וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה... כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי: וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו: (מ"ד י"ח - מ"ה ג').

---------

   בפרשת השבוע אנו מוצאים מסר אדיר אביר כביר ונדיר בכל מה שקשור למלחמת היצר והלבטים והספקות שיש לאדם בין הטוב והרע והגשמי והרוחני, ובעצם התורה נותנת לנו כאן 'גלגלי עזר' ועצות נפלאות איך לנווט את עצמנו במערכה הגדולה הזו, וכיצד לגבור על היצר הסורר והצורר ולכבוש את המערכה. מה כוונת המשורר והסופר?

   כולנו יודעים שהתורה נדרשת בפנים רבות, ואחד מהם זה דרך 'הרמז'.

   על ידי פסוקי התורה והמאורעות הטמונות בה התורה מעבירה לאדם 'שדר ומסר ורמז סמוי' והיא מורה לו את הדרך בה ילך, מה ראוי לעשות וממה יש להתרחק, וכיצד להעצים ולהגביר את הנחת רוח לבורא עולם. ואם האדם מתעמק כהוגן בפסוקי התורה ומטיל עוגן בכל מילה ואות הכתובים בה ומחפש את המסתתר מאחריהם - אזי מוצא הוא שלל רב, שלל של 'כלי עבודה רוחניים' וצרורות של עצות נפלאות כיצד להתגבר על מכשולי ונחשולי החיים, ולכבוש את הפסגה בהר ה'. דוגמא לכך, אנו מוצאים בפרשתנו. היכן?

   בפרשת השבוע אנו פוגשים סיפור היסטורי עתיק - מעין וויכוח שהתחולל בין יוסף ואחיו על מעצרו ומאסרו של בנימין, ומי שמתעמק שם בפסוקים ומנסה לתרגם את הדברים בשפת 'המשל והנמשל', מצליח לדלות משם את המסר המאלף הבא, המורכב משלושה חלקים:

חלק ראשון - 'המערבולת'

   וַיִּגַּשׁ אֵלָיו - כאשר האדם נקלע למערבולת רוחנית בעבודת ה' ולפיתיון של יצר הרע, יצר הטוב מתייצב לעזרתו ונלחם למענו ולמען קדושתו, ואומר לו...

   יְהוּדָה - יהודי אתה, שם ה' נקרא עליך והקדושה מקיפה אותך, ומעשיך קובעים את רמת הקשר שלך עם ה'. אנא ממך אל תיכנע ליצר, ואל תרחיק את עצמך מהבורא.

   וַיֹּאמֶר - [הטעם שעל המילה הוא 'שלשלת']. האדם מתחיל לשאול שאלות וקושיות ולהתפלפל עם יצר הטוב האם המעשה באמת אסור - או שמא אפשר להסתכל על העניין מזווית נוספת שנקראת 'נבל ברשות התורה' ובשפת ההמון קוראים לזה 'לנצל את הפִּרצה בחוק', ועל ידי זה להכשיר את השרץ...

   אך יצר הטוב לא מניח לאדם להתעוות עם היתרים מדומיינים שכאלו - והוא מעורר בו את המצפון הרוחני הזך והרגש היהודי הטהור, אלא שמצד שני גם יצר הרע מפעיל על האדם את מכתש הטומאה ומכבש התאווה ומשכנע אותו להיכנע לעבירה, ובלית ברירה פונה האדם אל יצר הטוב ומצטדק בפניו...

   בִּי אֲדֹנִי - 'האדון' יצר הרע הכובש אותי נמצא 'בי', הוא שוהה בתוך חדרי ליבי וכובל אותי אליו באזיקים...

   יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי - תן לי רשות להתפלפל עם יצר הרע ולבחון את גרסתו - ואם אראה שהוא דובר שקר אני מבטיח להתנער ממנו...

   וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ - ואל תכעס עלי שאני לא נמשך אחרי דברי המוסר שלך - אלא אני מְתַקְשֵר גם עם יצר הרע...

   כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה - מבולבל אני ואיני מצליח להבדיל בינך [יצר הטוב והקדושה] לבין פרעה [יצר הרע והטומאה], השקפתי מעורבבת ומעורפלת ואיני יודע מה ראוי שאעשה, ומהי טובתי באמת.

   ומה הפיתרון לכך? מהי הנוסחה שבאמצעותה האדם יכול לבחון את הדרך הנכונה ולחלץ את עצמו מהבלבול והעִרפול האוחז בו? באיזה 'גלגל הצלה' הוא יכול לאחוז כדי להינצל מהסחף והאבדון הנצחי?

חלק שני - 'גלגל ההצלה'

   ברגע המשבר צריך האדם לאגור את כל כוחות הנפש שלו ולחשוב רק על דבר אחד, ואם הוא יתעמק בו בכל ליבו ושכלו - ההצלחה מובטחת לו בעזרת ה'.

   כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי - לאחר אריכות ימי ושנותי איך אעלה לבית דין של מעלה...

   וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי - א) 'ניעור היצר' וההתמודדות מולו אינם עימדי, ב) 'הנער הרוחני', המלאך שהיה אמור להיברא מאותה התגברות על היצר יחסר ממני.

   פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי - פן אגיע למצב 'שהרע' מלאכים רעים שנבראו ממעשי השליליים, ימציאו את עצמם לפני אבי ושבשמים וידרשו ממנו את מיצוי הדין עימי.

חלק שלישי - 'חוף מבטחים'

   וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק - כוחו של החשבון הנוקב הזה לעורר באדם כוחות עצומים שהוא לא יוכל להתעלם מהם...

   לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו - שיועילו לו לכבוש את המערכה ולהסיר מעליו 'את כל הניצבים עליו', את יצר הרע והשפעתו וחילותיו ותכסיסיו, והוא יגיע להתרוממות כזו שיהיה לו כוח להכריז בפה מלא...

   וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי - יצר הרע 'סור ממני', אין מכנה משותף בינינו ואיני חפץ לדבוק בך ובמשנתך אלא בבורא ובתורתו, ואיני מתפשר על כך...

   וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ - כאשר האדם מגיע לרמה כזו יצר הרע וחילותיו בורחים ממנו ולא מסוגלים לכבוש אותו, והדרך פתוחה בפניו ל...

   בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו - להתוודע אל אֶחָיו, אל חכמי ישראל המנווטים אותנו ומגלים לנו את דרך ה' ורצונו ממנו, באמצעות דעת תורתם הטהורה.

  עד כאן למדנו איך לנהל את הקרב מול היצר ולעורר בקרבנו את הרגש הרוחני ולהיאחז בו. אך מה יעשה אדם שכבר נכשל ונפל בחטא? האם נסגרה עליו הדלת והוא הפך למקרה אבוד חלילה?

   לא ולא! גם אם האדם כבר נפל בשבי היצר, אם הוא יערוך את החשבון נפש הזה ויהרהר בתשובה ויחפש את האמת 'מכאן ולהבא', התורה פותחת בפניו 'דלת חירום' ומאפשרת לו לכבס את נפשו מהחטא באמצעות נוסחה סודית...

   וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי - באמצעות הדמעות ורצון הטהרה הבוקע מהאדם נשמתו נרחצת מהעבירה, שהרי שערי דמעה לא ננעלו (ברכות ל"ב ע"ב). אך כל זאת בתנאי שהאדם שב בתשובה ומשמיע קול בכי על שתי נושאים... 

   וַיִּשְׁמְעוּ 'מִצְרַיִם' וַיִּשְׁמַע 'בֵּית פַּרְעֹה' - 'מצרים' זה סמל הטומאה (זוה"ח ריש יתרו), 'ובית פרעה' זה סמל 'קשיות העורף' ['בֵּית פַּרְעֹה' בגימטרייה עם הכולל זה 'קשה העורף'], ועל שתי הנקודות הללו האדם צריך לבכות ולהשמיע את קולו. א) על עצם 'הטומאה' שדבקה בו מחמת החטא, 2) על 'קשיות העורף', על המרידה בשכינה וההתעלמות ממנה בשעת החטא.

   אלא שחובת השב בתשובה להפנים נקודת חן נוספת...

   וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו - ['אֶחָיו' בגימטרייה עם הכולל זה 26 שם ה']. בזמן התשובה על האדם לפנות לבורא ולהכריז לפניו בפה מלא...

   אֲנִי יוֹסֵף - יוסף זה אותיות 'סופי'! בורא עולם, התשובה שלי אינה סינטטית וחיצונית - אלא היא סופית ומוחלטת, ומעומק ליבי ומתוך נקודת האמת שבי אני מכריז בפניך...

   הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו - [בגימטרייה 1516 וזה בדיוק] 'יש אדון לבירה ואני נכנע לתורה'!

   אם האדם מגיע לרמת תשובה כזו, גם אם בעבר הוא רעד ביראתו ומעד בקדושתו - ההיסטוריה שלו נמחקת ועבירתו נמחלת, והוא ניצב לפני דף חדש.

   עד כאן התורה מעבירה לנו מסר רם ונשגב שראינו אותו בשלושה שלבים מרכזיים: א) המערבולת של האדם - הבלבול הרוחני הגדול בזמן הניסיון,     ב) גלגל ההצלה - ההתעמקות במחיר העבירה בעתיד, ג) חוף מבטחים - ההצלה הרוחנית שהאדם זוכה לה, הצלה ששייכת גם אם האדם כבר נכשל ונפל בחטא, אלא שמכאן ולהבא הוא עושה שינוי.

   אלו שלושת השלבים שהתורה פורסת בפנינו, ולחובבי הפרפראות נציין שהתורה גם מתחננת אלינו בתחילת הפרשה שנפנים אותם. היכן?

   'ויגש', זה ראשי תיבות והמתנדנד יאמץ ג' שלבים. המתנדנד באמונתו ויראתו, יאמץ את שלושת השלבים שהתורה רומזת בהמשך הפרשה, השלבים הנ"ל שראינו.

   עד כאן הדברים פשוטים, אלא שפרפרת נוספת יש בעניין ונעלה אותה כעת לבמה ונפרסם אותה קְבַל עם ועולם, מפני שהיא יסוד גדול ותמצית היהדות.

   הזכרנו מקודם את הפסוק 'כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי' והבהרנו שהאדם אמור לעשות חשבון נוקב ולשאול את עצמו מה יהיה עימו בבית דין של מעלה לאחר אריכות ימיו ושנותיו, כיצד הוא יצליח במשפט אם חלילה יתברר 'שהנער' איננו איתו, והסברנו שהמילה 'נער' מרמזת על 'ניעור היצר' וכן על 'המלאך הרוחני' שהיה אמור להיווצר מההתגברות בניסיון, ובכך שהאדם נכשל בעבירה הוא בעצם החמיץ את בריאת אותו מלאך.

   אלא שבפסוק הזה יש מסר נוסף לכל אדם באשר הוא, לא רק למתבלבל ולחוטא - אלא לכל יהודי קדוש ככל שיהיה, וכדלהלן:

   יהודי יקר! עליך להקפיד ולהילחם בכל הכוח למען שלושה יסודות היהדות הרמוזים במילה 'נער', ולא יתכן שבלעדיהם תעלה לאביך - לבית דין של מעלה, ואלו היסודות:

   נ [נון מלאה בגימטרייה זה 106, גימטרייה עול], מרמז על עול תורה ומצוות.

   ע [עין מלאה זו המילה עין], מרמז על קדושת העיניים וטהרת האדם.

   ר [ריש מלאה זה אותיות ישר], מרמז על ישרות במידות.

   שלושת היסודות הללו הם סיכום כל היהדות בשלושה מילים [קיום מצוות, קדושה וטהרה, עבודת מידות], ובכל שלושת הפרטים והפריטים הללו האדם צריך לעמול על השלמות ולא לעגל פינות, גם אם היצר יפעיל עליו את המכבש הכי חזק. שהרי את מחיר המלחמה הזו האדם יחוש לנצח, ואיך יתכן להמר על כך?

   חובתנו לציין דבר נוסף, יסוד עמוק ומתוק כאחד, אומנם כבר ראינו אותו מקודם בהבלעה - אלא שלא הבלטנו אותו מספיק, ואין ספק שחובה לעשות ממנו מרקחת הגונה ונזיד עסיסי מפני שהוא הוִיטמין מספר אחד בעולם ופתח הצלה בטוח במלחמת ההישרדות מול היצר. מה כוונתנו?

   הזכרנו מקודם שבזמן שהאדם נקלע למערבולת רוחנית - עליו לאחוז בגלגל הצלה שמבוסס על 'אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי', ולהבין 'שהוא' יפסיד לנצח אם לא יפעל נכון וייכנע ליצר. אלא שיש כאן מנגינה נוספת שגם עליה חובת האדם לשים את הדגש.

   גם בלי החשבון של הנצח שהאדם יפסיד אם ייכנע ליצר, יש פרט נוסף שאמור לבעור בקרבו ולזעזע אותו ולמנוע אותו מהחטא בכל מחיר

   האמת היא שהדברים גבוהים וקשה לתמצת אותם במילים ספורות - מפני שהם יישארו סתומים וחתומים. אך למרות זאת ניגע בנושא על קצה המזלג רק בשביל להבין את 'רוח הדברים' ולא מעבר לכך, שהרי די בזה בשביל שנבין את המסר הנוגע אלינו:

   והחשבון העדין הזה אמור ללוות את האדם בכל רגע ולהזכיר לו שאל לו להתרשל בעבודת ה' - מפני שהמשמעות של העבירה היא 'עיכוב הגאולה' ואריכות הגלות וריבוי צער השכינה, ואיך הוא מסוגל לעשות זאת לאבא'לה שבשמים?

   אין ספק שהדרגה הזו גבוהה עד מאוד. אך מה המסלול לרכוש אותה? איך מפתחים כזה רגש כלפי ה' ומתחברים כהוגן לציווי 'שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד' (תהלים ט"ז ח' ושו"ע או"ח א' א').

   על ידי לימוד המוסר! על ידי שהאדם מתמיד בכל יום [אפילו כמה דקות] ללמוד מעט מוסר מהספרים שחיברו לנו חכמי ישראל, אזי הרגש הרוחני נדלק בתוכו ויראת ה' בוערת ויוקדת בקרבו והלב שלו מתמלא ברגשות לה' ורגישות לצער השכינה עד אין קץ, והוא עמל בכל הכוח להרבות כבוד שמים בבחינת 'תְּנוּ עֹז לֵאלֹקִים' (תהלים ס"ח ל"ה, ועיין פנים יפות דברים י"א י"א).

   כאן המקום להבהיר ש'מוסר' נקרא בשם 'מוסר' בגלל שהוא נמשל למוסרות, 'לחבל'.

   המוסר הוא החבל המקשר את האדם לה'. וככל שהחבל יותר עבה, ככל שהלימוד יותר מרובה ועקבי, כך יותר קשה ליצר לנתק את האדם מה'. אך אם חלילה האדם לא לומד מוסר, אם הוא לא עמל ליצור חבל רוחני חזק שיחבר אותו לה', מה הפלא שהוא כושל ונופל בכל ניסיון?

   זו הסיבה שגדולי ישראל מורים לאדם שנכשל בעבירה מסוימת ללמוד את המוסר באותו נושא ולחזק את עצמו על ידי זה באותה נקודה. וכל זאת למה? מה התועלת שתצמח לאדם מזה? מדוע לא מספיק שהוא הבין שהוא שוגה ודרכו זקוקה לשינוי?

   הוא אשר אמרנו. לימוד המוסר מוסיף לאדם פרט שעד היום לא היה לו. המוסר יוצר לו 'חבל רוחני' שקושר אותו לה' באותה נקודה הרעועה אצלו, וככל שהוא מרבה את לימוד המוסר באותה נקודה חלשה - כך הוא מעבה יותר את החבל והקשר עם ה'. משום כך גדולי ישראל מורים על לימד המוסר בנקודה הטעונה חיזוק, ואשרי המבין זאת.

   כאן תם המאמר. אך ברשות הקוראים החביבים והמתוקים ניגע רגע בפרט נוסף שמתחבר בעקיפין למה שראינו כאן, פרט שאומנם הוא נושא צדדי - אך מחמת שהמידע שלו חיוני ויש עניין בפרסומו, משום כך נעלה גם אותו על נס וניידע בו את הרבים.

   ראינו מקודם שלימוד התורה מחליש את כוח היצר ומוציא ממנו את ניצוצות הקדושה השבויים בידו, וזו הסיבה שיש לאדם ניסיונות גדולים של 'ביטול תורה' ויצר הרע לא מניח לו ללמוד במנוחה.

   אם כן כיצד יתכן שיצר הרע מעודד בימינו רבים ונכבדים ללמוד את פסגת התורה שהיא תורת הסוד (הקדמת שער ההקדמות), ולא איכפת לו שסוחרים בזה בחוצות קירייה ועיר כל מיני פריצים ופורצים בצורה פומבית והמונית וסיטונאית בתערובת נשים ואנשים וללא טיפת בושה וקדושה ומלמדים אותה כמו מקצוע לכל דבר, [כפי שהתגאה באוזני פרחח ופוחז ואמר לי באותה נשימה 'אני מרצה לפיזיקה וכימייה וקבלה', סליחה על המשפט הבוטה והמשווה, רח"ל]? מה המניע של יצר הרע שהוא מעודד את התופעה הזו? כיצד יתכן שהוא לא חושש לעורו בכך שהוא מרבה תורה בישראל?

   התשובה פשוטה! מחמת שאותם אנשים אינם ראויים לעסוק בדברים הללו, אזי לימודם יוצר את ההפך. לא רק שהם לא מבצעים 'בירור ניצוצות' קדושה על ידי לימודם, אלא הם מחזקים את אחיזת יצר הרע בהם וכל לימודם בעצם מזרים עוד כוחות לסטרא אחרא ולימודם ונשמתם כלל לא מוּנַעִים מצד הקדושה (רעיא מהימנא נשא קכ"ג ע"א אדרא זוטא רצ"ד ע"ב). אם כן למה שיצר הרע לא יעודד זאת? האם הוא לא חפץ בעוד קצת דלק וכוחות? יידע הציבור ויזהר מכך. מי שראוי ללימוד הזה, חובתו לעשות בו חיל. מי שלא ראוי - יכשיר את עצמו תחילה וישתנה לפני שניגש למקום הקודש, ובינתיים יקבל שכר על הפרישה כמו על הדרישה (שומר אמונים הקדמון הצעה שניה הקדמה רביעית).

   שאלה לסיום:

   ראינו כאן כל כך הרבה מוסר ויסודות בעבודת ה', וכל זה על ידי התעמקות בחמישה פסוקים העוסקים בהתגלות יוסף אל אחיו שפתחנו בהם בראש המאמר. 'כביכול' סיפור עתיק שלא מוזכר בו איזו ציווי לדורות... אך מתברר שכל מילה ואות ממנו מלאים ברוחניות ומוסר השכל עצום וניתן להעמיק בהם עד דלא ידע, ואף יותר מכך.

   היכן יש עוד תורה כזו?