זיכרון בעלמא דאתי
נכתב על ידי DL2000, 14/2/2013
בס"ד
רבס"ד
וטשילד, כשרוצים לתאר
אדם עמיד במיוחד מכנים
אותו בתואר "רוטשילד". לא
סתם שמה של משפחת הבנקאים
המפורסמת והעשירה, משפחת
רוטשילד, התפרסם בכל העולם. ה"אב
המייסד" של משפחת הרוטשילדים
היה מאיר אנשל רוטשילד, יהודי שומר
תורה ומצוות שחי באוסטריה. מאיר
אנשל בשל היותו יהודי ממולח הצליח
בעסקיו הבנקאים, בסיעתא דישמייא.
צבר הון עצום ויצר מערכת יחסים
קרובה עם קיסר אוסטריה של אז,
פרנץ יוזף.
נוהג היה הקיסר מידי פעם לשלוח
אורחים נכבדים אל ארמונו המפורסם
והיוקרתי של מאיר אנשל רוטשילד.
היה זה הארמון המיוחד, היקר
והמאורגן ביותר בכל רחבי אוסטריה.
ארמון שכולם רצו לשזוף עיניהם ביופיו
ובעושרו.
באחד הביקורים של אחד מאורחי
הקיסר לקח מאיר אנשל את אורחו
לסיור ברחבי הארמון. הוא הראה לו
חדר אחר חדר, והאורח הוכה בתדהמה
נוכח יופיים של רהיטי הכסף והזהב,
הנברשות ובדי היבוא היקרים. הכל
היה מחזה מרנין עין. לא היה כמותו
בכל אוסטריה כולה. רק דלת אחת
לא נפתחה לעיני האורח. כשעברו על
דלת זו פסח עליה רוטשילד כמתעלם
והמשיך הלאה...הוא אך האורח נעצר
וביקש את בעל הבית שיראה לו את
החדר שמאחורי הדלת.
"צר לי", אמר מאיר אנשל, "אך זהו
החדר היחיד בארמון שאינני יכול
להראות לך".
"מדוע?" שאל האורח. "ברצוני לראות
כל חלק וחלק של ארמונך המקסים".
"פשוט, איני יכול", השיב לו מאיר
אנשל, והמשיך ללכת.
הסיור הגיע לסיומו והפקיד שב וסיפר
לממונה עליו על כל מה שראה. הארמון
בהחלט עלה על כל דמיון. "אבל היה
חדר אחד שמאיר אנשל סירב להראות
לי", אמר הפקיד לקיסר כממתיק סוד.
"מדוע לא?" שאל הקיסר.
"אינני יודע, אבל אני יכול לנחש. אתה
יודע כמה עשירים הם היהודים הללו.
ייתכן שבחדר הזה יש את סוד עושרו
של רוטשילד אשר לא רוצה לגלותו
לאיש. לכן הוא עשיר כל כך. מן הסתם,
מאחורי הדלת הזו יש סוד שיוצר את
עושרו של אנשל רוטשילד".
הקיסר לא ידע אם להאמין לפקידו
או לא, לכן שלח פקיד נוסף לראות
את ארמונו של מאיר אנשל רוטשילד.
הפקיד השני שב עם אותו סיפור, וכן
גם השלישי והרביעי שנשלחו אחריו.
סקרנותו של הקיסר פרנץ יוזף
התעוררה והוא החליט ללכת לבקר
בעצמו בארמון.
מאיר אנשל קיבל את הקיסר במלוא
הכבוד הראוי לו. הוא לקח את הקיסר
לאותו סיור כמו את שאר אורחיו
מממשלתו של פרנץ יוזף, ושהגיעו
ל"חדר הסודי" דילג עליו מאיר אנשל,
אך הקיסר התעקש וביקש להיכנס
פנימה ולראות מה יש שם.
אנשל הסביר כי זהו החדר היחיד
שלא יוכל להראות לאיש. אך הקיסר
התעקש על כך ואף החמיר פניו לשמע
סירובו של מארחו.
לבסוף נכנע מאיר אנשל והסכים
להראות לקיסר את החדר הסודי. הוא
הוציא את המפתחות, פתח את הדלת
והזמין את הקיסר להיכנס. פרנץ יוזף
הביט ונדהם למראה עיניו. בחדר קטן
זה שהיה הפשוט ביותר מכל חדרי
הבית היה מונח על הרצפה ארגז פשוט
עשוי עץ אורן ומפה פשוטה לבנה על
השולחן. זה כל מה שהיה בחדר!
"מה כל זה?" שאל הקיסר ומדוע כ"כ
הסתרת חדר זה ממנו?
רוטשילד ענה: "לנו היהודים, יש כללים
נוקשים בנוגע למנהגי קבורה", הסביר
"כשנפטר אדם, עליו להיקבר בארון
פשוט מאוד, בקופסת אורן פשוטה,
וגופו צריך להיכרך בתכריכים פשוטים
העשויים מבד לבן. זאת כדי לשמור על
השוויון שבין כל ברואיו של בורא העולם.
איש לא יכול להיקבר בארון מקושט
ויקר או לעטות בגדים מפוארים. אמנם
בימי חיינו חלקנו אמידים ואילו אחרים
סובלים מעוני ודלות, אך במוות- כולם
שווים".
"אבל מדוע זה כאן בחדר הזה?" שאל
הקיסר, שהדבר עשה עליו רושם עמוק
אך עדיין חש מבולבל.
"בסוף כל יום, עם ערב נכנס אני לחדר
הזה ומביט בארון המתים ובתכריכים,
ונזכר ביום המיתה. הדבר מזכיר לי,
שלמרות עושרי הרב וההשפעה הגדולה
שלי בדרגים הגבוהים ביותר של
האימפריה האוסטרית, עדיין הנני אחד
מברואיו של הקב"ה, ובסוף חיי יהיה
קצי כמו קיצם של כל שאר הברואים.
אני עושה כן שלא תבוא מחשבת גדלות
וגאווה בליבי. שמא אחרי יום גדוש
בפעולות כספיות בקנה מידה ענק, אף
אני אחשוב על עצמי כאילו הייתי ענק
ואתנפח מרוב חשיבות עצמית".
פרנץ יוזף נדהם, המלים נעתקו מפיו.
עתה כששמע הוא עצמו שיעור מוסר,
גדל בעיניו כבודו למאיר אנשל רוטשילד
אף יותר מבעבר. הוא מעולם לא חשד
שוב בכנותו, ביושרו או באמינותו של
מאיר אנשל והעריצו יותר מתמיד.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
