שבת חוה"מ סוכות - התשס"ה

כיוון שבשמחת תורה אין דרשה בביהכ"נ, שיחה זו תעסוק בפרשת וזאת הברכה.

בפרשת וזאת הברכה, מגיעה אל קיצה מערכת יחסים משולשת, שהחלה לפני כ-41 שנים (40 שנה במדבר ועוד שנה אחת שארכו מכות מצריים), וארבעה חומשים (מפרשת שמות), הלא היא מערכת היחסים בין הקב"ה, משה רבנו, ועם ישראל.

עם פטירת משה רבנו, וסיום חמשת חומשי תורה, מסתיימת מערכת יחסים זו.

מערכת יחסים זו ידעה עליות ומורדות, בין כל חברי המערכת, אך תמיד ניתן היה להצביע על תפקידם של כל אחד מחברי מערכת היחסים- הקב"ה ומשה כהורים, או כמנהל על ומחנך, ובני ישראל כבנים ותלמידים.

עוד דבר שבלט במערכת היחסים הזאת, שבכל פעם שהיה משבר, אחד מהמנהיגים, הקב"ה ומשה, הגן על עם ישראל, בעוד השני שיחק את תפקיד הכועס.

לדוגמה: בחטא העגל ובחטא המרגלים הקב"ה רוצה להשמיד את עם ישראל, ואילו משה רבנו מתחנן ומתפלל לפני הקב"ה שיחוס עליהם, עד שמצליח במשימתו, ומצליח לרצות את הקב"ה, והקב"ה מוחל לבני ישראל.

ישנן גם דוגמאות הפוכות, בהן משה הוא הכועס ואילו הקב"ה מעמידו במקומו.

לדוגמה: כאשר העם חונה ברפידים, אין מים ולכן העם צועק על משה רבנו, ומאשים אותו שהוציא אותם ממצרים כדי להורגם בצמא.

משה פונה אל הקב"ה ואומר:" מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלוני."

הקב"ה אומר למשה:" עבור לפני העם...והכית בצור" מה משמעות של "עבור לפני העם"? הקב"ה אומר למשה, לך תעשה סיבוב במחנה ישראל, ותראה האם מישהו יזרוק עליך אבן..., כלומר הקב"ה רומז למשה שהוא קצת גלש בדברים שאמר על בני ישראל.

ישנה פעם אחת, שאני מכיר, בה לכאורה שני המנהיגים, מסבים פנים לעם ישראל.

לאחר חטא העגל,לפני שמשה ריצה את הקב"ה מכעסו לגמרי, הקב"ה מסכים לא לכלות את העם אך, אומר שהוא לא ילך יותר בקרב העם, אלא ישלח מלאך, מעין הסתר פנים חלקי. ואח"כ כתוב, שמשה לקח את האהל "ונטה לו מחוץ למחנה".

משה רבנו רואה שהקב"ה לא רוצה להיות בתוך עם ישראל, ולכן מסיק הלכה לעצמו ויוצא גם הוא אל מחוץ למחנה. כמה פסוקים לאחר מכן כתוב "ושב אל המחנה"- ורש"י מסביר שהקב"ה אמר למשה- אני בכעס ואתה בכעס, אם כן מי יקרבם?, כלומר הקב"ה לא רוצה שיקרה מצב שאין אחד משניהם לפחות, הקב"ה או משה, נמצא לצד בני ישראל.

מכאן למדים לקח חשוב בחינוך- גם כאשר יש לנזוף בבן/תלמיד, יש לנהוג במידה של שמאל מרחקת וימין מקרבת- כמו שיד ימין חזקה מיד שמאל, הקירוב צריך להיות במידה רבה יותר מהריחוק.

במערכת היחסים הזו קיימת גם אהבה וכבוד הדדי.

בפרשת יתרו ראינו, שיתרו רואה שכל העם עומד על משה מהבוקר עד הערב, ומציע לו למנות ערכאות שיפוט נוספות.

שואלים המפרשים, וכי הקב"ה משה ובני ישראל, לא היו יכולים לחשוב על פתרון כזה בעצמם? אלא ודאי חשבו, אלא שלא רצו להציע זאת, כדי לא לפגוע בכבוד האחרים.

הקב"ה לא ציווה, כיוון שזאת עלולה להיות פגיעה במשה, שלכאורה לא יכול להסתדר בעצמו, וכן פגיעה בעם, שלכאורה לא נמצאים במעלה מספקת כדי שמשה ישפוט אותם.

משה לא הציע, כיוון שאם הקב"ה לא ציווה, כיצד יוכל הוא להציע, ועוד שהדבר נראה כפגיעה בבני ישראל, כאילו כאשר משה שופט אותם, נדמה הדבר עליו כטורח.

בני ישראל לא הציעו, גם כן כיוון שהקב"ה לא ציווה, וגם כיוון שלא רצו לפגוע במשה רבנו, שלא יחשוב שהם לא מעוניינים שהוא ישמש כשופט עליהם.

אכן ניתן לראות, איזו אהבה וכבוד הדדי שררו במערכת היחסים בין הקב"ה, משה רבנו ועם ישראל.

פרשת וזאת הברכה מסתיימת בפרשיה, שמתחילה במילים "וימת שם משה", והתקשו תנאים בגמרא, כיצד ייתכן שמשה כותב "וימת שם משה"-אם משה חי וכותב זאת, הרי כל התורה נכתבה בדיעבד, ולא ייתכן שמשהו נכתב מראש- כיוון שהדבר מהווה פגיעה בעקרון הבחירה החופשית.

אלא מאי, הדבר נכתב בדיעבד? האם ייתכן שמשה מת וכותב?

אלא, ר' יהודה אומר, שיהושע כתב זאת.

הקשה עליו ר"ש, אם כדבריך, הרי כאשר משה אומר בפרשת לך "לקוח את ספר התורה הזה", האם ייתכן שיהיה ספר תורה חסר, אלא מציע ר"ש את תשובתו "עד כאן הקב"ה אומר ומשה כותב, מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע."

מה המשמעות של כותב בדמע? האם כותב באמצעות דמעות- אין זו כתיבה כשרה לספר תורה.

אם הכוונה שמשה היה בוכה כשהיה כותב- זה עדיין לא עונה על השאלות ששאלנו, איך משה כותב את העתיד...

מביאים בשם הגר"א, שמשמעות המילה דמע כאן היא ערבוב, כמו תבואה מדומעת שזאת תבואה שנפלה בה תרומה ועכשיו מעורבב תרומה עם חולין.

גם אצלנו- הרי ידוע שהתורה מורכבת מצירופים שונים של שמות הקב"ה, ולכן הקב"ה אמר למשה לכתוב דברים שמורכבים מאותם הצירופים, אך בערבוב שונה של האותיות, ולכן למעשה ספר התורה היה שלם מבחינת שמות הקב"ה, אך משה לא כתב "וימת שם משה."

כיוון שהשבוע, בי"ט בתשרי, הוא יום פקודתו של הגר"א, נביא משמו קצת מעניינא דיומא- חג הסוכות.

ידוע שישנן שלוש אפשרויות לבניית סוכה מבחינת הדפנות:, 4 דפנות, 3 דפנות או שתי דפנות ומחצה. הגר"א לימד שהדבר נרמז במילה סכה:

ס- ארבע דפנות               כ- שלוש דפנות       ה- שתי דפנות ומחצה.

ועוד סיפור בקשר לגר"א. פעם לימד הגר"א את תלמידיו, שעל כל אחד ללמוד מסכת אחת על בוריה ובע"פ, כדי שיוכל לקיים ובלכתך בדרך בלי שום בעיה.

אחד מהתלמידים החליט ללמוד את מסכת סוכה.

כאשר השלים את הלימוד היה אז חג הסוכות, בא לפני שאר התלמידים וביקש שיבחנו אותו, ובאמת הראה שליטה במסכת.

ראה הגר"א שיש שמץ של גאווה בתלמיד, ולכן החליט להעמידו במקומו, ושאל אותו "האם אתה מכיר את המסכת על בוריה", אמר לו התלמיד "כן". "אם כן, כמה מחלוקות אביי ורבא, רבה ורב יוסף, הלל ושמאי, מוזכרות במסכת?

כמובן שלא ידע התלמיד.

ישב הגר"א והחל למנות בפני התלמידים את כל המחלוקות שהוזכרו לעיל, כך למדו התלמידים, שאין להתגאות בלימוד התורה, כיוון שכל הנלמד אינו אלא טיפה בים.

לסיכום, מוצא הגר"א דמיון בין מצוות ישיבה בסוכה לבין מצוות ישוב א"י- בשתי המצוות האדם מקיים את המצווה באמצעות כל גופו.

מי ייתן, ובזכות מצוות ישוב א"י שמקיימים מיליוני יהודים, מדי יום ביומו, בחירוף נפש, ישלח הקב"ה את משיח צדקנו, ובא לציון גואל, במהרה בימינו אמן.