אל ערוגת הבושם, להטעים
מעט מניחוחי רבינו שליט"א בספרו הגדול "טיב
המועדים - פורים" [שיצא לאור בחסדו ית' האי שתא
במהדורתו השלישית], לרעות בגנים וללקוט שושנים
המתאימים במסגרת זו.
* * *
"חייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן
לברוך מרדכי"(מגילה ז:).
הפירושים והרמזים בהאי מימרא רבו כמו רבו, בכל
דרכי פרד"ס התורה, מדוע הגדילו חכמים כל כך בחובת
שמחת הפורים? ומדוע נצטווינו בשמחתו להרבות
דווקא במשתה היין, ולבסומי עד דלא ידע, יותר מחובת
השמחה שבשאר ימים טובים?
ברם יבואר גודל ענין הפורים והשפעתו העצומה,
בטיב עובדא אחת ממרן אור שבעת הימים הבעל שם
טוב הקדוש זי"ע, שהגיעה אליו פעם אחת ממרחקים
משלחת נכבדה מאחינו בני ישראל, שהיתה במדינתן
גזירה קשה על ישראל יושבי הארץ ההיא, וביקשו
והפצירו בו על ביטול הגזירה.
הבעש"ט העמיק הרבה במחשבתו באותו קוויטעל
קשה, ולבסוף נענה ואמר: עליכם לנסוע לעיר פלונית,
ושם לגשת אל 'ר' יעקב', שהוא בודאי יוכל לעזור לכם,
ולברככם בביטול הגזירה.
ויהי בהגיעם אל אותה עיירה, החלו מיד לדרוש
ולבקש אחר הצדיק 'ר' יעקב', כדי לקבל ממנו את
הברכה המיוחלת לביטול הגזירה. מתחילה חשבו
שהכוונה כנראה לרבה של העיירה, אך הוא לא היה שמו
ר' יעקב. ולאחר שכיתתו רגליהם בין כל התלמידי
חכמים שם ולא מצאו, החליטו שכנראה הוא אחד מן
הצדיקים הנסתרים, שכידוע היו קשורים מאוד אל
הבעל שם טוב, שהוא היה מנהיגם ומפרנסם, ושולחם
לכל מיני שליחויות עלומות נסתרות.
אולם גם לאחר שדרשו וחקרו בין כל אנשי העיירה
ופשוטי הקהל, לא נמצא אותו 'ר' יעקב'. הם כבר כמעט
התייאשו מלמוצאו, עד שלאחר חיפוש מדוקדק
ודרישה נוקבת בית אחר בית, נודע להם שאין באותה
עיירה יהודי בשם 'ר' יעקב', כי אם שיכור גס אחד, שגר
בבקתה ישנה בקצה העיירה, החולה במכת השכרות, כל
סדר יומו מבואו ועד צאתו סובב והולך סביב היין...
בעת קומו בבוקר נעמד הוא בחטף לתפילת שחרית
חפוזה, ותיכף מבקש מאשתו להביא לפניו מן האדום
הזה... ומתנפל על כוסו כמי שלא טעם טעם יין מעולם...
ושותה כך להנאתו כמה כוסות הגונות עד שמשתכר
כלוט, מתגולל ביינו ומאבד את דעתו, ונופל כך בסבאותו
אל מיטתו בשינת שיכורים, עד שמקיץ משנתו ומתעורר
ושוב נותן עינו בטיפה... וכך מעביר הוא את כל הימים
ואת כל החיים בשכרות מבוזה!
[כמו שאמרו השיכורים בדרך צחות ברמזי פרשתנו
(כה, לג): "שלשה גביעים משוקדים (שלש גביעים מלאים בליקר
שקדים...)בקנה אחד (כשנכנסים ובאים כאחד בצינור הקנה שבגרון...
הרי זה)כפתור ופרח!"].
אולם היות ולא נמצא באותה עיירה יהודי אחר בשם
'ר' יעקב' כי אם שיכור זה, הוכרחו לגשת אליו. מתחילה
חשבו אולי מהצדיקים הנסתרים ביותר הוא, ומצליח
להסתיר צדקותו הגדולה במסווה השתייה, אך
משהתקרבו ובדקו בדרכיו הדק היטב לא מצאו בו ולא
כלום, כי אם זו ההנהגה שמן הבוקר ועד הערב עוסק
ביינו ונרדם תמיד בשכרותו, ואינו עושה מלבד זאת
כלום!
הסבירות שלאיש זה היתה כוונת הבעל שם טוב היתה
רחוקה עד מאוד, אבל בהעדר ר' יעקב אחר הוכרחו על
פי ציווי הצדיק לגשת אליו לבקש הברכה.
אך דא עקא, שמרוב שכרותו לא היה ניתן לדבר עימו
כלום, כי תמיד היה שיכור כלוט, ולא יכלו להחליף עימו
אף מילה. חשבו אפוא ומצאו עצה, בטרם שהתעורר
משנתו העמוקה החביאו ממנו את כל צלוחיות היין,
וכאשר קם ודרש וביקש אחר היין, ניגשו אליו כל חברי
המשלחת, ואמרו לו במפגיע שלא יתנו לו היין בשום
אופן עד שיברכם שתתבטל אותה גזירה רעה שבמדינה
פלונית!
שחק האיש צחוק שיכורים, ואמר: וכי מה איכפת לי
שתתבטל? הריני מברך אתכם שתתבטל הגזירה, העיקר
תנו היין! - כאשר שמעו חברי המשלחת הברכה יוצאת
מפורש מפיו על ביטול הגזירה, נתנו לו את היין וחזרו
למקומם, ואכן כעבור מספר ימים נתבטלה הגזירה ובאה
הרווחה לישראל.
לאחר מכן נשאל הבעש"ט הק' אודות אותו שיכור
ועסקיו, שלא נמצא בו שום סימני צדקות כלל, ואין
נראה שהוא מן הנסתרים, ומהו אם כן כוחו בברכתו?
גילה להם רבינו הבעש"ט סודו של אותו שיכור, שהוא
היה 'בעל תאווה' גדול, הרדוף ושטוף תמיד בתאווה
הקשה רח"ל. פעם אחת נודע לו על בעלת עבירה אחת
במדינה רחוקה אשר נוטלת בשכרה חמש מאות דינרי
זהב, שהיו הון עתק! ומרוב תבערת אש היצר הרע
שבקרבו מכר את כל רכושו, ועוד היה עליו לטרוח הרבה
עד שהשיג הסכום הגדול הזה, ויצא לדרכו לאותה
מדינה, בתקוותו להגיע לאותה עבירה שם.
ויהי בדרך כאשר חלף עם מרכבתו באחד הכפרים,
הגיע לאוזניו קול בכייה מרה, וזעקות של תינוקות
קורעות לב, לאחר בירור קצר למקור הבכייה, נודע לו
שאלו הם המוכסן (ארעדנער) המקומי ומשפחתו,
שהטילם ה'פריץ' האכזרי והשליכם לתוך הצינוק, מחמת
העדר תשלום דמי החכירה, כדרך הפריצים בימים ההם
לשלוט ביד קשה, באין משפט וצדקה.
הבכי הזה נגע מאוד לליבו היהודי של ר' יעקב,
וכשבירר כמה הסכום שחייבים הם לפריץ, גילה
להפתעתו שהוא בדיוק ת"ק דינרים כסכום הזה שנושא
עימו בכיסו לדבר העבירה, חושבנא דדין כחושבנא דדין.
- מיד ניצת בו הניצוץ, והיצר הטוב עורר בו רגשי רחמנות
הטבועים בשורש נשמת ישראל (יבמות עט.), ונכנס בו
חשק עצום לקיום המצוה הגדולה הזו של הצלת
משפחה שלימה בישראל ממוות. - באותה שעה הרהר
בליבו בבינה ובהשכל: הרי זו העבירה בין כך לא תביא
לשום רווח, כלום! אפס!... רק הפסדים גדולים בזה
ובבא! וכרגע אחר שנגמרת התאווה, הרי עתיד הוא בין
כך להישאר בעירום ובחוסר כל... ולמה אם כן להשליך
סכום עצום כזה על עבירה חמורה? הלא עדיף לעשות
בהיפך הגמור, לתפוס מצוה רבתי בזה הממון!
תיכף רץ האיש עם צרור כספו אל הפריץ, רוקן הכל על
השולחן, וסילק את כל החוב עד הפרוטה האחרונה,
והוציא את המשפחה לחירות! הם לא ידעו את נפשם
מרוב שמחה ואושר, והודו לו בכל לב. - וכך נשאר עני
וחסר כל, והיה סובב והולך ומקבץ נדבות מעיר לעיר.
למעלה בשמים נעשה מזה רעש גדול, שבמקום
העבירה החמורה שהיה הולך לעשות, נמצא מקיים
מצוה גדולה בהצלת כמה נפשות מישראל! ונגזר עליו
בזכות מסירות נפשו להצלתם של ישראל בלא שיכירם
כלל, שכמו כן יוכל תמיד לעזור ולברך את ישראל, וכל
הברכות שיברך בפיו לכל איש מבני ישראל יתקיימו.
ומאז התחיל לברך את ישראל, וראו הכל שברכותיו
מתקיימים ונעשים, והיו מביאים אליו מעות צדקה
בשביל שיברכם בכל מיני ברכות שרצו להוציא מפיו,
וכאשר גזר באמרי פיו היה הכל מתקיים.
אמנם בהיות שלא היה צדיק, לא ידע להיזהר בענייני
ברכותיו שיחולו רק במקום הצורך והטוב, והיה מברך גם
לרשעים ברשעותם ובעניינים שיצא מהם חילול ה'
רח"ל. ונעשה שוב קטרוג למעלה, שלא יתכן להשפיע
בשכר קדושת המצוה הנוראה שקיים, דברים שייצא
מהם חילול שם שמים, שנמצא שכרו יוצא בהפסדו...
ולפיכך נפסק עליו שיהיה "שיכור" כל היום, וכך לא
יוכל לנצל את כח ברכותיו, דגמירי משמיא מיהב יהבי
משקל לא שקלי (תענית כה.). ובזה גם לא יחזור לסורו,
ויגיע לעולם העליון בלא עבירות, ויוכל לקבל שכרו
הגדול. - ולכן מי שבכל זאת מצליח בתחבולותיו להוציא
ממנו איזו ברכה, הרי היא מתקיימת לאלתר!
א
***
כיוצא בדבר נראה אף בענין חג הפורים דנן, הלא הלכה
פסוקה היא בשולחן ערוך (סי' תרצד ס"ג): "כל הפושט יד
נותנים לו", שרומז אף כלפי מעלה, שכל הפושט ידו
לשמים בבעותא וצלותא, הרי שכל מה שיבקשו ישראל
בזה היום יתקבל למעלה. כי השם יתברך מקיים אף הוא
כל מצוותיו כנודע, ופסק השו"ע לתתא מתקיים כמו כן
למעלה, שהרי "קיימו למעלה מה שקיבלו למטה" (מגילה
ז.). כאשר מתגדל בהאי יומא רבא מעלת ישראל חיבתם
ואהבתם, ובכל מה שיבקשו תתקבל תפילתם.
[כמ"ש בסה"ק תורת חיים (תשא) וזל"ק: "בפסוק (אסתר
ט, כח): "והימים האלה נזכרים ונעשים", כי ימים האלה יש
להם סגולה, תיכף כמזכירים דבר טוב על ישראל, תיכף
נעשה כך, וזה נזכרים ונעשים" עכל"ק].
ומאחר שאין כל העם במדרגת הצדיקים, שיידעו
לשמור על כוח העצום של ברכתם ותפילתם בזה היום,
ויהיו יכולים חלילה לנצל סגולת היום גם לדברים שאינם
טובים וישרים לישראל. לכן נצטווינו על השמחה
הגדולה, להרבות בשתיית היין בחג זה יותר משאר יו"ט,
כדי לאבד הדעת "עד דלא ידע", בכדי שלא ישתמשו
בכח הברכה והתפילה לדברים שאינם לטובה, או שאינם
לכבוד שמים. [עיין בסה"ק חידושי הרי"ם לפורים].
ועתה בא וראה מעלת ישראל קדושים בהאי יומא
עילאה, וגודל מסירות נפשם לעשות נחת רוח ליוצרם.
שעל אף שיודעים היטב סוד זה של טעם חובת משתה היין,
שהוא כדי לאבד את דעתם שלא יוכלו לנצל ולבקש ולברך
כל הצטרכותם משלם. - הרי הם מוסרים נפשם, ומוותרים
על כל הסגולות הנפלאות וגודל עת הרצון שיכולים לפעול
ולהפעיל לעילא ולתתא, עד החשת גאולתם של ישראל,
ומוסרים הכל לשמים, כדי לקיים רצונו הפשוט במסירות
נפש, להתבשם במשתה היין עד לא ידע! - ואכן זו המעלה
עצמה הנפלאה של מסירות נפש גדולה ונעלה יותר מכל
המעלות, וזוכים בעדה לברכה רבה מן השמים ברוחניות
ובגשמיות בפרטיות ובכלליות ובכל משאלת לב לטובה, עד
ביאת גואל במהרה דידן אמן וכן יהי רצון.
["טיב המועדים - פורים", משתה היין]
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
