בס"ד                                                   ערש"ק                                                              ח'   בטבת   התשע"ג

                        אור- לי - בפרשה – ויגש

" ויגש אליו יהודה ויאמר בי אֲדֹנִי ידבר נא עבדך דבר באזני אֲדֹנִי ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה "(מא, א)

בפרשה זו מתגלה יוסף לשבטים לאחר שהצליח בחכמתו לגרום לשבטים להוריד גם את בנימין בעבור שהתגשמו

חלומותיו. ומכיוון שמדובר, לענ"ד, באחד המפגשים המרתקים שיש במקרא, ראיתי לנכון לגולל מקצת מהשיחה

בין יהודה ליוסף טרם התוודע לאחיו כפי שמובא במדרשים.

וזה(תהלים מח): כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו כי הנה המלכים, זה יהודה ויוסף. עברו יחדיו, זה נתמלא עברה

על זה וזה נתמלא עברה על זה. המה ראו כן תמהו, נבהלו נחפזו, ולא יכלו אחיו וגו'. רעדה אחזתם שם, אלו

השבטים. אמרו: מלכים מדיינים אלו עם אלו, אנו מה איכפת לנו! (ב"ר פצ"ג ב). אמר ליה יהודה ליוסף תדע שמתחלה

לא באת עלינו אלא בעלילות, בתחילה אמרת מרגלים אתם, שניה אמרת לראות את ערות הארץ באתם, שלישית

גביע גנבתם וכו'(תנחומא ה). בשעה שתפס יוסף הצדיק את בנימין ואמר להם לאחיו: האיש אשר נמצא הגביע בידו,

הוא יהיה לי עבד. אמר לו: כל זאת שאתה רואה אני ערבתי אותו אמר לו(יוסף): מפני מה לא עשית כן את אחיך

כשמכרת אותו לישמעאלים בעשרים כסף וכו'.

כיוון ששמע יהודה כך צעק ובכה בקול גדול ואמר: כי איך אעלה אל אבי? שמא ימחול הקב"ה על אותו עוון שהטעיתי

את אבא ואמרתי לו: אני מביאו לך! מיד כעס יהודה ושאג בקול גדול והלך קולו ד' מאות פרסה, עד ששמע חושים

בן דן, וקפץ מארץ כנען ובא אצל יהודה, ושאגו שניהם ובקשה ארץ מצרים ליהפך עליהם. אמר יהודה לנפתלי לך

וראה כמה שווקים במצרים, קפץ וחזר אמר לו: י"ב אמר יהודה: לאחיו אני אחריב מהם שלשה וטלו כל אחד ואחד

אחד ולא נשאר בהם איש וכו'. באותה שעה נתמלא חמה על יוסף, כיוון שראה יוסף סימנים של יהודה, והם שתי

דמעות זולגות דם, מיד נזדעזע ונבהל, אמר: אוי לי, שמא יהרגני!(ב"ר פצ"ג ז-ח)

ויש להתבונן, שכן יוסף הבין שכול מה שעבר עליו מאת ה' הייתה זאת שנאמר: ואתם חשבתם עלי רעה, אלוקים

חשבה לטובה(בראשית נ, כ). אם כן, מה רצה להשיג בעלילת הדברים הנ"ל? ועוד יש לתמוהה איך יוסף מכניס את

עצמו במקום סכנה שהרי יכול היה להיהרג כנאמר לעיל. וכן למה דווקא יהודה ניגש ולא שאר האחים.

ונראה להסביר בסייעתא דשמיא אולי דידוע שיש צדיקים שעבודת השם שלהם שונה זה מזה כלומר חלקם מורה

הלכה, חלקם מוסרים שיעור במוסר וכן על זה הדרך. אך יש צדיקים מעטים מאוד מאוד שתפקידם תיקון לשורש

נשמתו של האדם כפי שמובא בכתבי האר"י הקדוש ז"ל שהיה קורא במצחו של האדם זכויות ועבירות שחישב והיה

נותן לכל אחד ואחד תיקון כפי הבחירה המיוחדת או לשורש נשמתו האחוזה בשורש של אדם הראשון(עץ החיים).

וזה התיקון יהיה ע"פ רוב בדרך של תשובת המשקל בחינת מידה כנגד מידה היינו במקום שפגם שם יתקן למשל

בעוון גזל ישיב הגזלה, בעוון פגם הטהרה יקפיד ביותר לשמור על טהרת הבית, בעוון חילול שבת יתחזק וילמד

הלכות שבת, בעוון עשיית מחלוקת ירבה שלום וכן על זה הדרך וכך יתקן וינקה את העוון בע"ה. וכן הצצתי בספרו

הקדוש "מחשוף הלבן" של האביר יעקב אביחצירא זיע"א ושמח לבי בכותבו כך: דראשי תיבות 'ויגש אליו יהודה

ויאמר בי א-דני' גימטרייה כ"ו(26) הוא שם הוי"ה(=26) ברוך הוא. רומז לבעל תשובה המתקרב וניגש לפני הקב"ה

ומודה על עוונותיו ומקבל לא לשוב עוד לחטוא.

וזה 'ויגש אליו יהודה' וכפי שתרגם אונקלוס וּקְרֵב היינו התקרב ליוסף יותר משאר השבטים כי הבין בדעתו שיש

כאן עלילה שאינה מוצדקת על פניו, ולפני שהוא יוצא למלחמה והתוצאה אולי תהיה בלתי הפיכה. על כן, ראה לנכון

לעשות תשובה ווידוי בגין עוון המכירה. וזה העניין של התשובה כנ"ל רמוז גם ביהודה כי יהודה אותיות הוי"ה

ברוך הוא וברוך שמו היינו יהודה התקרב לה' מלבד ליוסף והתחיל לעשות תשובה.

וזה 'ויאמר בי' היינו התחיל את הווידוי כי ב"י ראשי תיבות בנימין יוסף רצה לומר שלא ייתן לקרות עם בנימין

מה שקרה עם יוסף כי בו תלוי הדבר שהרי יכל למנוע את מכירת יוסף כמובא במדרש(תנחומא ט): שבשעה שאמר

להם לכו ונמכרנו, אם אמר להם לכו ונחזירנו היו שומעין לו וכו'. לכן גם היה ערב על בנימין בפני אביו שנאמר:

אנוכי אערבנו וגו'(בראשית מג, ט) ודרשו רז"ל שע"י כך נקשר בקשר חזק להיות מנודה בשתי עולמות וכו'(י"ש סימן קנא)

על כן, יוסף עשה את העלילות כנ"ל כדי לתת לשבטים וליהודה בעיקר אפשרות לתקן את עוון המכירה כי ראה

שמוכן למסור את נפשו כמו שדרשו רז"ל ולבנימין אמר כשם שנתתי נפשי עליך כך אני נותן נפשי על אחיך בחינת

מידה כנגד מידה כנ"ל. ונכנס לסכנה בנפשו כי יוסף הוא בחינת צדיק יסוד עולם שיכול לתקן את הנשמות כי צדיק

כזה צריך לפעמים לסכן את נפשו בעבור להציל את הנשמה מעוון החטא ולהביאה לתיקון הסופי. לכן וכשראה

שיהודה נהג ע"פ תשובת המשקל כנ"ל  לא יכול היה להתאפק והתוודע לאחיו 'ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד

אבי חי וגו'(מה, ג). כי המטרה הושגה. יהי רצון מלפניו יתברך שנזכה לעשות תשובה שלמה, אמן ואמן.

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

עיקר התשובה השלמה הוא, כשאדם עובר באלו המקומות ממש שהיה קודם התשובה, כל אחד לפי מה שעבר עליו

בימים הקודמים, וכשעובר באלו המקומות והעניינים שהיה מתחילה ממש, ועכשיו פונה עורף מהם, וכופה יצרו

לבלי לעשות עוד מה שעשה, זהו עיקר התשובה השלמה, ורק זה נקרא תשובה( סימן תשובה, אות ל).

                                                              "נר ה' נשמת אדם"

מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

          ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה