ושמחת בחגך והיית אך שמח      

בס"ד                                                    ערש"ק                                                 י''ד    בתשרי    התשע"ב

                              אור- לי -  חג הסוכות

" בַּסֻּכֹּת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בַּסֻּכֹּת, למען ידעו דורותיכם כי בַסֻּכּוֹת הושבתי

   את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים "(ויקרא כג)

ובגמרא במסכת סוכה (יא:) פירשו רבותינו, שהם ענני כבוד שהקיפם הקדוש ברוך הוא כדי שלא תכה אותם

השמש. (ולא הושיבם ה' בסוכות ממש כמו שאנו עושים). ולכן כשיושב אדם בסוכה טוב שיכווין שציוונו השם

יתברך ליישב בסוכה זכר ליציאת מצרים וזכר לשבעת ענני כבוד שהקיפם הקדוש ברוך הוא. לכן נצטווינו

ליישב בסוכה שבעת ימים.

כתב רבינו הטור, הטעם שנצטווינו לעשות סוכה בחודש תשרי, ולא בזמן יציאתנו ממצרים בחג הפסח, לפי

שחודש ניסן הוא בתחילת הקיץ, ואז הדרך היא לעשות סככה לצל, ולא הייתה ניכרת עשיית הסוכה שהיא

לפי מצות הבורא יתברך, ולכן ציוונו השם יתברך לעשות הסוכות בחודש תשרי, שהוא תחילת החורף, שהוא

זמן הקור והגשמים, ודרך כל אדם להיכנס ולשבת בביתו, ואילו אנחנו יוצאים מן הבית ליישב בסוכה, ובזה

יראה לכל שאנו עושים כן בשביל מצות המלך שצוונו עלינו לעשותה.(מאתר הלכה יומית).

בעת שעם ישראל יצאו ממצרים נעשה המפקד הראשון שבו נמנו 60 ריבוא. בתקופה זו ה' יתברך זימן להם

את כל צורכיהם בפרט וככלל, החל ממזון ומים - המן והשליו מן השמים ובארה של מרים ועד שמירה מאויבים

המתרגשים לבוא בדרך לארץ – מלחמת סיחון ועוג וכו', וכל זה במשך ארבעים שנה ששהו במדבר. כמובא

במדרש, "וענן ה' עליהם יומם", שבעה עננים היו, ארבע מארבע רוחות העולם (כלומר מצד צפון דרום מזרח

ומערב) וענן אחד מלמעלה, ואחד מלמטה, וענן אחד מלפניהם, והיה מנמיך לפניהם ההרים, ומגביה לפניהם

הבקעות, והורג את הנחשים והעקרבים, מנקה ומסדר את הדרך לפניהם.

לכן, הסוכה מהווה זכר לדבר שנאמר "למען ידעו דורותיכם, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, בהוציאי

אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג), וכפי שמובא בתלמוד "כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו ארעי"

(סוכה פב:).  ועל דרך המוסר העניין הוא שצריך להבין ולגלות בדעתו בשבעת הימים האלו שבהם יושב, אוכל,

לומד וישן בסוכה, שבעצם הכול זמני ורגעי ואין שום דבר נצחי בעולם הזה אפילו לא הבית הקבוע כביכול אלא

רק נכסיו הרוחניים היינו לימוד התורה וקיום המצוות והחסדים הם הקבועים והקיימים לעד ולעולמי עולמים.

ואפשר אולי לומר בס"ד שהתיבה סֻּכָּה רומזת על כל התקופה של עם ישראל במדבר, כנ"ל, היינו האות ס'(=60)

רומזת על השישים ריבוא בנ"י שיצאו ממצרים והאותיות כ"ה רומזת על השכינה שנקראת כה. נמצא שהמילה

סֻ-ּכָּה היא אות ומופת לשישים ריבוא בנ"י שיצאו ממצרים והסתופפו בצל השכינה הקדושה במשך ארבעים

שנה. וכתוב בזוהר הקדוש שהסוכה נקראת "צילא דמהימנותא", דהיינו, "צל האמונה" כלומר בזה שאדם

מקיים מצוות סוכה כהלכתה זוכה להתחזק באמונה.

וראו איזה פלא המילה סֻּכָּה עם הכולל עולה בגימטרייה הטבע כלומר יכולה הישיבה בסוכה שתשפיע אך

אין זה מספיק כי צריך התבוננות פנימית עמוקה כדי להבין ולדעת שיש שתי אפשרויות להסתכל על כל מה

שעובר עלינו בחיים כלומר או בדרך האמונה שהכול מאתו יתברך או דרך הטבע חס ושלום. וזה יסוד כל

מצוות הסֻּכָּה היינו ההתחזקות באמונה שהכול ממנו יתברך ויתעלה שמו.

יהי רצון מלפניו יתברך שנזכה להתחזק באמונה שלמה כל השנה ובפרט ע"י ההתבוננות במצוות סוכה במשך

שבעת הימים ונזכה להתבונן ולהבין שהמלך הקדוש שהמלכנו אותו בכל עשרת ימי התשובה הוא המנהיג

אותנו ואת עולמו בהתאם למעשים שלנו. ואסור לנו לשכוח שיש מצווה דאורייתא בסוכות והיא לשמוח כל החג

כמו שכתוב: ושמחת בחגך והיית אך שמח.   

רצ"ב חוברת חגי תשרי לשנת תשע"ג – מתומצת ועדכני וכן לחג הסוכות, מומלץ מאוד!

            פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

ע"י מצוות נטילת לולב ומיניו, זוכה לגלות הדעת הקדוש לידע ש'מלא כל הארץ כבודו', ולגלות אלקותו יתברך

בכל מקום, אפילו בכל לשונות הגויים, ולהכירו יתברך ולהתקרב אליו אפילו בכל המדרגות התחתונות, ולקשר

הדעת הקדוש לתוך הלב, שיהיה לבו ברשותו ולאהוב את עצמו עם ה' יתברך באהבה, ובוא לאור האהבה

שבדעת שהוא אור הגנוז, ויתגלו הצדיקים והתורה הגנוזה, וע"י זה יתרבה שלום רב בעולם(מועדי ה' – סוכות,

אות ח).

                                                             "נר ה' נשמת אדם"

מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

          ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                              ולע"נ משה ילוז בן סימונה ז"ל, נלב"ע בי"ח בתמוז התשס"ט, תנצב"ה