עלון המחולק
את הסיפור הבא סיפר הרב ארי שישלר שליח הרבי בסטרטבון, דרום אפריקה בכינוס השלוחים העולמי תשע"ג (2012):
בעת חופשה משפחתית בעיירה קטנה אי-שם בדרום אפריקה, ניגש אליי יהודי בשם סם וביקש לספר לי סיפור קצר.
"לפני שמונה שנים, התדפקו על דלת ביתי שני בחורי ישיבה חבדניקי"ם" הוא החל בסיפורו. הבחורים ירדו מרכב גדול עליו נכתב באותיות ענק "טנק המצוות", וביקשו להיכנס לביתו.
"שמחתי לארח אותם בבית ולהיפגש עמם, שכן אין יהודים רבים בעיירה הקטנה שלנו. אבל כאשר הם ביקשו ממני להניח תפילין, סירבתי וביקשתי מהם להסתלק מן הבית."
שבועיים לאחר-מכן, בראש השנה, החל מצפונו של סם להציק לו. מדוע הוא לא הסכים להניח תפילין? הרי לא היו להם אף כוונות רעות, ואף הוא חגג בר מצווה בצעירותו...
כדי 'לכפר' על מעשיו, הוא החליט להתחיל להניח תפילין. לאחר חיפושים ממושכים הוא מצא את זוג התפילין המיושן שלו בארון, ניער את האבק והחל להניח תפילין מדי יום ביומו.
חלפה שנה, ובראש השנה הבא החליט סם לעשות משהו נוסף: מעתה, לא רק שהוא יניח תפילין הוא גם יקרא את ה'שמע ישראל' יחד עם התפילין.
בשנה הבאה העניין כבר הפך למסורת. מדי ראש השנה היה סם מקבל על עצמו צעד נוסף במסע אל שורשיו היהודיים. שנה אחת הוא החליט להתחיל ללמוד תורה באופן קבוע; באחד הארונות הוא מצא חומש עתיק, והחל ללמוד את פרשת השבוע.
שנה לאחר-מכן הוא גילה אתר אינטרנט מיוחד: את אתר האינטרנט של חב"ד (באנגלית). הוא התנפל בשקיקה על המידע הרב שגילה באתר, ולבסוף חשב לעצמו: מדוע שרק אני אלמד תורה? הלא יש כאן עוד כמה יהודים! הוא החל לערוך שיעור תורה אצלו בבית.
"חלפו מאז שמונה שנים" מספר לי סם. "אני בטוח שאותם חבדניקי"ם הרגישו רע כי לא הנחתי תפילין. לו רק יכולתי לומר להם שמאמציהם לא היו לשווא!
"אני בטוח שאתה, בתור חבדני"ק, מכיר אותם. האם תוכל למסור להם דרישת שלום חמה מאותו זקן כועס ועצבני שהם פגשו?"
לא יכולתי עוד להתאפק.
"יש לי פתרון פשוט עבורך" – השבתי. "אני בהחלט מכיר את אותם בחורים חבדניקי"ם אותם גירשת מביתך. אני הייתי אחד מהם."
מייל זה בא להעשיר את הידע בנושא פרשת השבוע / חגים במידה ואינך מעונינ/ת לקבל מייל זה, נא השב/י למייל זה עם המילה "הסר מהרשימה". הערות, הארות, יתקבלו בברכה.
זו הפרשה השמינית בספר בראשית, והיא נפתחת בסיפור המפגש בין יעקב לעשיו.
לאחר הפרידה מעשיו יעקב קונה חלקת שדה בשכם ונוטה בה את אוהלו, ואז באה עליו צרת חטיפתה של דינה בתו בידי בנו של נשיא הארץ, והאירועים שקרו אחרי זאת.
בהמשך הפרשה מסופר על לידת יוסף, ועל פטירת רחל בעת הלידה וקבורתה בבית-לחם. בסוף הפרשה מסופר על מותו של יצחק אבינו ועל צאצאיהם של יעקב ושל עשיו.
... פרשתנו מספרת על פגישתו של יעקב אבינו עם עשיו אחיו, לאחר שזה יצא לקראתו בראש ארבע-מאות מאנשיו. המפגש, שהיה אמור להיות מלחמתי, נהפך לבסוף לפגישה ידידותית.
מה גרם למהפך הזה בליבו של עשיו? אומר רבי שמעון בר-יוחאי: "הלכה היא – בידוע שעשיו שונא ליעקב; אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו".
רבי שמעון בר-יוחאי משתמש בביטוי "הלכה היא". הוא רוצה להדגיש כי שנאת עשיו ליעקב איננה בת-חלוף ואינה משתנה – כשם שההלכה נצחית ובלתי-משתנה. אל לנו לנסות לתלות את שנאת עשיו ליעקב בסיבות כאלה ואחרות. זו שנאה המושרשת בעצם מהותו של עשיו, והיא אינה משתנית. אם בכל-זאת רואים התנהגות ידידותית מצידו של עשיו כלפי יעקב, זה מצב היוצא מן הכלל – "נכמרו רחמיו באותה שעה".
יש בכך לקח נצחי להתייחסות הנכונה כלפי אומות-העולם: אל ליהודי לתלות את מבטחו בגויים, שכן "עשיו שונא ליעקב". עם זה, כאשר יהודי עומד בתוקף על יהדותו, ומציג התנהגות גאה של יהודי הדבק בתורה ובמצוות –הדבר משפיע גם על בני אומות-העולם, עד שנכמרים רחמיהם והם מסייעים ליהודי בכל צרכיו.
(מאת הרבי מליובאוויטש לקוטי שיחות כרך כ, עמ' 144, מתוך אתר צעירי חב"ד)
