פעם אחת נכנס יהודי אל רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא, ובמהלך השיחה היה הרבי צריך לצאת לזמן-מה מהחדר. בתוך כך ראה האיש שעל שולחנו של הרבי עומד שעון, אולם מחוגיו הורו על שעה אחרת מזו שעליה הורו מחוגי שעונו-שלו. לקח האיש את השעון של הרבי וכיוון את מחוגיו על-פי שעונו-שלו.

כשחזר הרבי העיף מבט בשעון ושאל את האיש: "האם נגעת בשעון?". השיב האיש: "השעון לא היה מכוון, וכיוונתי אותו לשעה הנכונה". אמר לו הרבי: "ומניין לך ששעונך הוא הנכון?". נענה האיש: "שעוני מדוייק ביותר, אינו מקדים ואינו מאחר אפילו דקה".

אמר לו הרבי: "דע לך כי שעוני מכוון על-פי צירופי השמות של שם הוי' ושם אלוקים, שמתחלפים בכל שעה, וזו השעה הנכונה והמדוייקת ביותר".