וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹקִים... כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ... וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים לְנֹחַ... הִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ (בראשית ו' י"א - י"ג).

   הפעם נעסוק בנושא פיקנטי ורגיש כאחד, נושא שרובנו אומנם מודעים לו ולחומרתו - אך עדיין יש יהודים טובים שלא מצליחים להבין את הנימוק הרוחני שבו, ולכבודם [ולכבודנו] נעלה את העניין בהרחבה בעזרת ה'. אלא שלמען שלמות הדברים נשתדל לעשות זאת בצורה ברורה ובלי לעגל פינות. ובכן, נא להדק חגורות, אנו יוצאים לדרך...

   בפרשת השבוע אנו מתוודעים למבול המפורסם, מבול שהרס ודרס ורמס עולם ומלואו, מהמסד ועד הטפחות. וכל זאת למה? מדוע רעשו וגעשו ארץ ושמים והעולם כולו נשטף במבול עז של אש ומים?

   אלוקים לא השאיר אותנו בממתינה והוא חרט עבורנו את התשובה בספר התורה לנצח נצחים, וראשי התיבות של התשובה זו המילה 'פֶּגַע'. פריצות - גזל - עבודה זרה (עיין רש"י בראשית ו' י"ג).

   ומחמת שכלל העולם רמס ודרס את הגבולות בנושאים של 'פֶּגַע', [כולל בעלי החיים שחיו באנדרלמוסיה והעצים שהצמיחו מינים זרים], משום כך החוטאים 'נפגעו' ואבדו ונכרתו, מידה כנגד מידה.

   עד כאן ראינו שלושה נקודות שמחמת הרשלנות בהם נענש העולם במבול - ואין ספק שזה מעיד על חומרתן הרבה, ועל זה אין עוררין. אלא שלמרות זאת נדוש ונלוש כרגע בפרט פצפון הקשור לאחת הנקודות הללו, מפני שלאנשים רבים אין תמונה ברורה באותו עניין - וכאן המקום להרחיב את הנושא, בעזרת ה'. אך ברשות הקוראים החביבים, לפני שנכנס לעובי הקורה ונדון בגופם של דברים - נעלה רגע לבמה מעשה אשר ישמש לנו מעין הקדמה, ומעשה שהיה כך היה:

   יהודי צדיק וירא שמים הוצרך לרכוש דבר חיוני מאוד מחנות מסוימת במרכז הארץ, חנות שלבוש העובדים בה והאווירה הכללית שלה היו רחוקים עד מאוד מקדושה וצניעות, אך מחמת ההכרח היהודי שלנו נאלץ להגיע לאותה חנות ולרכוש את המוצר, כמובן - תוך כדי הקפדה מעולה ושמירה מלאה של עיניו וקדושתו.

    ובכן אותו יהודי הגיע לחנות ונטל את הפריט המבוקש ונעמד בקופה והתקדם עם התור, תורו הגיע והוא הגיש את הפריט ושאל כמה עליו לשלם, אך במקום לשמוע 'כמה עליו לשלם' הוא שמע מהמוכרת זמירות אחרות: למה אתה לא מסתכל עלי? אני כל כך מכוערת? אתה חושב שאני מכשפה? מה כבר יכול לקרות אם תסתכל עלי? חביבי, תן מבט, תזרום, תשחרר את העיניים כמו גדול ותפסיק להיות פנאטי...

   שמע היהודי את 'הטענות החמורות' שהופנו אליו, ואמר: יהודייה יקרה! המטרת עלי שאלות כבדות שהתשובה עליהן מאוד דקה ועדינה, ואני מסופק אם יש טעם שאענה לך אותה. אך אם בכל זאת את מעוניינת להבין את האמת הצרופה ואת מוכנה לנסות לעכל את הצד השני של המטבע - הצד שנראה לך כעת זר ומוזר ומנוכר ומנוגד לשכל הגשמי, אני מוכן להתאמץ על הפרויקט ולפרוס בפניך את היריעה בצורה מתומצתת.

   באותו רגע המוכרת נבוכה! היא הייתה בטוחה שהיהודי שלפניה פועל מתוך בערות וטיפשות והוא מתנהג ללא דעת ותבונה, והנה מתברר לה שהוא מסוגל ללכת ראש בראש ולהבהיר את מעשיו והתנהגותו, והמוכרת הסתקרנה מאוד לשמוע מה בפיו והיא נתנה לו את רשות הדיבור - והוא נאם באוזניה את הנאום הבא, [ולתועלת כולנו נתמצת את דבריו בתוספת נופך ובשילוב מקורות חז"ל]:

   לפני למעלה מ3,300 שנה היינו עבדים במצרים לפרעה ועַמו ועברנו התעללות נוראה ושואה איומה במשך 210 שנים, עד שהגענו לשלב שזעקנו לאלוקים וביקשנו את עזרתו - והבורא הרחמן שמע את זעקתנו והציל אותנו ונקם את נקמתנו ונתן למצריים עשר של מכות, והטביע אותם בים ומחה את שמם מהעולם.

   ולא רק זה, אלא הבורא גם בחר בנו לעם והחליף את זהותנו מאה שמונים מעלות - ומעבדי פרעה הפכנו לעבדי ה' בניו נבחריו של מלך העולם, וזכינו לתואר בְּנִי בְכֹרִי (שמות ד' כ"ב), בֵּן יַקִּיר... יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים (ירמיה ל"א י"ט). ומה קרה אחר כך?

   כעבור חמישים יום התרוממנו לפיסגה הגבוהה ביותר לרמה של חתונה עם הבורא - כמו שנאמר וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם (הושע ב' כ"א), וקיבלנו ממנו 'טבעת אירוסין' - הלא היא התורה הקדושה (פסחים מ"ט ע"ב) הנקראת 'ארוסתו של מלך העולם' (ריקאנטי שמות י"ט י"ג), וכאשר אנו הוגים בה ומקיימים מצוותיה אנחנו מתחברים ומתאחדים עימה - ועל ידי זה אנו הופכים להיות מאורסים עם ה' (זוהר שמיני ל"ו ע"א), ועל הזמן הזה נאמר ה' התורה ועם ישראל זה דבר אחד (זוהר שמיני ל"ו ע"א, ועיין הקדמת 'פי חכם' מבעל הסולם על ביאור העניין).

   יהודייה יקרה! עד כאן ראינו שהקשר שלנו עם הבורא והאירוסין איתו מתבצעים באמצעות לימוד התורה וקיום מצוותיה. אך רצוני לעדכן אותך בפרט מאוד חיוני:

   אמת! הקשר והאירוסין של האדם עם בוראו - תלויים באיכות וכמות המצוות וההשקעה הרוחנית של האדם. אלא שיש מצוה אחת שהבורא סימן אותה בטוש זוהר וחזר עליה בתורה מסְפר פעמים מתוך הדגשה כפולה ומכופלת - מצוה שקוראים לה וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי (ויקרא י"א מ"ה), והבורא הודיע לנו שבהעדר המצווה הזו הקשר שלנו עימו לא מתחיל (אבן עזרא שם). ומה מצוה אותנו הבורא במצוה הזו?

   בורא עולם מבקש מאיתנו שנתאמץ על קדושתנו בכל כוחנו ולא נסתפק בדוגמיות ורמות נמוכות. בורא עולם רוצה שניזהר לא רק מטומאה גמורה ופריצות ברורה - אלא הרבה יותר מזה. כמה הרבה יותר? התרגום הקדוש מסיר לנו את הערפל ומבאר לנו זאת במילים ברורות, ונצטט את לשונו הטהורה למען הסר ספק מלב עיקש ומפקפק ומתחמק:

   תהיו קדושים כמו מלאכים שמשרתים לפני ה' אלוקיכם (כתר יונתן במדבר פרק ט"ו מ').

   עם ישראל מצוּוה להעפיל אל פסגת הקדושה ולקדש עצמו מעל ומעבר כמלאכי השרת ממש, ואם אלוקים דורש זאת מאיתנו - סימן שזה בכוחותינו ובאפשרותינו, ואין ספק שחובתינו להתאמץ ולחפש את השלמות בנושא הקדושה והטהרה בשלושת המישורים המרכזיים שראשי התיבות שלהם זה 'עמל', עיניים - מוח - לב.

   משום כך, אדם שחי את הרוחניות ואת קירבת ה' - אזי בוער בו הרגש הרוחני ויש לו רצון עז לזכות לממש את ייעודו ותפקידו בעולם ולהיות קדוש וזך ולקבל מה' כתר של 'מלאך שרת', ולכן הוא לא מתרחק רק מטומאה - אלא הוא עוד מוסיף על עצמו קדושה וסייגים ונזהר גם מכל סרך וספק אפשרות של מעידה, והוא מתרחק כמו מאש מכל ראייה שעלולה להוביל אותו להרהור לא טהור - מתוך ידיעה שעין רואה ולב חומד והאדם אינו גוש חרסינה ואינו בובה מפלסטלינה - אלא יש בו יצר חי וסוער ולב תוסס ובוער והוא עלול להביט ולהסתחרר ולהרהר ולהתערער ברוחניות - ואפילו מעט או פעם אחת, ועל ידי כך לאבד חלילה את המדרגה של 'מלאך שרת'.

   לא נעים לומר, אבל... מי שלא מבין זאת, הסיבה לכך היא אחת: כנראה שעדיין הוא לא פיתח מספיק את הרגש הרוחני והזך, ומשום כך הוא לא מוכן להתאמץ להתמסר ולהשיג את הכתר והנזר של 'מלאך שרת'.

   גברת יקרה! הבנת? איני נכנס כרגע למה אסור ומה מותר, אלא רצוני להודיעך נקודה אחת עקרונית. אנו לא נזהרים רק ממה שאסור - אלא אנחנו מוסיפים על עצמנו גדרות וסייגים נוספים, ומשוך כך האישה היחידה שאני מסתכל עליה - זו אשתי [ואימי וביתי]. על השאר אני משתדל להימנע מלהביט, ובפרט אם אני יודע שמדובר באישה שהצניעות אינה מנת חלקה. וכדי שלא תחשבי שאני קיצוני ומוזר ודרכי אינה רצויה לפני ה', לפיכך אגלה לך פרט מאוד מעניין, ואקדים לכך שאלה:

   איך יתכן שאברהם אבינו הצליח לשרוד בטהרתו וקדושתו כנגד כל העולם ואפילו כנגד משפחתו והוריו, עד כדי כך שהוא הסכים להתאבד למען אמונתו ולקפוץ לאש של נמרוד - העיקר לא למרוד ולבגוד בבורא? איך יכול להיות שהכפירה והפריצות הנוראה של כל העולם לא החלישה אותו ולא סדקה את רוחניותו אפילו מעט? הנושא הזה הועלה בדברי חכמנו ז"ל, והם גילו לנו את הסוד הגדול:

   סוד ההצלחה של אברהם אבינו היה שהוא לא נזהר רק ממה שאסור - אלא הוא הוסיף על עצמו סייגים וגדרים בתור 'מקדם ביטחון'. לעומת זאת חז"ל מגלים לנו שאיוב נזהר רק מהאַסור ולא הוסיף על עצמו גדרות וסייגים - וכך גם נהגו בניו, וזו הייתה נקודת החולשה שלו - ולכן הוא חשש כל הזמן שבניו אולי מועדים, וסופו שהגמרא (ב"ב ט"ז ע"ב) מגנה אותו (עיין בנקודה זו באריכות במשך חכמה שמות י"ב כ"ב).

   וסתם כך רצוני להחכימך ולהאיר את תשומת ליבך לפרט אחד שהעלית בטענותיך: לא כל מה שלא מסתכלים עליו זה בגלל שהוא טמא ומאוס חלילה! יש ביהדות עוד הרבה סיבות נוספות לאי הסתכלות. ואעלה שלושה דוגמאות לדברי:

   1) לתוך קודש הקודשים אסור להסתכל - מחמת עוצם קדושת המקום שהשכינה שורה שם (במדבר ד' כ' רמב"ן). 2) על בית השכן ושדה החבר אסור להסתכל - מחמת 'היזק ראיה' (שו"ע חו"מ קנ"ד ז'). 3) אין לעמוד ולהסתכל לתוך גינת חברו בזמן שהיא מלאה פירות - משום עין הרע (עיין ב"י חו"מ קנ"ח).

   שורה תחתונה, ביהדות 'איסור הסתכלות' לא תמיד נובע מסלידה וזלזול - ויתכנו גם סיבות אחרות, ובנושא שלנו ההימנעות מהסתכלות זה מחמת 'גדר קדושה' שהאדם עושה לעצמו, ולא בגלל חיסרון וזלזול באישה חלילה, והנהגה קדושה זו היא מעלה עליונה שנהגו בה קדושי עליון, כפי שראינו במדרש (תנחומא חוקת א') על ר' מתיא בן חרש.

   כאן תם הסיפור וההסבר המורחב בנושא, ואין ספק שהדברים עדינים ודקים - וצריך זכות להבין אותם, ואשרי הצועד על פיהם. התורה מכתירה אותו בתואר 'מלאך שרת', והיהודי הזה מרוויח את שתי העולמות. את פירות הקדושה הוא טועם עוד כאן בעולם, זה הרי אבן יסוד להצלחה בחינוך הילדים - ועמוד התווך של הסייעתא דשמיא להצלחה בשלום בית, כמו כן ההתנהגות הזו היא 'סגולה בדוקה' לטהרת המחשבה ולכבוש את היצר הנלחם בעקביות על קדושת האדם (כמבואר בפנים יפות ויקרא י"ח ל').

   מצד שני מי שלא יודע להגביל את עיניו ולהיזהר ממבט על אישה שאינה שלו - עלול בקלות להיסחף לתאווה ולהישרף בקדושה, גם אם הוא תלמיד חכם מופלג עד לשמים שלומד חברותא עם מלאכים ושרפים, ואפילו אם יש לו חליפה ארוכה וכיפה עמוקה וזקן עבות וגבות לבנות ודמותו תורנית וכרסו עסיסית והוא בנם של קדושים ונין ונכד לגולם מפראג זיע"א, גם יהודי קדוש זה אין לו רשות להקל ראש בעניין. מפני שכח פגם העיניים עז וחזק הרבה יותר מאיתנו, ורבי עקיבא ורבי מאיר יוכיחו שהם הגיעו כמעט לכישלון חמור מראייה אחת בודדת (קידושין פ"א ע"א). ומה נאמר אנו אזובי הקיר?

   יהודי יקר! דע לך שהבטת העין זה סוג של קשר מושלם והתחברות מלאה בין העין לדבר שהאדם מסתכל עליו, ולחובבי הגימטריות נציין גם שזה מעוגן בתורת הגימטרייה:

   אם כן מה נעשה? איך נוכל להינצל מסכנה רוחנית כל כך עצומה? האור החיים הקדוש מגלה לנו תווים סודיים בעניין, ואלו דבריו הקדושים.

   טרם נחתום את המאמר נביא כאן סיפור ענק בנושא הזה שיחדד לנו את הרגש ויבעיר את ליבנו בנקודה שאנו עוסקים בה כעת, מעשה קדמון החתום בחותמו של כהן גדול ומעוגן במדרש  וברור שאין פקפוק בנאמנות הדברים.

   האמת היא שהסיפור שנביא כעת גדול עלינו בהרבה מידות - וכמובן שהוא לא במדרגות שלנו, אך בכל זאת נעלה אותו כאן מחמת שהמסר שלו מחדד הרבה את הרגש בנושא והוא מעביר לנו מסר חד וברור כראש הגפרור שלא ניתן להטיס ולהסית ממנו אפילו לא גרגר ופירור, והוא מלמד אותנו שלעולם אין להפקיר את שמירת העיניים, ואפילו האדם הכי צדיק וקדוש - אין לו רשות להקל ראש בנושא הזה - עד כדי מסירות נפש, וזה לשון המדרש (תנחומא חוקת א') [בשינוי מועט]:

   מעשה היה ברבי מתיא בר חרש, שהיה עשיר וירא שמים ובעל מידות טובות ורודף מצוה וצדקה ומְהַנֵה תלמידי חכמים מנכסיו והיו יתומים ואלמנות סועדים על שלחנו תמיד וכל אורחותיו ביושר וכל ימיו עוסק בתורה כר' מאיר רבו והיה זיו פניו מבהיק כזוהר השמש, ואמרו עליו שמימיו לא הסתכל באשת איש ולא באשה אחרת.

   פעם אחת היה יושב ועוסק בתורה, ועבר השטן וראהו ונתקנא בו. אמר השטן, יתכן שיהא צדיק בלא חטא בעולם? מיד עלה לפני הקדוש ברוך הוא ואמר: ריבונו של עולם! מתיא בן חרש מהו לפניך? אמר לו 'צדיק גמור'. אמר השטן 'תן לי רשות לנסות אותו', ונתן לו ה' רשות.

   ירד השטן לעולם ומצאו יושב ועוסק בתורה, והתחפש לאישה יפה שלא היה כיופיה בעולם מימות נעמה אחות תובל קין, ונעמד לפניו. כיון שראה רבי מתיא את האישה, הסיט פניו לאחוריו. ראה זאת השטן ונעמד מחדש כנגד פניו. שוב החזיר הצדיק פניו לצד אחר, אך השטן נעמד מחדש כנגד פניו.

   אמר בלבו, מתיירא אני שמא ישלוט בי יצר הרע. מה עשה? קרא לאחד מתלמידיו שהיה משמשו, ואמר לו: בני! לך והביא לי אש ומסמרים. הביא זאת התלמיד לרבו, נטל רבי מתיא את המסמרים והבעירם באש, ונעץ אותם בעיניו.

   ראה זאת השטן ונבהל מגדולת נפשו וצדקותו של רבי מתיא, ועלה לשמים ואמר למרום" ריבונו של עולם, כך וכך היה המעשה, וקרא הקדוש ברוך הוא למלאך רפאל ואמר לו 'לך ורפא עיני מתיא בן חרש',

   ירד המלאך ונעמד לפני אותו צדיק. אמר לו ר' מתיא, מי אתה? והמלאך השיב 'אני רפאל שלוחו של הבורא ששלחני לרפאות את עיניך'. אמר לו רבי מתיא, איני רוצה! מה שהיה היה, [מחמת שהוא חשש שהוא ייקלע שוב פעם לניסיון של פגם העיניים והוא לא יצליח לעמוד בו].

  חזר רפאל אל הקדוש ברוך הוא ואמר לו כך וכך אמר לי מתיא בן חרש. אמר לו ה', לך ואמור לו שאני עַרב לו שלא ישלוט בך יצר הרע בדבר הזה כל ימי חייו. וכיון ששמע רבי מתיא את ההבטחה הזו, הסכים לקבל מהמלאך רפאל את הרפואה.

   כאן תם הסיפור הנורא, ולאחר מכן המדרש חותם את הנושא במילים הבאות: מכאן אמרו חכמים, כל מי שאינו מסתכל באשה אחרת, אין יצר הרע שולט בו.

   לא יאומן! לא מדובר בפנאטיות וקיצוניות וחומרה נטולת בסיס והנהגה ליצנית וקנטרנית שנהגו בה תימהונים, אלא במעלה נשגבה שהיא גם סגולה נפלאה לכיבוש  היצר.

   אמת, לא קל [בהתחלה] לשמור את העיניים מלהביט על אישה זרה, אך מי שהדברים נוגעים לליבו ונפשו חושקת לחיות בדרך קדושה זו - דרך שהמדרש חותם עליה את המילים כל מי שאינו מסתכל באשה אחרת, אין יצר הרע שולט בו, אין ספק שאם הוא יתחיל לעבוד על הנקודה הזו תלווה אותו ברכת ה', ויתקיים בו "הבא להיטהר מסייעים לו" - 'מסייעים' מלשון 'הסעה', שמסיעים אותו לנקודת היעד הקדושה שהוא הציב לעצמו, ונותנים לו סייעתא דשמיא מלאה להגשים את שאיפתו הקדושה.

   עד כאן הרחבנו בנקודה של הסתכלות על אישה זרה'. והיום... מסתכלים, מדברים, צוחקים, מחליפים ד"שים, מתעלמים מאיסור 'ייחוד', והרגש שלנו שחוק וכתות - והיצר מנחם אותנו שלא קרה כלום. הרי מדובר בדודה, גיסה, שכנה, אחת מהעבודה, הגננת של הילד... אם כן למה לשמור ממנה מרחק ומבט וחיוך? וכי זו אישה זרה?

   אבל מי שלמד פעם כהוגן את ההלכות בנושא הזה (שו"ע אה"ע סימן כ"א + כ"ב), נדהם עד כמה אנחנו זקוקים לריסון ואיזון ושינוי כיוון, מה גם שמדובר בהלכות ברורות שהם מיסודי הדת ולא בחומרות. כן כן, כשם שיש הלכות שבת תפילין ופסח - יש גם הלכות צניעות וייחוד ושמירת עיניים, ועל כולם ציווה אותו בורא. אם כן איך אפשר להקל ראש בעניין?

   [מומלץ לעבור על ספר דק שנקרא 'חוט השני' של הרב נסים קרליץ שליט"א שמקיף יפה את הנושא בשפה קלה ומתומצתת].

     פעם למדת את הנושא?