"ת"ש דתני בר קפרא בתולה נשאת ברביעי ונבעלת בחמישי הואיל ונאמרה בו ברכה לדגים אלמנה נשאת בחמישי ונבעלת בששי הואיל ונאמרה בו ברכה לאדם...אי הכי אלמנה נמי תיבעל בחמישי הואיל ונאמרה בו ברכה לדגים? ברכה דאדם עדיפא ליה ואי נמי משום שקדו.." (כתובות ה,א) לתרוץ הראשון ברכה לאדם חשובה יותר ולכן היא העיקר יותר מברכה לדגים, ולתרוץ השני ברכה לדגים עדיפה ולכן הטעם של אלמנה הוא משום שקדו.. אולם מה המיוחד בברכה לדגים שהיא עדיפה מברכה לאדם (וגם לתרוץ הראשון מזה שמביאים בבתולה טעם של ברכת דגים משמע שיש בו טעם מיוחד- שהרי הברכה ביום חמישי ניתנה לדגים ולעופות  ולא נאמר רק שנאמר בו ברכה, סימן שיש טעם מיוחד בדגים)?- אלא שעל דגים נאמר שהם סמויים מהעין ולכן יש בהם ברכה וזה גם מתחבר לאדם כמו שמצאנו אצל יוסף שאומרת הגמ' "רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא (בראשית מח, טז) וידגו לרוב בקרב הארץ מה דגים שבים מים מכסין עליהם ואין עין הרע שולטת בהם אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם" (ברכות כ,א) ולכן הקשר לברכת הדגים מביא לשפע ברכה מרובה שאפילו עין הרע לא שולטת בו. והנה ממשיכה הגמ' "דרש בר קפרא גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאילו במעשה שמים וארץ כתיב (ישעיהו מח, יג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב (שמות טו, יז) מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך. השיב בבלי אחד ור' חייא שמו (תהלים צה, ה) ויבשת ידיו יצרו?- ידו כתיב. והכתיב יצרו?- א"ר נחמן בר יצחק יצרו אצבעותיו כדכתיב (תהלים ח, ד) כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת" שבפשטות זה מובא כמאמר נוסף של בר קפרא שאמר את המאמר הקודם, אולם ניראה  שיש בזה יותר מזה, שיש בזה קשר גם לנישואין, שהתרוץ ש"יצרו" הכוונה לאצבעות שבהם נעשה שמים ו-"ירח וכוכבים" שזה מרמז על יום הרביעי שבו ניתלו שמש וירח, והרי קודם אמרו על חשיבותו של הנישואין ברביעי (עניין הדגים של חמישי) וזהו כעין המשך לחשיבות של יום רביעי, ומהו חשיבותו?- על השמש והירח מספרת הגמ' "רבי שמעון בן פזי רמי כתיב (בראשית א, טז) ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן אמרה ירח לפני הקב"ה רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אמר לה לכי ומעטי את עצמך" (חולין ס,ב). (הירח התקטן וניתן לו הכוכבים כנחמה אמנם יש כוכבים גדולים מהשמש, אולם מבחינת השפעה לארץ שזהו העיקר השמש היא הכי גדולה בהשפעתה) ובזה מוסבר מה ההבדל בין מעשה ה' למעשי הצדיקים, שכשהירח התלונן, כעין רב עם השמש, ה' מיעטו, ובזה אין השלמה ביניהם אלא כעונש, ואילו אצל הצדיקים נאמר "מקדש ה'" שהמקדש הוא המקום שכל בנ"י מתפללים לכיוונו ועולים אליו ברגל ובו משתמשים במחצית השקל שמרמז על האחדות של כל בנ"י. (ואולי רמז ב"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו" שהחיבור בין שמים וארץ הוא בביהמ"ק שקה"ק של מעלה מכוון כנגד קה"ק של מטה, ולכן כעין שהשלום בא דרך ביהמ"ק) וזהו תפקידו של הצדיק, לאחד. בזה ה' נתן מקום לצדיק להתגדל בו, שכעין נתן לצדיק להשלים את מעשיו ע"י שיאחדם. לכן אצל ה' זה יד (אחד) ואצל הצדיק ידים (שנים) שהצדיק מאחד אותם מכח שה' נתן לו לתקן את העולם, ולכן לעתיד כשהכל יהיה מתוקן גם הירח יחזור למעלתו, גודלו הראוי. זה מרומז ברביעי שה' נתן לאדם כח גדול, וכך מברכים את החתן והכלה ברביעי שיהיה איחוד גדול, שלמות שלמה. ובחתונה זה כמו בניה של אחת מחורבות ירושלים (ברכות ו,ב- אמנם שם זה נאמר על המשמח חתן וכלה, אבל ברור שזה מטעם זה) שהיא הסמל לאחדות. וזה קשור לברכה לדגים, ריבוי ברכה, ואיך מגיעים לזה? זהו ההמשך "דרש בר קפרא מאי דכתיב (דברים כג, יד) ויתד תהיה לך על אזנך אל תקרי אזנך אלא על אוזנך שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעו באזניו" שצריך לסתום אוזנים, להעביר על המידות ולהתפייס (וזה גם רמז שהשמש ממשיכה לתת מאורה לירח אע"פ שכעין רבו) וזה גם מרומז שאין עין הרע במקרה של "עין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלו אין עין הרע שולטת בו" (ברכות שם) שאינו מקנא אלא מעביר על מידותיו ובכך באה לו ברכה מרובה. וכך גם מברכים את החתן והכלה שיהיו מאוחדים בשלמות ושלא יריבו כלל ותחול הרבה ברכה בזיווגם.