"וישתחו ישראל על ראש המיטה" (מז,לא) 'על ראש המיטה- הפך עצמו לצד השכינה, מכאן אמרו שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה' (רש"י). דברי רש"י בשם חז"ל (אומר "מכאן אמרו" משמע שזה מחז"ל) קצת תמוהים שהרי מיד נאמר בפס' "ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה" (מח,א) ודרשו על זה בגמ' (ב"מ פז,א) 'עד יעקב לא הוה חולשא, אתא יעקב בעא רחמי והוה חולשא, שנאמר "ויאמר ליוסף הנה אביך חלה". הרי שקודם לכך לא היה חולי בעולם, אז מה שייך ללמוד מהנאמר קודם ששכינה למעלה מראשותיו של חולה?- ואפשר שחלקו, שלדעה שלמדים מיעקב לחולה לא לומדים שעד יעקב לא היה חולי. אי נמי- אצל יעקב השכינה היתה למעלה מראשותיו ומיד מסופר שהיה חולה, ולכן למדו מסמיכות הדברים שגם לחולה השכינה נימצאת למעלה מראשותיו. ואפשר שהנה בגמ' המקור לכך ששכינה למעלה מראשותיו של חולה זה מפס' אחר '..מפני ששכינה למעלה מראשותיו של חולה, שנאמר "ה' יסעדנו על ערש דוי" (שבת יב,ב) ולא מיעקב, כניראה בשל הטעם שיעקב לא היה חולה. אולם מהפס' שממנו לומדים הדגש אינו על חולי, אלא על קירבה למוות "ערש דוי", ואצל יעקב הרי תחילת הפרשה היא "ויקרבו ימי ישראל למות" (מז,כט) והיא היה במיטתו במעמד של ערש דוי, אמנם לא חולה כיון שעדיין לא היו חולים (עד אח"כ), אולם מעמדו כקרוב למוות משייך אליו את הדין של שכינה למעלה מראשותיו, ומימלא זה התקיים ביעקב וממנו אפשר ללמוד לחולים, כיון שהבקשה של יעקב שיהיו חולים זה לפני המוות כדי שיחזרו בתשובה (רש"י בב"מ) ולכן אומרת מיד הגמ' שרק אצל אלישע נעשה שאדם שחלה התרפא, הרי שהחולי נעשה בעיקרו בכדי לרמז על זמן המוות ומימלא כאשר אדם חולה בעצם הוא קרוב למיתתו (לכן אומרים "הגומל" על חולי כקרוב למוות) ולכן הוא נכנס להגדרה של ערש דוי שהשכינה למעלה מראשותיו, ולכן אפשר ללמוד מיעקב לחולה, שאמנם הוא עצמו לא היה חולה, אולם בהמשך החולי (שנוצר) נכנס להגדרה של מה שהיה יעקב (ערש דוי) שלכן השכינה למעלה מראשותיו. ומדוע זה כך- למה השכינה למעלה מראשותיו?- ע"פ זה שקשור לערש דוי ניראה שזה כדי לקרב את האדם לשוב בתשובה, לפחות לפני מותו, כי ה' רוצה בטובתו, וזה קשור ממש לחולי שנעשה על מנת שיחזרו בתשובה. ובזה מובן שההסבר השני ברש"י להשתחוותו של יעקב זה 'ד"א- על ראש המיטה על שהיתה מטתו שלמה ולא היה בה רשע' וכו' , שזה עניין אחד שהשתחווה בשל צדקות במיטתו, שזה הסיבה לשכינה שלמעלה מראשותיו, לצדקות. ואפשר שבגמ' (שבת) למדו גם 'דאמר רב ענן אמר רב: מניין ששכינה סועד את החולה? שנאמר "ה' יסעדנו על ערש דוי". שניראה מכך שהשכינה באה כדי לעזור לחולה, שזה בא לומר שבחולי האדם בקושי חי, ולכן צריך יותר כח בכדי להשאירו בחיים, וזה נעשה ע"י הקדושה. וזה יותר מודגש בהמשך הגמ' שמביאים את דברי רבא בשם רבין 'שהקב"ה זן את החולה' שמדגיש יותר את העזרה כמו אוכל שמחזק את החולה. ובזה שונה דברי רבא מרב ענן שלכאורה שניהם אמרו דבר אחד?- אלא שאצל רב ענן זה "השכינה" ו'סועד' ואצל רבא זה 'הקב"ה' ו'זן', שב'קב"ה' יותר מודגש כח הקדושה ולכן זה זן ממש, שיותר חזק מ'סועד' שזה מסייע, לרמז על החיות שמקבל החולה מכח הקדושה. ואולי זה שני שלבים של חולי ולכן העזרה מהקדושה חזקה יותר בקשה יותר. או שרב ענן הביא 'סועד' שזה עזרה לרמז על עזרה נוספת מעבר להצלת חיותו באותו רגע, שזה להצלת רוחו שיחזור בתשובה מכח הקדושה הנימצאת לידו ועוזרת לו, שכך מתחבר אליה וניצץ בו הניצוץ לחזור בתשובה.