וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם... וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם... וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר (שמות ז' י"ט - כ"א).

************

   בפרשת השבוע מתחילה החגיגה הגדולה במצרים, כאשר בורא עולם נותן למצריים עשר של מכות ומאלץ אותם להודות שהעולם אינו הפקר ויש מנהיג לבירה ויש דין ויש דיין ויש משפט וגם תליין, ומי שחורג וחורק מרצון הבורא וכופר במלך העולם - דרכו תצנח ולא תצלח, ובסופו של דבר הוא יכריז בעל כורחו קבל עם ועולם את המשפט הקדוש ה' הוּא הָאֱלֹקִים (דברים ד' ל"ט).

   מה פירוש המילים ה' הוא האלוקים?

   חכמנו ז"ל גילו לנו שבורא עולם מנהיג את עולמו בשתי דרכים.

   דרך אחת נקראת 'רחמים'... כמו אבא רחמן העוטף את בנו בחום ואהבה ודואג לכל צרכיו במסירות נפלאה, ומרעיף עליו טובה וברכה באופן תמידי ובשלמות. וכשם שרחמי האב אינם מושפעים מנתוני השטח והם מורעפים על הבן האהוב בכל המצבים, כך גם רחמי ה' מורעפים עלינו עד אין קץ והוא משפיע לנו טובה וברכה - גם אם זה לא מגיע לנו על פי הדין, שהרי אין גבול לרחמיו.

   מצד שני פעמים שהבורא מנהיג את הבריות בדרך שנקראת 'דין'... כמו מלך ושופט - ולא כמו אבא. באותם זמנים בורא עולם בודק ובוחן את נתוני השטח ומצב הכרטסת של האדם בשמים, ועל פי זה הוא קוצב לאדם את המינון והשפע בדיוק כפי מה שמגיע לו על פי 'הדין', לא יותר ולא פחות. ואם חלילה באותו מתברר שעל פי הדין מגיע לאדם 'צרות בצרורות' ולא 'סל ישועות וברכות', אזי זה מה שהוא יקבל, בבחינת ייקוב הדין את ההר.

   אלא שמלך המלכים העניק לנו מתנה נפלאה ונתן לנו לבחור כיצד תהיה הנהגתו עימנו, האם במסלול שנקרא 'דין' כמלך ושופט - או בדרך 'רחמים' כאבא אוהב, והבחירה שלנו נקבעת על פי צורת התנהגות שלנו עם ה'. כיצד?

   אם האדם מפעיל רגש רב כלפי התורה והמצוות והוא מתרפק על הבורא וחפץ לעשות לו את פסגת הנחת רוח בכל הכוח - כמו בן החפץ לשמח את אביו, אזי גם הבורא מתנהג עימו באותה מטבע ומרעיף עליו 'רחמי אב על בנים' ומעניק לו בתמידיות טובה וברכה וישועה והצלחה - גם אם פעמים אותו אדם מועד ורועד ומתנדנד ומתגמד ברוחניותו.

   אך אם חלילה רגשות האדם קרים כלפי ה', אם האדם משתדל לעבוד את הבורא 'במידה במשקל ובמסורה' רק מה שצריך על פי הדין - והוא לא מוכן להתאמץ מעבר לכך ולשמח את הבורא 'במתנת חינם' ולהוסיף בעבודת ה' כמות ואיכות ומסירות, אזי גם הבורא נוהג עימו באותה מטבע ומנהיג אותו על פי 'דין', ונותן לו בדיוק מה שמגיע לו - לא יותר ולא פחות.

   כדי לסבר את האוזן נעלה לבמה את השאלה הבאה, שתעזור לנו בעזרת ה' לחדד את הדברים: לו יצויר שמושיקו יגש לחנות אופניים ויכריז באוזני המוכר את המשפט המרגש הבא:

   'יש לי היום יום הולדת, ואני מבקש שתעניק לי אופניים לכבוד המאורע החגיגי'. מה הסיכוי שהמוכר יבצֵע את משאלתו ויגשים לו את החלום והחזון?

   תלוי! אם מושיקו הוא הבן שלו, אזי הוא יחייך לעברו ויכריז לעברו 'החנות לפניך, תבחר כטוב בעיניך'. אך אם מושיקו הוא הילד של השכנים מהבניין ממול, אזי המוכר יודיע לו שהוא נותן אופניים רק למי שמשלם, והוא לא מחלק בחינם לכל דורש ומבקש.

   הנמשל ברור. אם יש לאדם עם בוראו קשר של אבא ובן, אזי ההנהגה איתו היא 'רחמים בלי גבול'. אך אם הקשר שלו אינו כזה כובש ולוהט, אזי הוא מקבל 'בהתאם למה שהוא משלם'. נכון שזה היגיון נפלא וצדק מוחלט?

   ובמשפט ה' הוא האלוקים אנו מצהירים אמונים ומכריזים ומודים ששתי ההנהגות הללו [ה' - רחמים אלוקים - דין] הם של מלך אחד בלבד הלא הוא בורא עולם, הנהגות שמתחלפות בהתאם למה שמגיע לנו, וכלל לא מדובר בשתי רשויות חלילה.

   ואת ההשקפה החדה והברורה הזו פרעה לא רצה להפנים.

   פרעה ידע והודה שיש אלוקים [מידת הדין] אך הוא לא סרב להפנים שיש ה' [הנהגת רחמים], ובעצם הבורא מנהיג את העולם בו זמנית בשתי השרביטים הללו - כל אחד בהתאם למה שמגיע לו (רמב"ן שמות ה' ג').

   משום כך בורא עולם עשה לו בית ספר באמונה והעביר לו קורס מזורז שהיה מורכב מעשרה שיעורים - המכונים 'עשרת המכות', ובקורס הזה ה' הראה לפרעה ועמו כיצד הוא מנהיג את עולמו בשתי השרביטים בו זמנית, כאשר עִם עַם ישראל הוא מתנהג ברחמים עצומים - ואילו עם המצריים הוא נוהג בדקדוק הדין, ולמען חידוד הדברים נציין שתי דוגמאות עסיסיות:

   דוגמא ראשונה: במכת דם המצריים פגשו רק דם בכל מקום, וגם כאשר לקחו יוסף ויוסוף כוס משותפת והחזיקו בה ביחד ומזגו לתוכה מי עדן ושניהם הכניסו לכוס הזו שתי קשיות מאותה חברה והחלו לשתות מהקש, ולמרות זאת קרה הלא יאומן! ליוסף זרם בקשית מים מתוקים כמוהו, ואילו ליוסוף זרם בקש דם משובח עשיר בפלזמה ותאים והורמונים (שמות רב ט' י').

   דוגמא נוספת: במכת חושך בורא עולם העניק למצריים 'חושך רוחני' שקיים בגיהינום (תנחומא בא ב') שניתן למשש אותו ביד - עד כדי כך ששלושה ימים המצריים לא יכלו לנוע מחמת שהחושך הקיף אותם כמו יציקת בטון ונעל אותם באותה תנוחה, ובו זמנית 'באותו מטר מרובע' (רשב"ם י' כ"ג) הבורא הזרים לעם ישראל אור גדול הלא הוא 'האור הגנוז' שניתן לראות באמצעותו מקצה העלם ועד קצהו השני, אור זך ורוחני שניתן לראות באמצעותו גם דרך קירות ודלתות סגורות (מאור ושמש שמות י' כ"א), האור הזה הקיף אותם וליווה אותם ביום וגם בלילה (כלי יקר שמות י' כ"א), וכאשר יהודי היה מגיע לבית מצרי ומדבר איתו - המצרי היה רואה את 'בועת האור' על ידו, וה' עשה זאת כדי שהמצרי יראה איך באותם רגעים שהוא נמצא בחושך הכי נורא, היהודים שרויים באור הכי גדול (משנת רבי אליעזר פרשה י"ט על מכת חושך).

   ההנהגה הכפולה הזו חזרה בעקביות בכל עשרת המכות והתעצמה בקריעת ים סוף, כאשר עם ישראל קיבל ניסים שלא ניתן לתפוס ולעכל - ובו זמנית פרעה ועמו קיבלו את ההיפך, וכל העולם ראה וחזה עין בעין כיצד ה' נוהג עם בני ישראל במידת הרחמים ובו זמנית הוא נוהג עם המצריים במידת הדין, וכולם הודו שה' הוא האלוקים - ולא מדובר בשתי רשויות חלילה, טענה מטופשת שטען פרעה בתחילה.

   לאחר שהבנו את המסר הזה שהוא מיסודי הדת והאמונה, נתעמק רגע בשיעור הראשון שה' העביר לפרעה ועמו שנחקק בתורה בשם מכת 'דם', שיעור שהמסר שלו אמור להחזיק אותנו בתקופת הגלות הקשה בה אנו שרויים, כאשר אלילים וקשקושים מככבים סביבנו ומשדרים עוצמה מדומה של כוח ושלטון - ויצר הרע מנסה לבלבל אותנו באמצעותם, ובמכת דם נמצא החיסון והחיזוק מפני הנגע והפגע הזה. מה כוונת המשורר והסופר?

   בטרם נדוש ונלוש בגופם של דברים, נעלה רגע לבמה הקדמה קצרה:

   לאחר הקדמה זו אנו יוצאים לדרך, נא להדק חגורות.

   ובכן, משה רבנו עטרת ראשנו מגיע לפרעה ועמו ומגלה להם שאם הם לא ישחררו את עם ישראל - סופם שהם יקבלו מהבורא עונש בשם 'מכת דם', אך המצריים צחקו וגיחכו ולא התרגשו מהתחזית הקודרת.

   הם הרי עבדו והשתחוו ליאור האביר במשך מאות שנים ובטחו בכוחו הרב ועוצמתו הכבירה, והם לא האמינו שמישהו יכול לפגוע באליל הגדול והמכובד שלהם. אך כאשר הגיעה מכת דם הנפלאה - המציאות טפחה על פניהם והאליל שלהם לקה, וכדי לעשות לכל העסק 'פירסומי ניסא', בורא עולם נתן למצריים על הדרך גם טיפ קטן. 'וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה, וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר' (ז' כ"א).

   הרחתם פעם דג מת שהשמש קפחה עליו שבוע? נכון מדובר בריח שלא נסבל ממרחק רב? דעו לכם שבמצריים ה' הפך את היאור לדם וכל הדגים שבו מתו והסריחו והשמש קפחה על היאור שבוע שלם, והריח הנפלא התפרס והתפרסם בכל מצרים. שהרי היאור היה מקום מים מרכזי במצרים וממנו עשו 'שלוחות ונתיבים' לכל מקום כדי לספק מים לכל המדינה. וכאשר היאור הסריח עם כל שלוחותיו, הריח הנורא והחגיגה הלא נעימה הגיעו לכל חור ופינה.

   וכל זאת למה? מדוע ה' עשה שכל מצרים תסריח?

   בורא עולם רצה שפרעה ועמו במשך שבוע ימים יסבלו מהסירחון של האלוקים שלהם [היאור] ויגעלו ויסלדו ממנו וישנאו אותו, ויחפשו לברוח ממנו כמה שיותר.

   בורא עולם לא נתן למצריים רק עשר מכות - אלא הוא גם התעלל בהם וברגשותיהם ובאלילים שלהם, כפי שנאמר וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם (שמות י' ב'), וכל יהודי אמור לחטט במסר הזה ולהתעמק בו, ולסַפר לבניו ובני בניו כיצד ה' השמיד למצריים את אמונתם העיוורת באליליהם והשניא את האליל על מאמיניו, כבר במכה הראשונה.

   זו זריקת העידוד עבורנו והתשובה הניצחת כנגד יצר הרע שמתחזק כנגדנו ומבלבל את חושנו עם כל מיני אלילים שכביכול מצליחים נוראות לכבוש לבבות ולככב בראש חוצות ולהיות עטרה לכל זר ומוזר, ולמרות שלא נעים להיכנס לפרטים ולדון בזוטות וקשקושים, נתעלה על עצמנו ונחדד את לשוננו ונכריז את הדברים במילים ברורות בשם 'זכות הציבור לדעת' וכל הקדושים:

   בדורנו ישנם אנשים אומללים השבויים בידי יצר הרע ובעזות פנים מסיתים ומדיחים כנגד התורה ולומדיה וכנגד נותן התורה, הם מצהירים בראש חוצות שהיהדות פג תוקפה והגיע הזמן לעצור את תופעת השחיטה והמילה ולאזן את בני התורה ולנתקם מלימודם ויראתם, יפי נפש אלו מתיימרים להתערב ולהתערבב בפך השמן הטהור ולהכתיב את תכני הלימוד של ילדי שומרי המצוות, והם מנפנפים בקול רעש גדול שאם בני התורה לא ישמעו להם ולא יכרעו ברך להשקפתם הקלוקלת ולמשנתם המעוותת, אזי הם יעצרו להם את הברזים ויסגרו להם את התקציבים וכו'.

   לצערנו אותם חמודים ממשיכים במורשת אבותיהם 'תרבות אנשים חטאים' - או בניסוח אחר 'אנשים בלי תרבות' שסחרו בילדי תימן למען בצע כסף וכאשר יצא המרצע מהשק והתגלה קלונם ברבים הם ניסו לסתום את פיו של הרב עוזי משולם בשם החוק והצחוק, כמו כן החבר'ה הללו התעללו באכזריות נוראה בעולים מארצות המזרח ועשו להם הקרנות קטלניות בשם 'פרשת הגזזת', ולא התביישו לזלזל בקדושי השואה וטענו 'בדם תהיה הארץ' ולא הסכימו לעצור את השואה מה שהתפרסם בשם 'פרשיית יואל ברנד', ולאחר מכן אותם יפי נפש צבועים ואומללים תיקנו את 'יום השואה' לזכר קורבנות השואה, וזכו לכתר 'הרצחת וגם ירשת', ואלו וממשיכי דרכם מאיימים עלינו ועל דתנו ויהדותנו.

   [נסתפק בפרטים המבישים הללו, והצמא להרחיב את הידע בנושא וכן לדעת 'מקורות ברורים' לכל הדברים הללו, יידע שבעבר כבר ניתחנו את הנושא ואף העלנו אותו לרשת בצורה רחבה עם מקורות שמנים 'משלהם', וזה נמצא ברשת באתר 'חידוש' ואתר 'ויטמינים' ועוד מספר מקומות, תחת הכותרות הבאות: יצא המרצע מהשק... * אני ציוני "אמיתי"! * רָפִי, עובדים עליך! * "יסודותיה של מדינת ישראל..." * מיהו ציוני אמיתי?, והמידע שם זמין לכל דיכפין ולא מאמין]

   אכן, הפשע והרשע והכפירה והרוע גוברים בעולם ונראה שהם כביש מוצק וחזק שאף אחד לא יכול לערערו, מצד שני קרנה של התורה ולומדיה נדחקת הצידה.

   אך אל דאגה! בפרשה אנו רואים שלא כל הנוצץ זהב הוא ולא כל מה שמונח בקרן זוית אין לו ערך, הרי גם במצרים המצב היה כך כאשר עם ישראל נִכְתַת וְנִכְתַשׁ ללא רחמים ועבר 'שואה רוחנית', אך בסופו של דבר בורא עולם נקם את נקמת בניו ועשה צחוק וקרקס מהיאור ומאמיניו, ובעזרת ה' גם בימינו ההנהגה תהיה כך - כאשר יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והערב רב ויבוא מלך המשיח ויעיר את רוח ה' בעולם וינקום את כבודה של תורה ועמליה וכבודו של נותן התורה, או אז כולם יראו בעליל כיצד כל מה שהיה אליל התפוצץ כמו טיל ונמחק כליל. החכמה היא להפנים את הדברים הללו, ולהמתין לרגע הזה.

   ונאמן בעל הבית ובעל הבירה לשלם שכר על כל רגע ושניה וצער וצרה שהיה לכל יהודי בגין אמונתו בבוראו ואדיקותו ביהדותו, שכר רב ונצחי ששווה לתת עבורו כל הון וממון שבעולם, אשרי מי שמבין זאת.

   וכעת הגיע הזמן להכריז את הסוד הגדול שהפרשה מעבירה לנו, סוד שהוא 'זריקת עידוד' עבורנו, ולמען הסדר הטוב נעשה זאת בצורת שאלה ותשובה:

   כאשר בורא עולם מדבר עם משה רבנו ומבקש ממנו ללכת ולהכין את עם ישראל לרגע הגאולה, לאורך כל הדרך ה' משתמש במילים בלשון 'עבר' ולא בלשון 'הווה', ובסוף ה' חותם את הנושא בלשון 'הווה', והנה הפסוקים:

   והשאלה מתבקשת ועולה בלב כל מעיין ומתבונן. 'מדוע הדברים מנוסחים כך'? התשובה לשאלה זו מאוד מעניינת ומחממת ומעודדת, וכדלהלן:

   יהודי יקר! דע לך שהעולם מתנהל על פי תבנית ותוכנית אלוקית, ומה שאתה עובר בהווה ותחוש בעתיד - הכל כבר נגזר בעבר ונקבע מראש, ובעצם אינך תלוי בחסדי השופטים והשוטרים והמנהיגים והמחוקקים ושאר שחקנים, שהרי אלו בסך הכל 'בובות' שמופעלות על ידי הבורא המושך בחוטים. ואם רצונך לשנות את התמונה והקצב והמנגינה - עליך לפנות לבוס הגדול ולמנהיג האמיתי, שהרי הכל בידיו ולא ביד בובותיו.

   משום כך כאשר הבורא מדבר על פעולותיו, הוא משתמש בלשון 'עבר'. וְהוֹצֵאתִי... וְהִצַּלְתִּי... וְגָאַלְתִּי... וְלָקַחְתִּי... את כל זה כבר תכננתי בעבר ויש לזה גדר של 'היה' ולא של 'יהיה'. מצד שני כאשר הבורא מדבר על בני ישראל התלויים במציאות גשמית של הווה ועתיד, הוא מדבר עימם בשפתם ומשתמש בלשון הווה "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם".

   כן כן, שונאינו אומנם מרימים ראש כנגדנו והם בטוחים שזה מעיד שאנו נתונים לחסדיהם, אך הם אינם יודעים שבסך הכל מדובר במסלול שנגזר עלינו מראש ובעצם הם 'מקל' שהבורא מפעיל עלינו לפי מינון 'שהוא' קוצב, כדי לזככנו ולאלצנו להיטיב דרכנו. אם כן מה לנו להירתע מהם? מאותם מקלות עם פפיונים?

   כאן המקום לציין פרפרת נוספת על העניין שבכוחה לחזק את ידי עבדי ה'.

   יהודי יקר, דע לך שבתוכך אין מנוע של הליקופטר ולא שבב מחשב מתקדם - אלא בקרבך שוכנת נשמה רוחנית חלק אלוקים ממעל, ועוד לפני שבאת לעולם כבר ייִדְעוּ אותך והכינו את נשמתך למה שהולך לקרות איתה בחייך והראו לך את כל מה שיעבור עליך (מסכת שמחות ספר חיבוט הקבר פרק א הלכה ב') וציידו אותך בכוחות רוחניים לשרוד את כל זה בשלום, אלא שכדי שתהא לך 'בחירה' - לפני לידתך השכיחו ממך את כל המידע הזה (שם הלכה ג').

   במילים אחרות, לא מדובר במסלול סודי שתוכנן מראש מאחרי גבינו - אלא נשמתו הייתה שותפה במהלך הזה ועוד לפני הלידה כבר גילו לה את כל מה שיעבור עליה - והעניקו לה כוחות וכלים להתמודד עם המצבים הללו, והתורה חקקה את המידע הזה לנצח כדי שנבין ונאמין ונפנים שאף אחד לא יכול להרע לנו יותר ממה שנגזר עלינו, ובעצם מינון הצרות לא תלוי באיומי אויבנו - אלא במאזן זכויותינו. מי מפקפק?