נוהג היה המגיד מקלם להסתובב

בעיירות ובכפרים בין הקהילות

היהודיות לדרוש דרשות ולחזק

את עמ"י בכל אתר ואתר שהוא בתפוצות

ישראל. באחת ממסעותיו הגיע גם לעיירה

יהודית  קטנה ונידחת, וכדרכו  בקודש

התכונן לדרוש בבית הכנסת המרכזי של

העיירה  ולחזק את  לבבות עם  ישראל

הזקוקים לחיזוק ותמיכה, חיוך ומילה

טובה. נוהג היה קודם דרשתו לסייר

במקום, לשוחח עם האנשים ולתהות

על קנקנם. בדרך זו  היה מתוודע לאופי

המקום ואנשיו וידע להתאים את הדרשה

הנכונה למקום הנכון.

"כאן לא תהיה לכבודו עבודה רבה", השיב

לו אחד מתושבי העיירה, שעמו פתח

בדברים. "ברוך  ה', זה  מקום של יראת

שמים  ועשיית חסד.  תושבי המקום  ב"ה

אוהבים  זה לזה  וחיים  על דרך  התורה

והמצוות". המגיד ניסה לדובבו ולברר מה

בכל זאת דורש תיקון, אולם האיש שפך

תשבחות על העיירה ותושביה.

"ובכל זאת, האם אין בכל העיירה דבר

אחד הדורש תיקון?", תהה המגיד.

"הממ", היסס האיש וחשש לספר את

הבאות,  אך מייד התעשת חזר  לעצמו

ואמר: "כן, האמת היא שיש לנו בעיה אחת.

קוראים לה  'יואליש  המוסר'.  איש שפל,

ורשע המטפח את קשריו עם השלטונות

על ידי הלשנות על אחיו היהודים ועלילות.

אבל דברי כבודו אפילו לא יגיעו לאוזניו של

טיפוס זה, ולא נראה כי יש לו תקנה"...

דברי האיש  זעזעו את המגיד.  הוא הרהר

לרגע ושאל: "האם תוכל למצוא ב'יואליש

המוסר'  נקודה  טובה כל  שהיא,  נקודה

קטנה אפילו אחת, ולו קטנה?".

חיוך מריר עלה על שפתיו של האיש, הוא

חיכך בדעתו  לאחר מחשבה  קלה. "כן,

בהחלט, מעלה אחת  יש לו הוא עומד

בדיבורו. כשהוא מבטיח למישהו כי יטפל

בו, הוא אכן יעשה זאת עד הסוף".

בתוך כך הבחין המגיד בחיוורון על פני בן

שיחו. "הנה הוא", לחש היהודי והשפיל את

מבטו. "אני חייב  ללכת  מכאן, פן יחשוד

שעליו שוחחנו". בתוך שנייה הסתלק

האיש ונעלם כלא היה.



פנההמגידלאחורוראהאישצועדלקראתו.

אף שמעולם לא ראהו, את יואליש המדובר

לא היה לו ספק כי זה האיש. תלבושתו

השונה, תנועותיו היהירות ועיניו המרצדות

ובוחנות כל צד ועבר כעיניו של צייד, העידו

כי אכן זהו 'יואליש המוסר'.

"שלום עליך ר' יואל", פנה אליו המגיד

והושיט  לו יד לשלום. יואליש היה  המום.

לרגע קפאה לשונו. הוא כבר שמע תוארי

גנאי רבים המוצמדים לשמו" מוסר, רשע,

מלשן, מומר לעמו ועוד..." אך מעולם לא

את התואר ר'...

"ברצוני לבקש ממך טובה קטנה", המשיך

המגיד. " 'מגיד' אני, וכדרך ה'מגידים' אני

נושא דרשה בבית הכנסת ובסופה מקבץ

כמה  פרוטות למחייתי. הואיל ואתה,  ר'

יואל, אדם מכובד וחשוב פה בעיירה,

משוכנע  אני שאם תבוא לדרשתי  יבואו

רבים בעקבותיך,  וכך  אתפרנס בכבוד.

אבקשך אפוא לבוא לדרשה שאשא היום

אחר הצהריים".

"אין לי זמן ואינני עושה טובות", התעשת

יואליש באחד וניסה להיפטר מהמגיד

ה'טרדן' שנקלע אליו, אבל זה לא ויתר. הוא

הוסיף להפציר בו עד שליואליש כבר לא

נותר מוצא. "טוב, אבוא", פלט במצוקתו.

המגיד  לא הסתפק בכך. "שמעתי  עליך

כי מקיים אתה את דיבורך ושומר את

הבטחותיך. הבטח לי כי תבוא". לא נותרה

ליואליש ברירה, והוא נאלץ להתחייב כי

אכן יבוא לדרשה.



בית הכנסת היה מלא מפה אל פה,

המגיד שעמד על  דוכן  הדרשה התמהמה

מלהתחיל את הדרשה. מבטו פנה שוב

ושוב לעבר הפתח כממתין ומצפה לדבר

מה. לפתע אורו עיניו, אך עיני שאר

הנוכחים חשכו ופניהם החוירו. בפתח

הופיע 'יואליש המוסר' בכבודו ובעצמו.

הוא נדחק בתוך ההמון בפנים מלאות

חשיבות, ופילס דרך  היישר אל ה'מזרח'

ובחר להתיישב בין חשובי הקהילה.

המגיד פתח את  דרשתו  בחיוך והארת

פנים. את דרשתו החל במילים "כל ישראל

יש להם  חלק  לעולם  הבא".  שעה  ארוכה

הסביר את הדברים, כשהוא מתבל אותם

במאמרי חז"ל משובבי לב ובסיפורים

מרתקים.  הקהל  כולו היה  עצור  נשימהו

והאזין בשקיקה לדרשה, לעומתם ישב

יואליש במזרח, באי נוחות מעושה.

לפתע עצר המגיד  את שטף דבריו.

לתדהמת כולם, הסב את פניו אל 'יואליש

המוסר' ופנה אליו: "גם אתה, ר' יואל, אל

תחשוב כי אין לך עוד חלק ונחלה בעולם

הבא ובעם ישראל. ואם בכל זאת סבור

אתה כי  דבריי  הם דברי הבל  וריק,  הריני

מצהיר בזאת קבל עם ועדה על נכונותי

למכור לך את כל חלקי בעולם הבא

ולהווי ידוע כי חלק  לי בעולם הבא גדול

רק על מצוות זיכוי הרבים וקרוב הלבבות

שבידי".

יואליש הביט במגיד, מסמיק ומשתומם

כלא מאמין למשמע אוזניו. המגיד הגביה

שוב את קולו: "מחיר העסקה יהיה

התחייבות בלתי  חוזרת  מצידך להיטיב

מכאן ולהבא את דרכיך. יהיה עליך לנטוש

את כל מעשי ההלשנה ולשוב אל חיק

התורה והמצוות מתוך אהבת ישראל

אמיתית".



שתיקה מתוחה עמדה בחלל. הכול המתינו

למוצא פיו  של יואליש. לרגע  נראה היה

כאדם אבוד. הוא הביט במגיד והשפיל את

עיניו. העיף מבט מהיר בקהל הרב הסובב

אותו, והיה נבוך ומבולבל. ואז הרים את

עיניו שוב ושפתיו מלמלו מילה אחת "כן".

ולאחר מכן הוסיף "מוכן לעסקה".

פנה המגיד אל הדיינים וביקשם להכין

שטר מכירה. בשטר נכתב כי המגיד מוכר

ליואליש  את חלקו בעולם הבא,  בתמורה

לשינוי דרכיו והתנהגותו.

רועד ודומע  נטל יואליש את  השטר מידי

המגיד.  מיד לאחר מכן המשיך  המגיד

בדרשתו, והרעיף על הקהל דברי חיזוק

והתעוררות. את דרשתו חתם במילים

האלה: "זכור נא, ר' יואל, זכור ואל תאבד

חלילה את העולם הבא שלך. פתח דף

חדש בחייך ואל תפסיד את האוצר היקר

שבידך".



חלפו שנים. יום אחד נקלע המגיד מקלם

בשנית לאותה עיירה. גם עתה התעניין

אצל אחד העוברים ושבים על העיירה.

"מה שלום 'יואליש המוסר'?", שאל. האיש

הביט במגיד במבט תוהה: "אינני מכירו,

וככל הידוע לי אין אדם כזה בעיירה". או

אז ידע המגיד מקלם כי ה'עסקה' שעשה

אמנם הצליחה ויואליש המוסר הפך להיות

ר' יואל בזכותה של נקודה טובה אחת.