א."שויתי ה' לנגדי תמיד" הוא כלל גדול בתורה, כוונת הדברים: שיראה האדם את עצמו תמיד כעומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. ועל חיילי ישראל במחנה ישנו צו מיוחד לשמור על קדושת החיים וטוהר המדות ככתוב "כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויבך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך".

ב. יתגבר בבוקר כארי לקום לעבודת הבורא ובקומו יאמר מודה אני וכו', לפני נטילת ידים.

ג. חיילי ישראל הלנים יחד באהל, או בחדרי מגורים גדולים, אחד מהם הרוצה לקום לפני שעת ההשכמה של כולם, יזהר לקום בנחת שלא לעורר את החברים העייפים מאימונים.

ד. ינעל נעל ימין תחילה ולא יקשרנה, ואח"כ ינעל נעל שמאל ויקשרנה, ויחזור ויקשור של ימין. וכשחולץ נעליו יחלוץ של שמאל תחילה.

ה. אין ללכת ארבע אמות בגילוי ראש מפני כבוד השכינה, וכבר אמרו חז"ל: תכסה ראשך כדי שתהיה עליך אימת שמים.

ו. ירחץ ידיו שלש פעמים במים ויברך "על נטילת ידים". ויש להקפיד במדת האפשר שלא ללכת ד' אמות בחוץ ללא נטילת ידים לאחר השכמה. יש להדר לכתחילה ליטול ידים מכלי, ובדיעבד מותר ליטול ידים לנטילה זו גם מברז.

ז. חיילים הנמצאים בסדרה בשדה, או במסע, וקיים אצלם מחסור חמור במים, רשאים לשפשף ידיהם בבוקר בעפר או בכותל ויברכו "על נקיות ידים".

ח. מצות עשה מן התורה על החיילים השוכנים במחנה או על פני השדה, להתקין מקום מיוחד כבית שמוש שנאמר "ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ".

ט. על החיילים להזהר שלא לעשות צרכיהם (גם בלילה) במקום מגולה אפילו מחוץ למחנה, אלא א"כ יכסם בעפר ככתוב "ושבת וכסית את צאתך".

י. מצוה על כל חייל להחזיק אתו בסדרה ובאימונים בשדה יתד או את חפירה לכיסוי הצרכים, שנאמר "ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך בחוץ וחפרת בה" וגו'.

יא. לאחר עשית הצרכים יטול ידיו ויברך אשר יצר וכו'. אם בית השמוש קרוב למקום השינה יש לאחר בברכת "נטילת ידים" שלאחר ההשכמה עד לאחר היציאה לנוחיות.

יב. יקח את הטלית קטן בידו יבדוק את הציציות אם כשרות הן, ויברך "על מצות ציצית" תוך כדי לבישה.

יג. יברך ברכת התורה, ויש להיזהר בה מאד כיון שישנן שיטות בפוסקים שהיא מצות מן התורה.

יד. אין ללמוד בבקר לפני ברכת התורה. ואם לא ברך אבל התפלל שחרית מותר לו ללמוד לאחר התפילה, ויש אומרים שאינו צריך לברך יותר משום שברכת "אהבת עולם" פוטרת מברכת התורה.

טו. נחלקו הפוסקים אם מותר להרהר בדברי תורה לפני ברכת התורה, ולכן מוטב לברך מיד עם ההשכמה.

טז. ברכת התורה כלולה משלש ברכות. ויש אומרים שברכת "הערב נא" היא המשך לברכה שלפניה ויש איפוא לומר "והערב נא" ולא לענות אמן לפניה, ולפי שיטה זו כלולה בברכת התורה משתי ברכות בלבד.

יז. יש לומר פסוקי ברכת כהנים לאחר ברכת התורה. ואת המשנה "אלו דברים" אחריה.

יח. חיילים קמים למשמרת האחרונה של שמירה, או שיוצאים לאימונים לפני עמוד שחר, עליהם לברך ברכת התורה ויתר ברכות השחר מיד בקומם, פרט לברכת "הנותן לשכוי בינה" שאין לאמרה לפני עמוד השחר. ויש מתירין לברך גם ברכה זו אחר חצות הלילה.

יט. לאחר ברכת התורה מברכין ברכות השחר, שהן ט"ו ברכות, וברכת "הגומל חסדים טובים" היא סיום של ברכת "המעביר שינה", ואין לענות אמן אחרי "המעביר שינה".

כ. חייל הנמצא כל הלילה בשמירה אל יברך בבוקר ברכת התורה, ולא ברכת "אלהי נשמה" ולא ברכת "המעביר שינה", גם אם נרדם קצת באופן ארעי בלילה בישיבה. אבל אם ישן שינת קבע בשכיבה חייב לברך. ואם ישן ביום שלפני הלילה שינת קבע יכול למחרתו לברך כל ברכת התורה גם אם לא ישן כל הלילה.

כא. העטיפה בטלית גדולה לתפילה תלויה במנהגים, יש נוהגים שרק הגברים הנשואים מתפללים בטלית גדולה, ויש שגם רווקים מתפללים בטלית גדולה.

כב. המתעטפים בטלית גדולה פורשים את הטלית ומברכים "להתעטף בציצית", לובשים אותה ועוטפים את הראש עד שקצה העליון יגיע לפיו, ומעבירים את שתי הכנפות שלפניו לאחורי הכתף השמאלית, ועומד כך כדי הלוך ד' אמות, ומחזיר את הציציות למקומן, שתי כנפות לפניו ושתים לאחוריו.

כג. רווק אינו עוטף ראשו בטלית, גם אם הוא נוהג להתפלל בטלית גדולה.

כד. יניח תפילין של יד ויברך "להניח תפילין". אח"כ יניח של ראש בלי ברכה. ויש נוהגים לברך גם על של ראש "על מצות תפילין". אלא שאומרים אחריה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", כדי להוציא את עצמם מידי ספק ברכה לבטלה. מנהג ותיקין להניח של יד ושל ראש בעמידה.

כה. אין להפסיק בדבור בכל שפה שהיא בין תפילין של יד לתפילין של ראש. והשיחה ביניהן נחשבת כעבירה מיוחדת לחיילים שחוזרים עליה מערכי המלחמה. אין לרמוז בעינים או לקרוץ באצבעות, ולא יצדיע לבעל דרגא גבוהה ממנו בין תפילין של יד לשל ראש.

כו. סדר לבישת הטלית והתפילין תלוי במנהגים. יש שלובשים אותם לפני ברכות השחר, ויש לאחר ברכות השחר, ומי שלא הורגל במנהג קבוע ילבשם לפני ברכות השחר.

כז. המתפלל בביהכ"ס עם הצבור, המנהג שהשליח צבור אומר את ברכות השחר לפני התיבה והקהל עונה אמן אחריו ואלו יוצאים ידי חובת הברכות כששומעים מפי השילח ציבור.

כח. יש נוהגים לקרוא פרשת "קדש", "והיה כי יביאך" מיד לאחר הנחת תפילין, ועם קריאת הפרשיות "שמע" "והיה אם שמוע" נמצא קורא כל ארבעת הפרשיות שבתפילין.

כט. הנוהגים לומר "פרשת התמיד" וסדר המערכה לפני התפילה בעמידה, והם באים במקום הקרבת קרבן התמיד בזמן שבית המקדש היה קיים. וכן שונים פרק "איזהו מקומן" וברייתא דר' ישמעאל כדי שילמד אדם בכל יום מקרא, משנה וגמרא.

ל. בשבת מזכירים בפרשת התמיד פסוק "וביום השבת" ממוסף של שבת, ובר"ח פסוקי "ובראשי חדשיכם".

לא. בצבור אומרים קדיש דרבנן לאחר ברייתא דר' ישמעאל.