"ולקח את שני השעירים והעמיד אותם לפני ה" (טז, ז)
במדרש מסופר על הפר שנתן אליהו הנביא לנביאי-הבעל, על-מנת להקריבו על מזבחם, שסירב להיות קרבן לעבודה-זרה, עד ששידלו אליהו בדברים ואמר לו, כי כשם שעל-ידי הפר הראשון יתקדש שם-שמים כך יתקדש שם-שמים גם על-ידו, מאחר שלא תרד אש לשרפו ויראו הכל כי ה' הוא האלוקים. גם כאן סירב השעיר, שנפל עליו הגורל לעזאזל, ללכת, והיה מתרעם על כך שהשעיר השני, הדומה לו בקומה ובמראה, יהיה חטאת לה' ואילו הוא ילך לעזאזל. היה אהרן צריך לשדלו בדברים והסביר לו, כי גם על-ידו יתמלא רצון הבורא. זהו שאומר הכתוב: 'ולקח את שני השעירים' - שיקח אותם בדברים, 'והעמיד אותם לפני ה' - שיאמר להם כי שניהם מועמדים לפני השם-יתברך. אפילו גם על-ידי השעיר ההולך לעזאזל מתרבה כבוד-שמים ומתמלא רצון הבורא...
(חוט של חסד מבעל שבט מוסר)