"ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים" וגו' (י,כב). 'ויהי חשך אפלה שלשת ימים- חשך של אופל שלא ראו איש את אחיו אותן ג' ימים, ועוד שלשת ימים אחרים חשך מוכפל על זה שלא קמו איש מתחתיו, יושב אין יכול לעמוד ועומד אין יכול לישב. ולמה הביא עליהם חשך? שהיו בישראל באותו הדור רשעים ולא היו רוצים לצאת ומתו בשלשת ימי האפילה כדי שלא יראו מצרים במפלתם ויאנרו אף הן לוקין כמונו, ועוד שחפשו ישראל וראו את כליהם וכשיצאו והיו שואלין מהן והיו אומרים אין בידנו כלום, אומר לו אני ראיתיו בביתך ובמקום פלוני הוא' (רש"י). בחז"ל מופיע שהחושך היה עבה כדינר, כניראה משום שכל מכה היתה פיזית ורק בחושך אין משהו פיזי ולכן דרשו שהיה מורגש החושך פיזית. שהיה חושך כמו דינר שיש לו משקל בשל עוביו, כך החושך היה עבה שאפשר לחוש אותו ומכביד עליהם שלא יכלו לזוז או לשנות תנוחה, כמו שעטופים בעובי דינר. והנה זה לא סתם כך, אלא שמי שלא היה ראוי מבנ"י לצאת ממצרים מת בזמן מכת חושך, ולכן היה חשוב שלא יזוזו המצרים, כי אילו היו זזים יכול היה לקרות שיתקלו או ישמעו דיבורים על המתים, לכן לא זזו ממקומם וכך לא ניתקלו במתי בנ"י. וניראה שדווקא בחושך מתו, כנגד שהמצרים לא יכלו לזוז, כך אותם רשעים שקעו כ"ך בטומאת מצרים עד שהיו מאוחדים איתם עד שלא היו יוצאים מארץ מצרים, ולכן בזמן שהמצרים לא זזו הם מתו בשל שלא זזים ממצרים, וכן באותו זמן בנ"י ראו אור במצרים ויכלו לראות את ממון מצרים, וכך כשיצאו ידעו איפה יש למצרים, כך שזה קשור עם מכת חושך, ולכן רמזו חז"ל שהחושך היה עבה כדינר רמז לכסף שקשור לחושך. ולהבדיל מאלו שמתו במכת חושך כי לא היו זזים ממצרים, בנ"י שיצאו ממצרים יצאו לגמרי, שאפילו כסף שהיה מגיע להם על עבודתם הוציאו, שלא ישאר כלום במצרים, ולכן התבקשו להוציא. 'דבר נא- אין נא אלא לשון בקשה, בבקשה ממך הזהירם על כך, שלא יאמר אותו צדיק אברהם, ועבדום וענו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם' (רש"י יא,ב) שלכאורה מה הקשר לגלותם שלכן כ"ך חשוב שיצאו עם כסף עד שלאברהם זה כ"ך חשוב?- אלא כשיוצאים בלי הרכוש זה בריחה, ואילו כשיוצאים עם הכסף (ובפרט תשלום על עבודה) זו יציאה מושכלת, שמראה שהתנתקו ממצרים, שלא קשורים אליה לגמרי גם ברגש כל שהוא, שבגלות מתבטלים בדעתם למצרים אדוניהם, ולכן חשוב שיצאו עם הכסף שבזה מגיעים לרמה של עמידה לעצמם. לכן זה היה כ"ך חשוב לאברהם, שהוא בא להשפיע אמונה בעולם, ובפרט במצרים (ראה מרן גדול הדור הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א, בתורת המקרא) ולכן חשוב לו שלא ישארו עם אמונת מצרים, וזה פועל ע"י הוצאת הכסף שמתנתקים בפועל בחוזק ולגמרי. וזהו שאברהם יאמר שעבדום וענו אותם התקיים, שבכך התבטלו חזק בדעותיהם ואמונתם למצרים, ואילו ברכוש גדול לא התקיים, שלא יצאו מאמונתם של המצרים.  והנה אולי עוד סיבה- ישנה דעה בגמ' (נדרים לב,א) שאברהם נענש שבנ"י ירדו למצרים בשל שלא גייר את הניצולים ממלחמתו עם ארבעת המלכים. ולכן אולי היה חשוב לאברהם שיצאו עם הכסף, שהוא אפילו את הכסף שלהם החזיר (לסדום) ולכן בתיקון שכנגד זה שהיה במצרים, היה חשוב שלא רק הגופים יצאו ממצרים (כנגד הגרים שלא גייר) אלא אף הכסף ששייך על עבודתם יוצאיו, כנגד הכסף שלא לקח מסדום וחברותיה, שכך יוכח שתוקן לגמרי מעשיו, ביציאתם ממצרים להיות עם לה', ועם הכסף, שישתמשו איתו לעבודת ה'.