"דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש...ולא ימות" (טז, ב)
שלא ימות כדרך שמתו בניו (רש"י). בתורת-כוהנים נאמר, שההזהרה הזאת מוסבה על יום-הכיפורים, שאם הוא נכנס לקודשי-הקודשים יותר מכפי שהתירה תורה הריהו חייב מיתה. והנה בגמרא (שבועות י'ג) מקשים על עבירות שביום-הכיפורים, כיצד נענשים עליהן והלא יום-הכיפורים מכפר? ומתרצת הגמרא, כי יתכן הדבר כאשר אדם עובר עבירה ביום-הכיפורים ומת בטרם היה סיפק שיכפר עליו יום-הכיפורים.
זוהי כוונתו של רש"י: 'שלא ימות כדרך שמתו בניו' - שלא ימות פתאום כדרך שמתו בניו באורח פתאומי, כי אז ממילא יכפר עליו יום-הכיפורים...

דבר אל אהרן אחיך שאמרתי לך הלא אהרן אחיך הלוי וראך ושמח בלבו (ברייתא דראב"ע)

חושש היה משה פן יעורר קנאה בלבו של אהרן, לכשיאמר לו: 'אל יבא בכל עת אל הקדש', בו בזמן שעליו עצמו לא חל האיסור הזה ('אחיך בבל-יבא ואין משה בבל-יבא' - תורת הכהנים); אמר לו הקדוש-ברוך-הוא: הלא זהו אותו אהרן אחיך, אשר בשמעו כי אתה נועדת להיות גואלם של ישראל ממצרים, לא רחש כלפיך שום קנאה, אף כי הוא קשיש ממך, אלא אדרבה - 'וראך ושמח בלבו', ממילא אין לך גם עתה שום יסוד לחשוש שמא יקנא בך, כי אם 'דבר אל אהרן אחיך'...