הורדת גשם
שיחתו השבועית של
ראש הישיבה - הרב יוסף צ. בן-פורת
"משיב הרוח ומוריד הגשם" – תפילה יכולה להוריד גשמים !
פרשת בראשית - שנת תשע"א
בשמחת תורה, מיד כשסיימנו את ספר דברים, התחלנו לקרוא את ספר בראשית. מיד לאחר קריאת התורה נגשנו לתפילת מוסף, בטרם התחלת תפילת העמידה, אמר שליח הציבור את "ברכת הגשם", וכבר בתפילת הלחש הזכירו כולם: "משיב הרוח ומוריד הגשם".
והנה, מצאתי דבר מעניין מאוד בתרגום יונתן. על הפסוק "שבעת ימים וגו' וביום השמיני עצרת היא וגו' " (ויקרא כג, לו) תירגם - פירש: "שבעתי יומין וכו' כנישין תהוון לצלאה קדם ה' על מטרא וכו' ". כלומר, שהוא מפרש את המילה 'עצרת' לא מצד איסור מלאכה שהוא כבר אמור, אלא שיתכנסו להתפלל על הגשם כי הוא זמן הזריעה. כלומר, שהמטרה של היום השמיני של סוכות, המכונה בימינו 'שמחת תורה', היא התכנסות אך ורק לצורך תפילה על הגשם.
הדבר הראשון שעשה אדם הראשון, התפלל לירידת גשם
והנה מוצאים אנו בפרשתנו, שתיכף ומיד עם בריאתו של האדם הראשון, התפילה הראשונה שהוא נשא היתה על הורדת הגשם. אמנם, ביום השלישי נבראו הצמחים, אבל "לא יצאו אלא על פתח קרקע עמדו" (רש"י), עד שאדה"ר התפלל!
"וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱ-לֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה" (בראשית ב, ה), פירש"י: "ומה טעם לא המטיר לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתן של גשמים וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים".
מתוך זה שהתורה הדגישה באופן מיוחד, שכל הצמחים על פני תבל עמדו 'משותקים', עד שהאדם התפלל עליהם, למדים אנו עד כמה ירידת גשמים תלויה בתפילת האדם.
ביותר מתגלית השגחתו יתברך כאשר גדולי ישראל והצדיקים מתפללים על הגשמים. כמש"כ בירושלמי (ברכות פ"ה, ה"ב):
"אמר ר' שמואל בר נחמני בשעה שישראל באים לידי עבירה ומעשים רעים, הגשמים נעצרים, הם מביאים להן, זקן אחד כגון רבי יוסי הגלילי והוא מפגיע בעדם והגשמים יורדים".
במסכת תענית (כג, א) ישנו סיפור מפורסם: "ת"ר פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים, אמרו לו לחוני המעגל התפלל וירדו גשמים, התפלל ולא ירדו. עג עוגה ועמד בתוכה... אמר לפניו רבש"ע בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו גשמים מנטפין וגו' ". וכך סיפורים נוספים שם.
בארץ ישראל כבר מספר שנים שאין גשם כלל, או שיש אבל במידה זעומה. גם ארצות אחרות על פני תבל, סובלות מבצורת קשה ומתמשכת. הממשלה בישראל, משקיעה סכומי עתק כדי לפתור את בעיית חוסר המים, במסגרת זו היא בונה מתקני התפלה ענקיים. ברם, יש ללחוש על אוזנם של מנהיגי המדינה וקברניטיה, שיש דרך הרבה יותר פשוטה והרבה יותר זולה, להורדת גשם לעולם, זאת על ידי תפילה נוקבת לבורא עולם. אין לי צל של ספק, שאם היו נאספים כל בני המדינה לתפילה על עצירת הגשמים, היו נענים תיכף ומיד. בטחוני בכך נובע, מעובדות שהיו לאורך כל ההיסטוריה, הן בתקופות קדומות, כפי שסיפרו חז"ל על תנאים ואמוראים, שתפילתם נענתה וגשמים רבים החלו לרדת מיד עם תפילתם, כפי שצוטט לעיל. אולם, מצאתי הסבר לקשר שבין התפילה לירידת הגשם אצל אחד מגדולי גולי ספרד ופורטוגל, רבי אברהם סבע ז"ל (ה"ר-ה'רס"ט 1440-1508), בספרו "צרור המור" (ויקרא כו, ד):
הנוצרים קבלו אותנו לארצותיהם מפני, שידעו שבכוחנו להוריד גשמים
"ואמר 'גשמיכם בעתם', ולא אמר ונתתי לכם גשמים. להורות שהגשמים הם שלנו, כאומרו 'לנו המים' (בראשית כו, כ). וזה היה תפארת עוזנו כשקבלו אותנו האומות, לפי שהיינו יודעים להביא המים בעתם. ובזה אומרים רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה (דברים ד, ו), שרואים שליח ציבור מעוטף בטליתו ובהזכירו שלשה עשרה מדות מוריד הגשמים. ולכן אמר גשמיכם, שהם שלכם. ובנתינת הגשמים איני עושה לכם חסד, אחר שהם שלכם. אבל החסד הוא היות הגשמים בעתם, וזהו 'ונתתי גשמיכם בעתם'. והטעם שהם שלנו, לפי שאנו קבלנו התורה שנקראת מים, כדכתיב 'הוי כל צמא לכו למים' (ישעי' נה, א). אבל אומות העולם שלא רצו לקבל התורה, אין ראוי לתת להם מים, וזהו גשמיכם".
ובהמשך (יט) כתב: "כי גאוננו ותפארתנו ועוזנו ביד שובנו, היות לנו כח להוריד הגשמים בעתם בכח תפלתנו. ודבר מפורסם הוא, כי על זה התנאי קבלו אותנו בארץ העמים כשגלינו מארצינו. וכבר קרה כזה [כי במלכות ארגון בזמן עצירה, השליכו היהודים כולם מחוץ לעיר וסגרו השערים בעדם עד שיביאו המים. ודרש הרב ן' חסדאי קרשק"ש זצ"ל, וכה אמר בתחלת דבריו, לנו המים. והשי"ת פקד את עמו ונתן להם מים] וכאלה רבות".
לסיפור זה רמז גם החסיד יעבץ ז"ל בספרו "אור החיים" (פי"ב, עמ' 96):
"והרב בן חסדאי ז"ל אשר גבה בשכלו על כל הפלוסופים אשר בזמנו אפילו חכמי אדום וישמעאל וכ"ש חכמי ישראל. וגדול לא-להיו היה כי קרא אל ה' וענהו במקהלות רבבות עמים רבים ונתקדש השם על ידו. ורבים מגדולי המלכות נתייהדו בלבם לאהוב למלכו".
והכוונה לרבי חסדאי קרשקש ז"ל (ה'ק-ה'קע 1340-1410) שהיה תלמיד רבינו הר"ן ז"ל, הוא חי בברצלונה והיה רבו של ר' יוסף אלבו ז"ל בעל "ספר העיקרים".
בספר "נועם המדות" (שאלוניקי, שנת תרי"ז) של רבי נתן עמרם ז"ל כתב על :
"שמעתי מפי מר חמי וציץ נזרי הרב הגדול כמהר"ר משה אנהורי זצוק"ל. כי כאשר באו חכמי קאסטילייא מהגירוש לדור ולהתיישב בארצות המערב (צפון אפריקה), הנה תושבי העיר טענו נגדם בענין השררה. כי להיותם מוחזקים בעיר להם תאות הקדימה, וגדלה המחלוקת ביניהם. עד שהגיע הדבר אל המלכות. והנה כאשר עמוד חכמי קאסטיליא לפני המלך במעמד אנשי העיר. הם אמרו אליו. דבר אחד אליך המלך, שכל מי שיהיה בכחו לתת כתב ידו אל המלך להוריד מטר בעת שהעולם צריך לו, הוא הראוי להיות קודם! וכך היה שלא זזו משם, עד שנתנו חתימת ידם אל המלך. ובזה יצאו מאתו בכל יקר ותפארת" (נועם המדות ח"ב, דף נה, א).
בלקוטים מדברי ר' יוסף סמברי (הוצאת ר"א ברלינר, עמ' 49-50) כתב:
"מעשה שהיה בימי מהר"י אבוהב ז"ל שהיה עצירת גשמים וחלו פניו שיתפלל על הגשם. ודרש בפר' תולדות יצחק על הנושא 'לנו המים'. וצעק צעקה גדולה ומרה ואמר רבש"ע גלוי וידוע לפני כסא כבודך, כי ישראל הם בצער לפני האומות על אודות המים. כי אנחנו מוכרחין להוריד לארץ גשם, רחם על עמך וצאן מרעיתך, 'לנו המים לנו המים'. ואמר אינני זז מכאן עד שתרחם על בניך. והשמים נתקדרו בעבים ומיד נענו על ידו".
גם המוסלמים ידעו, שבכוח ישראל לעצור את הגשם או להורידו
וכך ידועות עובדות רבות בכל תפוצות ישראל. בספר "לבניכם ספרו" (צדוק גלעד, ב"ב תש"ס, עמ' רי) שבו לקט של סיפורים שעברו במסורת בעדת תימן:
"מעשה שהיה במחוז בעדן אשר בדרום תימן שנה אחת נעצרו הגשמים והארץ צמאה למים. כשראו המוסלמים שאין גשם שחטו פרות והיו מסתובבים בהרים וקוראים "לנביאים ולקדושים" שלהם שיושיעום. הדבר נמשך כשבועיים אך ללא הועיל. כשהבינו כי להבל יגעו, החליטו להטיל את האשמה על היהודים, באומרם שהיהודים תקעו בשופר ולכן נעצרו השמים מלהוריד מטר, לפיכך חייבו את היהודים להביא את הגשם. באחד האזורים של מחוז בעדן בכפר נצרי וסביבותיו. ישב הרב עוואץ כהן זצ"ל שהיה אב"ד לכל יהודי הסביבה. הרב כינס את ראשי היהודים בסביבה ואמר להם, כי יש גזירה על הציבור לכן יש לקבוע תענית ותפילות ביום שני בבית הקברות של הכפר נצרי בו טמונים צדיקים וחסידים. ביום שני באו כל יהודי הסביבה לבית הקברות, התפללו וזעקו ואין עוזר. למחרת הוציאו גם את ספרי התורה עם התיבה לבית הקברות, תקעו בשופרות ואמרו סליחות של יום כיפור מהבוקר ועד הצהריים ואז נראו מעט עננים לקראת שעת המנחה נתעבו העננים והתחיל לרדת גשם שוטף וראה זה פלא בשטח בו עמדו היהודים לא ירד גשם כלל ואלו מסביב ירדו גשמי ברכה ונתקדש שם שמים בין העמים" (מפי יפת נגר).
זה שהיהודים מסוגלים להוריד את הגשם היה מקובל וברור בעיני אומות העולם. אף הנוצרים, שרדפונו והאשימונו בכך דבר אסור, ומאמינים שהם 'ישראל האמיתיים'! ידעו, שלהוריד גשם אין בכוחם, אלא רק בכוחם של היהודים. וסיבת הדבר ביאר רבינו, כיוון שהעולם הרוחני והגשמי שורש ויסוד אחד להם. ואם הומשלה התורה למים, משמעות הדבר היא, שהמים הגשמיים נובעים מהמים הרוחניים, שמקורם התורה הקדושה. ובשעה שקבלו ישראל את התורה, ממילא קבלו את המפתח למאגר המים – "לנו המים".
והלוא כבר אמרו חז"ל שמפתח של גשמים לא נמסר בידי שליח (תענית ב, א), פירוש, שהקב"ה לא נתן ולא יתן זאת בידי אדם. לכן, למרות כל ההתקדמות הנפלאה של המדע והטכנולוגיה שהגיעו להישגים שהם מעבר לכל דמיון אנוש, לא התקדמו אפילו צעד אחד ליצירת עננים וגשם. על הירח, כבר צעדו בני אדם. על המאדים, מטייל רובוט משוכלל, המעביר תמונות מדהימות וממצאים מדויקים מאותו כוכב לכת מרוחק. ואף למרחקים הרבה יותר גדולים הגיעו כבר החלליות. גם על פני כדור הארץ חלו שינויים עצומים בחיי האדם. מערכות התקשורת למן הפלאפון ועד למכשירי הנחיה לוויינים (GPS), מערכות הטלוויזיה ועד למצלמות המתעדות כל אדם או חרק, כל קול ורחש. שלא לדבר על מערכות המיחשוב ומאגרי המידע, כל אלה שינו את כל אורחות הלימוד והכלכלה. הרי, קביעת חז"ל על מקומה עומדת. מפתח-הגשם נשאר בידי שמים!
כוחות הטומאה, עבודה זרה וכשפים, לא הצליחו להוריד גשם
אולם, לא רק המדע לא השכיל 'להוציא' את מפתח הגשמים מידיו של בורא עולם, 'ולשכפל' גם לעצמו מפתח, אלא אף עובדי עבודה זרה הקדמונים והמכשפים למיניהם, שכוחם היה רב ביותר, לא יכלו להוריד גשמים.
ביחס לכשפים אמרו חז"ל: "למה נקרא שמן כשפים? שמכחישין פמליא של מעלה" (חולין ז, ב). פירש"י: "כשפים - נוטריקון מכחישים פמליא של מעלה שלא גזרו על אדם זה למות והוא מת על ידי כשפים". כלומר, שכוחם רב עד כדי הריגת אדם שלא נגזר עליו למות. גם ביחס לעבודה זרה, הלוא טענו הנשים הנשים הארורות בפני הנביא ירמיה:"וּמִן אָז חָדַלְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים חָסַרְנוּ כֹל וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב תָּמְנוּ" (מד, יח), כלומר, שכשעבדו את השמש היתה להם ברכה גדולה. מפני שיש לכוחות הטומאה אפשרות להיטיב למתחברים אליהם, וזאת כדי שתהיה בחירה חופשית בעולם, (יעויין נפש החיים שער ג, פ"ט).
למרות כוחם הרב, גשם לא יכלו להוריד, כש"כ רבינו אברהם סבע ז"ל:
"וכן אמר גשמיכם. לפי שהגשמים הוא דבר גדול, ולכן אמרו גבורת גשמים (ברכות לג, א). לפי שיורדים מכח גבורתו וידו של הקב"ה ולא מיד אחר, כאומרו (ירמי' יד, כב): 'הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּוֹיִם מַגְשִׁמִים וְאִם הַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ רְבִבִים הֲלֹא אַתָּה הוּא ה' אֱ-לֹהֵינוּ וּנְקַוֶּה לָּךְ כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת כָּל אֵלֶּה' [היש - כאומר אל מי נזעק בעבור הגשם וכי יש מי בהבלי העכו"ם הם אלילים, מגשימים – מורידים גשמים, ואם השמים – וכי מערכות השמים נותנים רביבים מעצמם בלא גזירת המקום, הלא אתה הוא ה' אלקינו – מוריד הגשם ולכן, נקרה לך – לבדך שאתה תורידו, מצודת דוד]. באופן שירידתם הוא בגזירת מלך ולא בטבע של עולם, והעד אליהו שאמר: 'אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי' (מל"א יז, א). וזהו ואתנה לכם מים (במדבר כה, טז), כי אני הנותן ולא אתם" (צרור המור, שם).
הרי מפורש, שגשמים, לא היה בכוחם של כוחות הטומאה להוריד! ולכן, כשאליהו הנביא זכור לטוב, אמר לאחאב שלא ירד גשם, הרי שהוא ואיזבל אשתו לא יכלו לשנות את הגזירה, למרות שעבדו לכל סוגי העבודה זרה. אף על פי שהיו הולכים למלחמות ומנצחים, גשם לא יכלו להוריד.
יש הטועים וסבורים, שבאמצעות 'תנורים' ניתן לייצר גשם מלאכותי, מפני שהם שומעים בחורף – 'מפעילי התנורים מתבקשים להפעילם' וגו'. ברם, כבר לפני שנים רבות, שמעתי מפרופ' אשבל, המכונה 'אבי המטאורולוגים' בארץ, שכן הוא זה שהביא מקצוע זה לישראל, שטרם הצליחו 'לייצר' ענן כל-שהוא, ואף אין שום רעיון בעולם המדע, כיצד אפשר לעשות זאת. 'התנורים' מפזרים אדים של חומר המכונה 'יודיד הכסף', אשר יכול להגדיל את כמות ירידת הגשם מן העננים וגם זאת רק עד לתוספת של עשרה אחוז, ותו לא! אבל אם השי"ת לא יביא עננים, הרי שאין שום עצה ושום תבונה לאדם שתסייעהו לצאת מן הבצורת. אף אצל שכנתנו סוריה, שיש בה נהרות גדולים, הרי שבאזור הצפוני – מזרחי שלה, נעזבו אלפי כפרים ומיליוני בני אדם נטשו את אדמותיהם ושחטו את בהמותיהם מחמת בצורת מתמשכת.
לפני שנים אחדות, כשהיה חורף שחון ביותר, קראו גדולי הדור שליט"א ליום תפילה בכל רחבי הארץ. כמובן, שמקום התפילה המרכזי היה ליד שריד בית מקדשנו, בכותל המערבי. והנה, התקיים בנו מאמר הנביא "עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע" (ישעיה' סה, כד), בשעה שנמצאו רבבות אלפי ישראל באמצע התפילה, התקדרו השמים מיד החל גשם וכל המתפללים הגיעו רטובים לבתיהם. הדבר התפרסם בשעתו בכל אמצעי התקשורת, ושם שמים התקדש בצורה נפלאה ביותר.
סיכום: הדבר החיוני ביותר לאדם הם המים, בלעדיהם קמלים הצמחים, מתים בעלי החיים ואף האדם. הקב"ה שמר לעצמו את מפתח הגשמים ולא נתנו לשליח. אולם, ישראל שקבלו את התורה, קבלו את הגישה אל הגשם ועל ידי מעשיהם הטובים ותפילותיהם היוצאות מן הלב, יכולים הם לחולל ניסים ולהוריד גשמים.
הכנסת תוכן זה לזכות ולהצלחת יהודה בן אורה לרגל יום הולדתו ב-ז באייר התשס"ג
