סיפורים לפרשת ויצא
נכתב על ידי DL2000, 20/11/2012
בס"ד
"כי לא אעזבך ..."
מסופר: כשהיה הרה"ק רבי דוד
משה מטשארטקוב זיע"א ילד
קטן בן שלש שנים, שהה בחדר
שחיכו בו אנשים להיכנס אל
אביו הרה"ק מרוזין זיע"א, הגיע
יהודי אחד שגם רצה להיכנס,
לפני שהוא נכנס שאל אותו
הילד: מה ברצונך לבקש מאבא?
השיב היהודי, הנני זקוק לברכת
ישועה. בקשו הילד שכשיצא
מהרבי, יאמר לו מה אמר לו
הרבי, לאחר שיצא היהודי שאלו
הילד: מה אמר לך אבא? השיב
היהודי, הרבי אמר שהקב"ה
יעזור, ומה יהיה עד אשר הקב"ה
יעזור? הוסיף הילד ושאל. אינני
יודע ענה היהודי, א"כ חזור נא
לאבא ושאל אותו, אמר הילד,
חזר היהודי אל הרבי ושאל את
שאלתו של הילד. השיב לו
הרה"ק מרוזין זיע"א ואמר:
הקב"ה יעזור גם עד אשר יעזור,
ופסוק מפורש הוא כמו שאמר
ליעקב אבינו ע"ה ", כי לא אעזבך
עד אשר אם עשיתי את אשר
דיברתי לך", כלומר, אעזור לך
אף לפני שעשיתי את אשר
הבטחתי לך .
(נר ישראל)
"ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא"
וברש"י "ומדרשו אם לרמאות
הוא בא גם אני אחיו ברמאות".
פפפעםעםעם סיפר הרה"ק רבי יצחק
מדרוהוביץ זיע"א: בכל פעם
כאשר רציתי לנסוע מביתי לסובב
בעיירות ובכפרים כדי לקרב את
בני ישראל לאביהם שבשמים, מיד
היה מופיע היצר הרע והחל לטעון
כנגדי: יצחק יצחק! לשם מה אתה
נוסע? הרי בנסיעה זו יש ביטול
תורה, לא תשיג מאומה בנסיעתך,
ועוד יבזו אותך – בזיון תלמידי
חכם וכו'. "יודעים אתם מה
עשיתי?" נקטתי בעצה של יעקב
אבינו - " אחיו אני ברמאות". -
המשיך הצדיק וסיפר, "רימיתי"
אני את היצר הרע ואמרתי לו: אני
נוסע כדי לאסוף ולהרוויח ממון
רב, והנה זה פלא, מיד נעלמה
עייפותי כלא היה, ויצאתי לדרך
במרץ ובשמחה. כאשר הגעתי
למחוז חפצי, עסקתי בקירוב
רחוקים ובזירוזם למצוות.
זהירותם של רבותינו
רבי חנניה היה אחד מגדולי ישראל , וכדי
לפרנס את משפחתו עסק במסחר בדבש שהיה
מצרך שהופק בסביבות עירו ציפורי , חביות
רבות הן של דבש דבורים והן של דבש תאנים,
מונחות היו במחסנו, ולשם היו מגיעים לקוחות
לקנות סחורה. יום אחד הגיעו אל מחסן הדבש
אנשים מעיר אחרת, ורצו לקנות דבש רב, מכר
להם רבי חנניה את הכמות הגדולה שביקשו,
וקיבל תמורתו סכום כסף נכבד, הקונים יצאו
כשחביות הדבש על שכמיהם, העמיסו אותם
על גמלים ופנו לשוב לעירם. כשעמד רבי
חנניה לנעול את המחסן ולשוב לבית המדרש,
התברר לו כי במקום למכור לאנשים דבש
דבורים, מכר להם בטעות דבש תאנים. מיהר
לרחוב העיר, לחפש את הקונים ולומר להם כי
טעה, אולם הללו יצאו כבר את העיר, ואיש
לא ידע להיכן הלכו. צער רב מלא את לבו של
רבי חנניה, על הנזק שנגרם לקונים, ועל כך
שאין ביכולתו לתקן את המעוות .
חלף זמן, ואותם קונים שוב הזדמנו לציפורי,
הכירם רבי חנניה ורץ לקראתם כדי לתקן את
טעותו ", רצוני להודיע לכם", אמר ", כי אותו
דבש שמכרתי לכם בפעם הקודמת לא היה
דבש דבורים, אלא דבש תאנים, מתוך טעות
נתתי לכם ממנו, ועתה מוכן אני להחליפו!"
השיבו הקונים: "אין כל פסול בדבר, להיפך,
הדבש ההוא היה טוב למלאכה שבה אנו
עוסקים, ממנו חפצנו לקנות אז, וממנו חפצים
אנו לקנות גם היום. לא היתה כל טעות "..
שמח רבי חנניה על שלא נכשל בהונאה
אפילו בטעות, ולמרות זאת, נהג לפנים משורת
הדין, ואת כל הכסף שקיבל בעבור אותו הדבש
נידב לבנין בית מדרש חדש בעיר ציפורי .
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
