המקדש שבלב !!! (הרב ארוש)
נכתב על ידי DL2000, 14/2/2013
בס"ד
מרו חז"ל על הפסוק בפרשתנו (שמות
כה): "וְ עָ שׂוּ לִ י מִ קְ דָּ שׁ וְ שׁ ָ כַ נְ תִּ י בְּ תוֹכָ ם"
– 'בתוכו' לא נאמר, אלא 'בתוכם', שעיקר
המשכן שאיווה לו הבורא בתחתונים, הוא בתוך
הלבבות של כל אחד ואחד מישראל, וכל עשיית
המשכן ששם תשכון השכינה, הוא רק כלי שעל ידו
יבוא כל איש ישראל לקרבת הבורא ולדבקות בו,
שרק זו התכלית.
כי בודאי כל אחד מבין, שאם יש משכן שבו אמורה
לשרות השכינה, אבל הלבבות סתומים ואטומים,
ומלאים ברצונות הפוכים מרצון הבורא, ואין בהם
מקום לאלוקות לשכון, זה לא מה שבוראנו רוצה. ה'
יתברך לא צריך קירות, חדרים וכד' לשכון ביניהם,
אלא העיקר הוא האדם, ואם האדם לא רוצה שה'
ישכון בתוך לבו, ה' יסתלק ולא ישכון גם לא בבית
המקדש. לכן כך אכן היה, בזמן שבית מקדש היה
קיים, כשעם עם ישראל הרבו לחטוא, ולא טיהרו
את לבבם, ולמעשה הראו שהם לא רוצים שה'
ישכון בלבם, סופם שה' הסתלק מהם והחריב את
בית המקדש.
לכן זו עיקר העבודה שכל אחד צריך לשים את
הדגש בה, לנקות ולטהר את הלב, ועל זה נאמר
(משלי כג): "תְּ נָ ה בְ נִ י לִ בְּ ךָ לִ י...!". העבודה שבלב
היא עיקר העבודה בעולם הזה, ועל זה אנחנו
מבקשים: וטהר לבנו לעבדך באמת! ועיקר טהרת
הלב תלויה בתשובה, ועיקר התשובה היא תפילה,
ותפילה היא חיבור של כוונת הלב עם הדיבור, כמו
שאנחנו מבקשים בסוף התפילה: יהיו לרצון אמרי
פי והגיון לבי לפניך וכו'. רק חיבור של מה שאומרים
בפה – 'אמרי פי', עם כוונת הלב – 'והגיון לבי',
היא הנקראת תפילה. לכן חשוב להתפלל במתינות
כדי שיהיה זמן לחשוב על מה שאומרים ולכוון את
הלב.
והנה הרבה אנשים מתקשים לכוון בבקשת 'סלח
לנו' שבתפילת שמונה עשרה, או אפילו כשמבקשים
סליחה בהתבודדות, כי קשה להם להתחבר ולהרגיש
את בקשת הסליחה, והם לא מבינים על מה הם
מבקשים סליחה ומדוע הם מבקשים סליחה,
והם אומרים את הסליחה בלי חיות, בלי 'הגיון
לבי', לכן נביא כמה התבוננויות בבקשת הסליחה,
כדי שהאדם יוכל להבין על מה הוא מבקש ולכוון
ולהרגיש את בקשת הסליחה, ולומר אותה עם חיות
כראוי.
הסבר ראשון על פי משל, שכל אחד ימחיש לעצמו:
איך אתה מרגיש כאשר מישהו פוגע בך, ואפילו לא
מתייחס לכך שהוא פגע בך? נכון שזה מגדיל לך
את הצער שבלב פי כמה וכמה? אתה חושב: לא רק
שהוא פגע בי, הוא אפילו לו מתיחס לזה! אבל ברגע
שאותו אחד שפגע בך, מבקש סליחה, ההרגשה
הרעה חולפת כליל – כל ההרגשה הרעה שהלכת
עמה, כל זמן שאותו אחד לא אמר מלה, חולפת
כליל, ברגע שהוא מבקש סליחה.
כך ממש כל אחד צריך להרגיש, שבכל חטא שעושה,
אפילו נדנוד עברה, הוא פוגע בקדוש ברוך הוא, והוא
צריך להרגיש שהוא פגע בקדוש ברוך הוא, ולהבין
שכל עוד שהוא לא עושה חשבון נפש ומבחין בחטא
שלו, ומבקש סליחה מהקדוש ברוך הוא, אז הקדוש
ברוך הוא כביכול נשאר עם אותו הצער שהמחשנו
קודם: למה הוא לא מתיחס לכך שהוא פגע בי?
לאדם יש חכמות שהוא חושב שבגלל שה' מרומם
ומנושא, אז לא שייך אצלו צער וכד', אבל כשם שה'
מרומם ומנושא, כך הוא גם שוכן את דכא, והוא
יתברך ברא את העולם ואת האדם עם המושגים
האלה, של פגיעה וסליחה וכד', כדי שתהיה לנו
נקודה להבין איך זה פועל גם כלפיו יתברך, ולבקש
את הסליחה מכל הלב, בהבנה פשוטה שבחטא
שעשית פגעת בקדוש ברוך הוא, כי עברת על רצונו
ומצוותו.
עוד התבוננות – כל אחד יחשוב על איזה אבא,
שלבן שלו יש 'תיקים' במשטרה, כמה צער ובושה
יש לאבא מבנו, מלבד עגמת הנפש שיש לו
מרחמיו על אותו הבן שנפל לדיוטה התחתונה
– כך ממש אבא שבשמים, כמה בושה וצער יש לו
מכל ה'תיקים' שיש בשמים למי מבניו, על עברות
וחטאים וכו' רח"ל, וכמה צריכים לבקש מה' סליחה
על כל חטא כזה, על כל 'תיק' שבגללו נגרמים כל
כך בושה וצער לקדוש ברוך הוא. לאבינו שבשמים,
ועל ידי בקשת הסליחה נמחלים לאדם אותן עברות
ונמחקים התיקים האלה, ואינו גורם יותר צער
ובושה לאביו שבשמים.
עוד נקודה להתבוננות – כל חטא ועוון שאדם עושה,
יוצרים חומה בינו לבין אביו שבשמים, כמו שרבינו
הקדוש כותב בליקוטי מוהר"ן קע"ב: "כִּ י אוֹר הַ שּׁ ֵ ם
יִ תְ בָּ רַ ךְ שׁ וֹפֵ עַ עָ לָ יו תָּ מִ יד, אַ ךְ הָ אָ דָ ם עַ ל יְ דֵ י מַ עֲ שָֹ יו
הָ רָ עִ ים עוֹשֶֹ ה צֵ ל לְ עַ צְ מוֹ, שׁ ֶ אֵ ין מַ גִּ יעַ עָ לָ יו אוֹר הַ שּׁ ֵ ם
יִ תְ בָּ רַ ךְ , וּ לְ פִ י מַ עֲ שָֹ יו כֵּ ן נַ עֲ שֶֹ ה הַ צֵּ ל הַ מּ וֹנֵ עַ אוֹר הַ שּׁ ֵ ם
יִ תְ בָּ רַ ךְ ...". לכן, כל מי שרוצה להתקרב לה', צריך
לבקש סליחה כדי שלא יהיה מה שמפריד בינו לבין
הקדוש ברוך הוא. צריך שיכאב לו שהמעשה הרע
מפריד בינו לבין בוראו ומקור חיותו.
עוד נקודה – כאשר יש לאדם עוונות, כל עוד שלא
מחלו לו עליהן, התפילות שלו לא מתקבלות, והוא
לא יכול לפעול ישועות, לא לעצמו ולא לכלל ישראל.
לכן צריך שיבקש ויתחנן באמת שה' יסלח וימחל לו
על עוונותיו, כדי שיוכל להמשיך שפע וישועות.
ואם בבקשת סליחה עסקינן, אין לשכוח את הכוונה
שכבר הבאנו בעבר, שצריכים לכוון כך – סלח לנו כי
חטאנו. תסלח לנו - למה? כי חטאנו – כי את העונש
כבר קבלנו במה שחטאנו. זה שחטאנו זה העונש
הכי קשה - וכי יש עונש יותר מאשר להתרחק מה'?
לכן תסלח לנו על הקצת שנטינו ממך, שעל ידי זה
קיבלנו את העונש לחטוא...
כל ההתבוננויות האלו, הן תוצאה של תפילה
במתינות עם מחשבה וכוונת הלב, ואפשר לבקש
'סלח לנו', עם כוונה והתבוננות אחרת, בכל פעם
שמתפללים – פעם מצד הצער שגרם לאביו
שבשמים, פעם מצד הבושה וכו', וכן כל אחד יכול
להתבונן ולכוון כפי יד ה' הטובה עליו, לפי מה
שמעורר אותו, והעיקר, שיהיה לכבוד ה', לגלות
כבוד ה' בעולם ולהתקרב באמת לה' יתברך, כפי
שנאמר בפתיחת המאמר, שעיקר העבודה היא
לזכות לטהרת הלב, שה' ישכון בתוכנו.
ולמעשה זו הכוונה הכללית העיקרית שבבקשת
הסליחה, לזכות לטהר את הלב מהרצונות הלא
טובים, מהרצונות שהם הפך רצון ה', שהאדם
יבקש סליחה עם כוונה אמתית לתקן את הרצונות
שלו, שלא יהיה ככלב השב על קיאו, שמבקש מה'
שיסלח לו, בזמן שהוא מתכוון להמשיך עם הרצונות
לא טובים, אלא יבקש באמת לעזוב את הרצונות
הלא טובים ולהתמלאות רק ברצונות טובים להיות
כרצון ה'.
ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שיסלח לנו וימחל
לנו ויטהר לבנו לעבדו באמת, ונזכה שיתקיים
הפסוק: "וְ עָ שׂוּ לִ י מִ קְ דָּ שׁ וְ שׁ ָ כַ נְ תִּ י בְּ תוֹכָ ם", שיבנה
בית המקדש במהרה בימינו בנין עולם, וישוב ה'
לשכון בתוכנו, היינו בתוך ליבנו. אמן כן יהי רצון.
בברכת שבת שלום ומבורך
לכל בית ישראל
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
