בס"ד

לרגל יומא דהלולא של הרה"ק רבי ברוך ממעזבוז זצוק"ל, 
נכדו חביבו של מרן הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, החל במוצאי 
שבת הדין - ח"י כסליו (תק"ע לפ""ק). בחרנו במעשה מופלא 
שסיפר רבינו שליט"א ממנו בדרשה אחת. - זכותו הגדולה 
תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.
***
אחד מבחירי תלמידיו המובהקים של הרה"ק הרבי ר' ברוך 
זצוק"ל ממעזבוז, היה אברך נעלה מופלג ומושלם וותיק 
וחסיד, שהסתופף רבות בשנים בצל קדשו, והיה דבוק מאוד 
ברבו, אשר אהבו אהבת נפש. - ועל אף מרחק המקום הגדול 
שביניהם, שהיה אברך זה דר בכפר רחוק ונידח, לא הצטנן 
כלום קירוב העמוק שבלב. הם היו קשורים בעבותות אהבה 
תמיד, וכשאר החסידים היה גם אברך זה מגיע 'נסיעה' מדי 
פעם לשבועות מספר לחסות בצל האילן הגדול.
פעם אחת נקלע הרבי ר' ברוכ'ל בדרכו אל הכפר של אותו 
חסיד, ובהגיעו שמה נודע לו שכעת ממש שוכב אותו אברך 
בביתו על ערש דווי במצב קשה וחמור, שנחלה בפתאומיות 
במחלה קשה, והוא מתפתל עתה ברוב ייסורים רחמנא 
ליצלן, מפרפר בין חיים למוות במלחמת אראלים ומצוקים. 
- הרבי הזדעזע מאוד למשמע הבשורה הקשה, והחל מיד 
בפעולותיו הכבירים והשמימיים להצלת חיי תלמידו החביב 
ורפואתו השלמה. 
בהיותו עדיין לפני תפילת המנחה, ביקש לברר אם ניתן 
לערוך תפילה בציבור בבית החולה, אשר שכינה שרויה בו, 
כמאמרם ז"ל (שבת יב:): "שכינה למעלה מראשותיו של חולה, 
שנאמר (תהלים מא, ד)  "ה' יסעדנו על ערש דוי". וכאשר 
בתפילת המנחה הוא עת רצון גדול להיפקד בדבר ישועה 
ורחמים, כדאיתא בפרק קמא דברכות (ו:): "לעולם יהא אדם 
זהיר בתפילת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת 
המנחה, שנאמר (מלכים א יח, לו) ויהי בעלות המנחה, ויגש 
אליהו הנביא ויאמר וגו' ענני ה' ענני" ע"כ. [וכבר ביאר מרן 
האריז"ל טעמו של דבר בסוד ה' ליראיו, בספר שער הכוונות
(כוונות קרי"ש דרוש א) עי"ש].
תיכף לאחר מנחה הרגיש הרבי ר' ברוך שעדיין לא 
נתקבלה התפילה, וישועתו עדיין רחוקה, אמר הרבי אם כן 
נלך לבית הטבילה עבור רפואתו, כאשר ידוע שהיה פועל 
נשגבות בטבילותיו. - אך כנראה היתה הגזירה קשה, וקטרוג 
חמור ריחף על ראש אותו אברך, וגם טבילת המקווה לא 
העלתה לו ארוכה.
הרבי לא אמר נואש חלילה, כמו שהורונו חכמינו ז"ל 
(ברכות י.): "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל 
ימנע עצמו מן הרחמים". בתוקף אמונתו האיתנה בכח 
התפילה, שהכל נתון בידו יתברך בלבד, הרופא כל בשר 
ומפליא לעשות, לא הפסיק להעתיר ולהפציר לפני המקום 
ברוך הוא, ולעורר רחמי שמים מרובים.
בצר לו פנה הרבי הקדוש אל השי"ת בתפילה, וכה אמר: 
"ריבונו של עולם, יש לי אמונה פשוטה איתנה וחזקה, שהיא 
אמיתית באמת הגמור, שברצונך יהיה זה האברך בריא ושלם 
כאחד האדם! וזו האמונה כוחה חזק יותר מכל איתני הטבע 
שבעולם!". - וכאשר ידוע הדבר מפי ספרים וסופרים, שמי 
שאמונתו שלמה ומושלמת, ואינו תולה יהבו ושברו כי אם 
אך ורק בכח של מעלה, אין לכוחות הטבע שום שליטה בו. 
[עיין ספר "טיב הקהילה תשע"ב" - פרשת חוקת]. 
וכאשר מפורסמים בזה דברי הנפש החיים (שער ג, פרק י"ב)
וזל"ק: "ענין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל 
דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו, ולא יעשו שום 
רושם כלל. כשהאדם קובע בליבו לאמר, הלא ה' הוא 
האלקים האמיתי, ואין עוד מלבדו יתברך שום כח בעולם 
וכל העולמות כלל, והכל מלא רק אחדותו הפשוט יתברך 
שמו. ומבטל בליבו ביטול גמור, ואינו משגיח כלל על שום 
כח ורצון בעולם, ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון 
יחיד ברוך הוא. - כן יספיק הוא יתברך בידו, שממילא 
יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם, שלא יוכלו 
לפעול לו שם דבר כלל וכו', אפילו ההוא סטרא אחרא 
יסתלק מעל עלמא כו' והבן. וגם יגזור אומר ויקם לו, לפעול 
עניינים וניסים נפלאים, היפוך סדור כוחות הטבעיים. כיון 
שמשעבד ומדבק טוהר אמונת לבבו באמת בל תמוט, רק לו 
יתברך לבד, ואצלו יתברך הכל שווה כל רגע, לפעול בסידור 
הטבע שקבע או היפוך סידור הטבע, כמו שמצינו ברבי חנינא 
בן דוסא (תענית כה.) שהיה גוזר אומר, ופועל כפי רצונו כל עת, 
היפוך סידור הטבע וכו'" עכל"ק.
ובהגהה שם הוסיף בנו הגאון מהרי"ץ זצוק"ל גם לענין 
הרפואה דנן, וז"ל: "וזהו ענין מאמרם ז"ל במשנה (ר"ה כט.)
עשה לך שרף וכו' (במדבר כא, ח), וכי נחש ממית או נחש מחיה, 
אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את 
ליבם לאביהם שבשמים וכו'. רוצה לומר, כשהסתכלו כלפי 
מעלה הנחש השרף, והתבוננו בכוחו הרע, ועם כל זה בטלוהו 
מליבם ולא השגיחו על כוחו הנורא, ושעבדו את ליבם באמת 
רק לאביהם שבשמים לבד, היו מתרפאין. והוא אמיתת ענין 
המתקת כוחות הדינים בשורשם, והוא מבואר למבין" עכל"ק.
ובכן נתאזר הרבי הקדוש בגבורת עוז אמונתו האיתנה, 
בדבקות גמור בצור עולמים ברוך הוא בלבד, ובתפילות 
ותחנונים לפניו יתברך, שבידו בלבד נתונה הרפואה.
הסגולה הנפלאה פעלה את שלה על אתר, והומתקו 
הדינים בשורשם, ותיכף הוקל החולי, וניכר שיפור במצב 
החולה, לשמחתו הגדולה של הצדיק! - כאשר עזב הרבי את 
המקום עדיין לא נרפא החולה לגמרי, אבל מצבו הלך 
והשתפר ברוך השם.
גם לאחר שחזר הרבי ר' ברוכ'ל מעזבוזה, המשיך לדרוש 
כל העת בשלומו של אותו חסיד, כשאינו עוזב אף רגע אחד 
את הדרך שהתווה בזה, באמונת אומן איתנה שכל רפואתו 
נתונה אך ורק בידי שמים! מפעם לפעם היה קורא לגבאי 
ומבקש לברר משלום אותו חסיד, וכיצד מתקדם תהליך 
הבראתו ורפואתו השלמה. - בימים ההם, בטרם עידן 
הטלפונים והפלאפונים למיניהם, לא היה זה מן הקלות 
לדעת משלום איש הנמצא בכפר נידח הרחק מחצירו של 
הרבי. אבל הגבאי המסור והנאמן היה מברר כל העת אצל 
האורחים החדשים שהגיעו אל העיר, אם יש מישהו מאותה 
סביבה, שיוכל לדווח בפני הרבי משלום תלמידו הנאמן. 
פעם אחת שמע הגבאי מאחד האורחים שהגיע זה עתה 
ברכבת אל העיר, שעימו בקרון היתה אשה אחת המגיעה 
מאותו מקום, וירדה גם היא כאן במעזיבוז. הגבאי הנאמן לא 
התעצל והחל מיד בחיפושים קדחתניים אחר אותה אשה, 
עד שנודע לו מקום המצאה, וניגש היישר לאכסנייתה 
כששאלתו בפיו, "האם ידוע לך אולי משלום אותו אברך"? 
משרק שמעה האורחת שהמדובר באותו אברך, פלטה 
אנחה כבדה מפיה, באומרה: אוי ווי! זה לפני כמה ימים 
שמעתי שמצבו החמיר בפתאומיות ל"ע, והוא שבק חיים 
לכל חי, תהי נשמתו הגדולה צרורה בצרור החיים!
כאשר הביא הגבאי את השמועה הקשה בעצב גדול בפני 
רבו, קם הרבי רבי ברוכ'ל על רגליו, וזעק ברוב התרגשות: 
ניין! לא! אין זה נכון! לא יתכן הדבר! זו שמועה שאינה 
נכונה!
בטוחני! - הוסיף הצדיק - שלא באה שמועה זו לאוזני 
כעת, רק כדי להרפות את אמונתי... כאשר מנסה הסטרא 
אחרא בכל הכח להחליש את תפילתי ואמונתי, שהיא זו 
שמחזיקה את אותו אברך בחיים חיותו! ולפיכך מבטל אני זו 
השמועה מכל וכל, שבודאי אינה אמת, וטעות נפלה כאן, 
והאברך שלנו חי וקיים! ומאמין אני באמונה שלמה ושלווה, 
שימשיך לחיות בבריאות הגוף והנפש עוד רבות בשנים עד 
זקנה ושיבה!
הדבר היה לפלא גדול בעיני הגבאי והחסידים, אבל דברי 
הרבי שנאמרו מתוך אמונה תמימה ופשוטה ובביטחון גמור, 
נסכו תקווה חזקה גם בלב התלמידים, והכל ייחלו והאמינו 
שכדברי הצדיק כן הוא האמת.

ואכן כעבור מספר ימים הגיע אורח חשוב מאותו כפר, 
שידע לדווח במדויק על מצבו של האברך, והוא אכן אישר כי 
הודות השם יתברך, מאז ביקורו של הרבי במקום השתפר 
מצבו יותר ויותר, עד שהבריא ונתרפא בשלמות ויצא לגמרי 
מכל אותה מחלה! וכיום ברוך השם יושב הוא והוגה בתורתו 
ביגיעה רבה, כאשר היתה באמנה איתו, מתוך בריאות הגוף 
והנפש!
שמח הרבי מאוד על השמועה הטובה, ואכן לאחר כמה 
שבועות שמחו כל יושבי מעזבוז, כאשר הגיע אותו אברך 
ברגליו בכבודו ובעצמו לקבל פני רבו, וישב עימהם עוד 
תקופה מסוימת אצל הרבי, כדרכו מימים ימימה. 
הוא עוד זכה אחר אותה מחלה לאריכות ימים ושנים, 
מתוך בריאות ושמחה ורוב נחת. והיה אומר תמיד שהוא 
בעצמו דוגמא מהלכת של אמונה וביטחון! כאשר כל חייו 
ניתנו לו לשלל בזכות אמונתו האיתנה של הרבי רבי ברוך 
ממעזבוז זצוק"ל, זכותו תגן עלינו אמן.
[מתוך ספר "טיב מירון"]