בן חמישים לעצה
בס"ד
בן חמישים לעצה...
מתנאל חיון
המשנה במסכת אבות (פ"ה מכ"א) אומרת:
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא בן עשר למשנה בן שלש עשרה למצות בן חמש עשרה לתלמוד בן שמונה עשרה לחופה בן עשרים לרדוף בן שלשים לכח בן ארבעים לבינה בן חמשים לעצה בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה בן שמונים לגבורה בן תשעים לשוח בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
ומסבירים המפרשים שהמקור לכך הוא מהלויים שלאחר גיל חמישים שנה כבר לא עבדו עבודה פיזית במקדש אלא רק בבחינת 'ושרת את אחיו' לתת להם עצה. [עיין ברטנורא ומגן אבות לתשב''ץ].
המאירי בעניין אומר:
"כלומר שעצתו ראויה, כי העצה אמנם צריכה שני דברים: אחד מצד שכל האדם ואחד מצד שראה מנסיונות הזמן כמ"ש חכמי המוסר: 'הימים יזוקקו חכמות' וכשהגיע לחמשים כבר ראה מן הנסיונות הרבה ועדיין הוא בתוקף שכלו כלומר שלא נטה עדיין שכלו לערוב ונמצאת עצתו מזוקקת מצד ב' הדברים הצריכים לה". כלומר, לפי המאירי גיל זה הוא הטוב ביותר לקחת מאותו אדם עצה כי מחד גיסא כבר התנסה בהרבה דברים בעוה"ז, ואילו מאידך גיסא דעתו עדיין לא משתבשת כפי שקורה לפעמים ברבות השנים. גם בתפארת ישראל מסביר על זו הדרך ואומר שבעצה יש ב' דרכים ומגיל חמישים יש לאדם מספיק תבונה וניסיון כדי לתת את העצה הנכונה.
כידוע, בעולמנו המיוסד על התורה, חמשים שנה זו תקופה של מחזור שלם. יובל נשלם לסוף חמשים שנה, ואז חוזרים כל הקרקעות לבעליהם המקוריים והעבדים משתחררים לחופשי. "ועבדו לעולם" מסבירים המפרשים עפ"י חז"ל שהכוונה היא שהעבד עובד עד היובל, אך לא יותר מזה. כלומר, לענ"ד מעבר לתרומה הסוציאליסטית של איפוס ההחזקה בהון לסוף חמישים שנה של יובל, התורה באה בזה ללמדנו שאין נצחיות בעולם הזה. אין קביעות אינסופית, אלא העולם הזה הוא ארעי וחולף.
לאחר גיל חמשים שנה אדם רואה מרבית בחייו וזה נותן לו דיי ניסיון לתת עצה, וכדברי המאירי. יחד עם זאת, לאחר חמשים שנה ישנה התחדשות מסוימת בעולם בכללו, וכן באדם הפרטי. ניתן לומר אולי שיש מעין איזושהי התחלה חדשה.
ונראה שהדברים מתקשרים במידה מסוימת גם לפרשתנו – פרשת נח. לאחר המבול שהיה חייב בגלל "שהשחית כל בשר את דרכו על הארץ" מתחיל מדורו של נח תקופה חדשה. תקופה בה בין היתר מתקצרות שנותיו של האדם, ייתכן אולי גם בגלל שלא יצבור כ"כ הרבה חטאים בשנים רבות כל כך[1]. מאחר המבול ניתן לנו זמן קצוב ולא ארוך לממש את התכלית בשבילה באנו לעולם.
יהי רצון שנזכה לנצל את זה בצורה נכונה.
[1] וזה פשט הפס': "וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה". וכן חנוך "התהלך לפני האלוקים ואיננו כי לקח אותו אלוקים".
