בס"ד

הזימון הפתאומי של ר' שמואל אל בית המושל לא בישר טובות. זה זמן חש כי יחסו של המושל כלפיו נשתנה ונעשה קריר ונוקשה. היה ברור לו כי זימונו אליו קשור לשינוי הזה, אולם במה העניין – לא ידע.

ר' שמואל היה סוחר מצליח בעיר ריישה שבגליציה. כאשר שמע כי מושל המחוז מודיע על מכרז לניהול סחר העצים ביערותיו, שקל להציע את מועמדותו. כחסיד נאמן פנה לשאול בעצת רבו, רבי אברהם-יהושע-העשיל, ה'אוהב ישראל', מאפטה. לאחר שקיבל את הסכמתו וברכתו ניגש למכרז, ובסופו של יום אכן זכה.

תנאי החוזה, שנחתם לעשר שנים, היו טובים ביותר. גם יחסו של המושל היה אדיב, ור' שמואל החל לנהל בכישרון רב את סחר העצים. מצבו הכלכלי המשגשג אִפשר לו לקבוע עיתים לתורה ולעזור לאחיו ביד נדיבה.

במרוצת הזמן רכש את אמונו של המושל, וזה מינהו גם למנהל אחוזותיו הפרטיות וסמך עליו בעיניים עצומות. הערכתו של המושל ליושרו של ר' שמואל הייתה גדולה כל-כך, עד שלא דרש ממנו דוחות כתובים, אלא הסתפק במסירת הכספים ורווחי האחוזות בסיכום השנתי שמסר לו ר' שמואל על-פה.

הצלחתו של ר' שמואל הייתה לצנינים בעיני עובדי האחוזות הגויים, וקנאתם בערה בהם. נוסף על היותו אדם זר, לעומתם הוותיקים, עובדת היותו יהודי הגבירה את תשוקתם לקלקל את אושרו ולראות במפלתו.

הללו תכננו את צעדיהם בזהירות. אט-אט טפטפו באוזניו של המושל דברים בגנותו של מנהלו היהודי. פה ושם העירו על חשדות שיש להם כביכול נגדו. הם אף הצליחו לקשור קשרים עם אחד מעובדי לשכתו של ר' שמואל, והשיגו העתקים של מסמכים כספיים.

עכשיו הייתה בידם האפשרות להשלים את המזימה. הם ערכו דוח, על בסיס המסמכים שהוצאו ממשרדו של ר' שמואל, והציגו תמונה שר' שמואל מעלים מהמושל מדי שנה הכנסות רבות ומשלשל את רוב הכסף לכיסו.

דעתו של המושל כבר בשלה להאמין בעלילה שנרקמה כנגד המנהל היהודי. כשראה את הדוח רתח מזעם. מעתה העסיק אותו רק עניין אחד – כיצד להעניש את היהודי כראוי ולהוציא ממנו את הכספים שגזל ממנו.

בפיק רגליים עמד ר' שמואל לפני המושל, וזה שפך עליו את חמתו. "עכשיו אני מבין מדוע נמנעת מלהגיש לי דוח כספי כתוב ומסודר", רעם קולו. "מתברר שההכנסות האמיתיות היו גדולות בהרבה מהסכומים שהיית מעביר לי. עכשיו אני דורש שתביא אליי את כל פנקסי החשבונות. אשווה את ההכנסות מול ההוצאות, ואת כל המגיע לי תשלם עד הפרוטה האחרונה!".

דברי המושל נפלו על ר' שמואל כרעם ביום בהיר. המושל תובע ממנו הון עתק, דבר שיביא אותו לידי פשיטת רגל. במיוחד כאב לו על שהמושל רואה בו אדם שהפר את אמונו וגנב את כספו.

בצר לו נסע מיד אל רבו, ה'אוהב ישראל' מאפטה, ותינה לפניו את כל המעשה. להפתעתו אמר לו הרבי כי את ישועתו ישיג דווקא באזור מגוריו: "לך אל רבי קלונימוס-קלמן מקרקוב, הסמוכה לעירך, והוא ידריך אותך כיצד לנהוג". ר' שמואל כבר הספיק לשמוע על רבי קלונימוס-קלמן (בעל 'מאור ושמש'), שנודע במופתים המופלאים שחולל.

כשהתייצב לפני רבי קלונימוס-קלמן אמר לו הצדיק: "שוב לביתך, קח את פנקסי החשבונות ולך עמם אל המושל. הכול יבוא על מקומו בשלום". ר' שמואל כבר עמד להיפרד ממנו כשהצדיק הוסיף: "מציע אני שתיסע הפעם ברכבת ולא בעגלה". סתם ולא פירש.

ר' שמואל, האמון על אמונת צדיקים, מיהר לעשות כעצת הרבי. הוא בא אל תחנת הרכבת, ובעודו ממתין לרכבת שמע קול נער בוכה ומייבב. הוא הביט לעבר מקור הבכי וראה נער גוי מתייפח. "למה אתה בוכה?", שאל את הנער, וזה ענה כי איבד את כל כספו, וכעת אין בידו הסכום הדרוש לנסיעה.

בלי לחשוב פעמיים הוציא ר' שמואל מכיסו עשרה רובל, נתן אותם בנדיבות לנער, הרגיעו ובירכו לשלום. הנער ניסה לתופסו בשולי בגדו כדי לדעת את שמו, אך ר' שמואל מיהר ועלה לרכבת.

כשחזר לביתו ריכז את כל פנקסי החשבונות והלך אל ביתו של המושל. בהיכנסו אל הבית נשמעה לפתע קריאה של נער: "אבא! אבא! זה היהודי שעזר לי".

ר' שמואל נדהם. מתברר שהנער שאיבד את כספו בתחנת הרכבת בקרקוב לא היה אלא בנו של המושל. הנער הוסיף וציין באוזני אביו, כי אף שעברו במקום נכרים רבים, איש מהם לא הִטה אוזן לבכיו, ורק היהודי התעניין בו ועזר לו.

כשקלט המושל כי ר' שמואל נתן כסף לבנו בלי שום כוונה לקבל תמורה, נהפך ליבו לטובה. הוא העיף מבט בספרי החשבונות המסודרים ואמר: "כעת אני יודע בוודאות כי שקר טפלו עליך אנשים, מתוך קנאתם בך"...

המושל היה נרגש עד שהתקשה לערוך את חישובי הכספים, ולבסוף הפטיר בנחת: "אני רואה שהכול בסדר, ולכל היותר יש כאן סטיות קטנות לכאן או לכאן. מכאן ולהבא תוכל להוסיף לנהל את האחוזות ברמה, ועם המתנכלים לך אגמור אני את החשבון"...

ר' שמואל חזר לביתו שמח ומלא הודיה לה', ובהזדמנות הראשונה חזר אל הצדיק רבי קלונימוס-קלמן, להודות לו על עצתו וברכתו.