ע"פ המדרש, הריונה של דינה התחיל כבן נוסף, ובזכות תפילתה של לאה הפך לבת. לפי מדרשים אחרים ובכללם תרגום יונתן, התחלף העובר הזכר שברחמה של לאה ועבר לרחל [ונולד יוסף] ואילו הנקבה שהייתה תחילה ברחם רחל היא דינה בת לאה.

היו שביקשו להביא ראיה ממדרש זה לסוגיית האימהוּת במצב שבו האישה ההרה אינה האם הגנטית של העובר, כגון שהכניסו לרחמה באופן מלאכותי ביצית מופרית מאישה אחרת, ואולי אף אם הושתלה בה שחלה של אישה אחרת [אפשרות שעדיין תיאורטית למרות שבעשור החולף דווח על הצלחת השתלה שכזאת בין שתי תאומות]. ע"פ המדרש עולה שהייחוס של הוולד הולך אחר האם היולדת-הפונדקאית ללא התחשבות בבעלת הביצית. אולם פוסקים רבים שללו אפשרות ללמוד הלכה ממדרש אגדה, גם במקרים בהם אין הלימוד סותר דברים המפורשים בגמרא [נובי"ת,יו"ד,קס"א] ובפרט כאשר מדובר במעשה ניסי שאינו בדרך הטבע [גם כיום לא ניתן להחליף עוברים מאישה לאישה...] 

שאלה זו הפכה מאד מעשית בדורנו. בירורים רבים נכתבו על-כך, ושתי ראיות עיקריות הוזכרו: א.[ברייתא ביבמות צ"ז,ב] "שני אחים תאומים גרים...הייתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה...חייבים משום אשת אח" ומכאן לכאורה ראיה שהיולדת קובעת ב.[ר' אבהו,סוטה מ"ג,ב] לעניין ערלה: "ילדה שסיבכה בזקנה בטלה ילדה בזקנה" שלכאורה מוכח משם כנ"ל. שתי הראיות ניתנות להפרכה, כפי שאכן עשו כמה וכמה מגדולי הפוסקים. מהרב אליהו זצ"ל שמענו, שדעתו נוטה שהיולדת היא האם למרות שאי אפשר להוכיח בוודאות, וע"פ זה יש לנהוג בשאלות ההלכתיות של תרומת ביצית או פונדקאות. מאידך, הגר"ש עמר הולך בדעת הגר"ע יוסף יבדלח"א [וכן נמסר בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל] שיש לייחס את האימהות לבעלת הביצית, ובהתאם לכך לנהוג למעשה. ויש שהסיקו שאין מנוס מלהתייחס לילוד כזה כמי שיש לו שתי אימהות, על כל המשתמע.