בס"ד

חסידי ברסלב נוהגים לצעוק 'הצילני מקליפת
המן עמלק' כבר שלושים יום לפני פורים,
בתור הכנה לקבל את קדושת הפורים, שעיקר
עניינו הוא מחיית קליפת עמלק, שהמן הרשע הוא
השיא של ריכוז זוהמת הקליפה מאוסה של עמלק.
מה היא עיקר קליפת המן  עמלק? עיקר קליפת המן
עמלק היא הקליפה של כפיות הטובה, שזה מה שהמן
אמר: וכל זה אינו שווה לי. המן הרשע היה אולי האדם
שהקדוש ברוך הוא הכי הרבה העלה וקידם בהיסטוריה
האנושית. מה לא היה לו? הוא בעצמו הלך ומנה בפני
אוהביו את כל הצלחותיו הענקיות, ככתוב (אסתר ה):
"וַ יְ סַ פֵּ ר לָ הֶ ם הָ מָ ן אֶ ת כְּ בוֹד עָ שׁ ְ רוֹ וְ רֹב בָּ נָ יו וְ אֵ ת כָּ ל אֲ שׁ ֶ ר
גִּ דְּ לוֹ הַ מֶּ לֶ ךְ וְ אֵ ת אֲ שׁ ֶ ר  נִ שּ ְׂ אוֹ עַ ל  הַ שּ ָׂ רִ ים וְ עַ בְ דֵ י הַ מֶּ לֶ ךְ "
– להמן היתה עשירות מופלגת, ומאתיים ושמונה
בנים,  וקיבל מינוי  מהמלך  לעשות  כרצונו, ואת  טבעת
המלך, שפירושו שהוא למעשה השליט על כל מדינות
אחשוורוש שזה כל העולם כולו - מה עוד יכול אדם
לרצות?
אבל  אחרי כל  החסד הזה, כשרק פרט  אחד קטן לא
היה כרצונו, מה המן הרשע אמר: וכל זה אינו שווה לי...
זו קליפת כפיות הטובה הנוראה, שמקננת בלבו של כל
אדם, שאף שהקדוש ברוך הוא משפיע עליו בחסדו
אין ספור טובות, חיים, בנים, מצוות ועוד ועוד, כשרק
דבר  קטן לא  מסתדר לו לאדם, מיד הוא  מקרקר:  כל
זה אינו שווה לי! ה' ירחם ויציל מהקליפה המאוסה של
כפיות הטובה, שעל זה יש לצעוק בכל הכוחות: הצילני
מקליפת המן עמלק!
ועל זה אנו מצווים לזכור בכל יום את מעשה עמלק 'אשר
קרך בדרך', ולעשות הכל כדי למחות את שמו וזכרו מן
העולם, שרק אז יהיה כסאו של ה' ושמו של ה' שלמים,
שפירושו שרק כשכל אחד ימחה את הקליפה של כפיות
הטובה מלבו בשלמות, רק אז תתגלה מלכותו ואמונתו
של הקדוש  ברוך הוא בשלמות. כי כסאו זו  מלכותו,
ושמו זו אמונתו.
איך מוחים את  הקליפה המזוהמת של  כפיות הטובה
מהלב? על ידי  הזכירה, שהאדם יזכור  תמיד, את כל
הטובות שה' עשה עמו מיום היוולדו ועד עתה, ובפרט
מה שה' קרב אותו וזיכה אותו לעשות מצוות רבות כל
כך, שאי אפשר לספור ולשער את העשירות ברוחניות,
שיש לקטן  שבקטנים ולפחות שבפחותים  מישראל.
וצריכים ממש  לעמוד ולפרט לעצמו את  כל הזכויות
הרבות שה' זיכה אותו, כי כשיש בלב את הקליפה של
כפיות הטובה, האדם לא מבחין בכלום, ורק הזכירה
וההתבוננות מסלקים את החושך הזה, לכן נפרט קצת
דוגמאות:
כל אחד יזכור כמה פעמים ברך ברכת שהכל, פרי
האדמה, פרי העץ, מזונות, המוציא וכו' – וכל הברכות
האחרונות שאחריהם, כמה חסדים, כמה צדקות, כמה
טרחה למען ילדיו, עם בני ביתו, כמה שעורי תורה, זיכוי
הרבים,  הפצה, שבתות, חגים, כמה צניעות  באשה,
עזרה בבית, להורים, לבעל וכו', כמה מחשבות טובות,
התגברות על רצונות רעים, תנועות טובות, שירות לה',
הודאות לה',  קברי צדיקים, הקבלת פני  רבנים, כמה
הנחות תפילין, מצוות ציצית, תפילות: שחרית, מנחה,
ערבית, קריאת שמע וכו' וכו' – וכמובן, שלא סופרים כל
מצווה כגון הנחת תפילין כמצווה אחת בודדת, אלא כל
הנחת תפילין היא כלולה מכמה וכמה מצוות, וכוללת
עוד כמה וכמה זכויות, והכל מתחלק לרגעים, שבכל
רגע ורגע יש לו עוד מצווה ועוד מצווה, וכל שכן כל שבת
מכמה מצוות היא כלולה ולכמה רגעים היא מתחלקת,
ומכל מצווה כמה השתלשלויות יש – בקיצור, אפשר
לכתוב ספריות של ספרים המלאים רק מהזכויות של
סתם יהודי או יהודיה פשוטים בתכלית, המגיעים
למספרים אסטרונומיים.
וכאשר את כל העשירות הזאת האדם לא זוכר, זה אומר
שקליפת המן עמלק השתלטה עליו, שכל מה שיש לו
לא שווה לו, למה? בגלל שקשה לו משהו, או שלא הולך
לו משהו, והוא לא ככה ולא ככה....
זו קליפה נוראה מאוד, שמסתירה לאדם את כל
העשירות שלו, שזה דומה לאדם שמרוויח מליארדים
על מליארדים, ואינו שמח בזה, בגלל ש...בגלל שהשני
מרוויח יותר, או בגלל שהיה יכול להרוויח עוד והוא
לא הצליח וכד'. והמליארדים האלו הרי שמורים אצל
הקדוש ברוך הוא לנצח נצחים! מה שהאדם יעשה או
לא יעשה, הוא כבר לא יאבד את מה שעשה טוב. כמו
שהזוהר הקדוש  אומר, שאפילו רצון  טוב לא נאבד
– הכל שמור לו!
וזו נקודה חשובה ביותר, בפרט למי שרוצה לעבוד את
ה', ויש לו צער שלא הולך לו להתקדש כמו שצריך, והוא
לא מצליח ללמוד כמו שצריך וכו' וכו', שלא יפול על ידי
הרצונות שלו לקליפת 'כל זה אינו שווה לי', אלא יתחזק
לשמוח  תמיד  בכל העשירות שכבר יש  ביוד  ושגם
תופחת כל רגע ורגע, שלא ישכח את כל הטוב שה עושה
עמו. ואפילו שבאמת יש לו עדיין הרבה חסרונות למלא,
הוא צריך להשמר מהקליפה הזאת, שמשכיחה לו את
כל הטוב, וצריך למחות אותה לגמרי! כי אין דבר שנוא
יותר על הקדוש ברוך הוא מכפיות הטובה, לכן ציוה
על האדם: תמחה את זכר עמלק! תמחה אותה ממך,
מלבך, לגמרי!
כשאדם הולך עם תודה- הודאה, שמשבח לה' תמיד על
כל הטובה כמו שפרטנו, ושמח בחלקו, ה' איתו! ממילא
הוא יכול להצליח, להתגבר, להתפלל וכו', אבל כשהוא
לא שמח  בחלקו,  הוא לא  יכול  להצליח  בכלום,  כי ה'
לא איתו, ולכן לא הולך לו כלום, והוא במצב של מפלה,
כמו מפלת המן, שהתחילה מהביטוי של כפיות הטובה
הנוראית שלו: וכל זה אינו שווה לי!
אדם צריך למחות את הקליפה הזאת ולומר לעצמו: אני
רוצה לראות את העשירות שלי ולהודות עליה! ולא יהיה
עצלן ויתבונן וימנה את כל המתנות - בפרט הרוחניות
שהן נצחיות - שה' נתן לו עד עכשיו ונותן לו גם עכשיו
בכל רגע ורגע, ואז, כשהוא שמח, ממילא הוא כבר יכול
להתקדם ולשאוף וכו',  ולבקש  ממי שעזר לו עד כה,
שיעזור לו הלאה, וכן יש לו כח וחשק לתקן דברים,
להוסיף בלימוד, במצוות.
והכי חשוב, שעל ידי השמחה וההודאה, יש לו את כח
של התפילה  שזה  העיקר, כי רק זה  הכח  האמתי של
האדם, לעשות שינויים על ידו, אבל כשהקליפה של
עמלק משתלטת עליו, הוא רחוק מתפילה בתכלית
הריחוק, והוא מגיע לעצבות, לדכאון ויאוש ר"ל. וזו
עיקר ההכנה  לפורים, לבטל ולמחות את  הקליפה של
כפיות הטובה והעצבות מהלב, ולהיות אך ורק בשמחה
על כל הטובה, ושעה אחת ביום יעשה חשבון נפש
ותפילות לשיפור והתקדמות וכד', וכל שאר היום יהיה
רק בשמחה, שעל זה אנחנו אומרים: כל היום פורים,
ושעה אחת כיפורים...
זו משמעות הזכירה  של מעשה  עמלק ומחייתו מן
העולם, ויהי רצון שנזכה להינצל בשלמות מקליפת
המן עמלק, ונזכה לקדושת מרדכי ואסתר ולראות את
פניהם הגנוזים במגילה, בימי הפורים הבאים עלינו
ועל כל ישראל לטובה, ובזכות זה נזכה להתקרב לרבינו
הקדוש באמת ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן
ואמן.
בברכת שבת שלום ומבורך
לכל בית ישראל