בהרבה מקרים בעולם הזה כדי לראות את האמת צריך לסגור את העיניים,

כדי להקשיב לקול הפנימי צריך לאטום את האוזניים,

ובדיוק באותם רגעים שהמילים רוצות לפרוץ החוצה כמו מלוע של תותח צריך לנצור את הפה.

בהרבה מקרים הפתרון המיטבי נמצא דווקא באי העשייה,

בהימנעות שמעצימה את העצמיות,

בויתור ששולח מסר חזק וברור,

באיפוק שמשאיר תחושה של סיפוק,

בלקיחת צעד אחד לאחור כדי לא לפגום בעצמת האור.

בעצם השלטת הנשמה הרוחנית על הגוף הגשמי האדם מבדיל את עצמו מן הבהמה מאחר והוא מתחבר לאותם חלקים אלוקיים, שאף בריאה אחרת לא קיבלה ובכך זוכה הוא לתחושה עילאית ומתגמלת, שממלאה אותו באושר אמיתי, שנובע מאישור פנימי על בחירה נכונה ואמיצה נוספת בדרך לאתגר הרוחני הבא.

בזמן שמקומות זולים וטמאים שמים בפתח דלתם סוללה של שומרים חסונים כדי למנוע כניסת גורמים "לא רצויים", אין סיבה שדבר יקר וקדוש כמו גוף האדם לא יפעל כך כדי לשמור על כל פתחיו, שמזינים הן את הגוף והן את הנשמה מפני סכנות אמיתיות, שלא מחכות לפורים כדי להתחפש לשה תמים, כשכל מטרתן לממש את זממן וכל מה שהן צריכות לשם כך זה רק רגע אחד של חולשה, בו האדם שולח את קצין האבטחה להפסקה, נותן לכל השומרים את הארוחה שלהם ומכבה את מצלמות האבטחה בעת ובעונה אחת.

את ההשלכות המדויקות של מתן אישור כניסה בלתי מוגבל לכל המראות והקולות, שרוצים להיכנס למקומות הפנימיים ביותר בקרב האדם, לעצב אותם ולשאוב מהם כוחות אדירים, מבלי להעביר אותן דרך סלקציה רוחנית, הנשמה הנצחית תבין רק בעולם הבא אך רמז לכך אפשר לקבל כבר בעולם הזה מההשלכות הבריאותיות של הכניעה לתאוות האכילה דרך מאכלים ומשקאות, שסגולתם העיקרית היא הטעם הממכר והמשקר.

כשהאדם נכנס לרכבו הוא עושה את זה כדי להגיע ממקום אחד לשני ולא מתמכר לחווית התדלוק ותחזוקת הרכב, שהן רק האמצעים להשגת המטרה העיקרית. כשהוא מגיע לבקר בבית חברו הוא לא מתמקד ברהיטים, סוקר את החדרים או מעביר ערוצים וגם לא ממש איכפת לו מה יגישו לו לשתות או לאכול אם בכלל, כי כאן עיקר העניין הוא לדרוש בשלום החבר ולנהל איתו שיחה חברית קולחת. כשאותו אדם שומע על מעבורת, שעושה את דרכה לחלל, הדברים האחרונים שמעניינים אותו הם מה עלותה, איזה דלק היא צורכת ואיך היא נראית מבפנים. הוא רוצה לדעת מה מטרת המשימה ומה הרקע של האנשים שנבחרו לבצע אותה.

ניתן להשוות מתן חשיבות מוגזמת לגשמיות וחומריות על חשבון הדברים המהותיים לקניית רכב מפואר עם כל האביזרים והקישוטים האפשריים, וכל זאת מבלי שהוא ייצא מהחניה ויממש את המטרה שלשמה הוא נוצר.

יום הכיפורים הוא אחת הדוגמאות הטובות אם לא הטובה ביותר להשלטת האמת על החומר והנשמה הנצחית על הגוף הזמני. זהו יום מיוחד, שאם האדם עובר אותו בצורה נכונה ולא מבזבז אותו על שינה ודיבורים בטלים, הוא מקבל הוכחה חד משמעית למה הוא באמת זקוק, לאיזה דברים בחיים הוא צריך לתת דגש ומאיזה הוא לא צריך כלל להתרגש וגם מבין מה הקשר בין הפסקה הקודמת לנוכחית.

כשהאדם פותח לנשמה שלו את הצינור הראשי, שמזרים אליה את מזון המלכות הרוחני, שהיא כ"כ כמהה לו, הגוף הגשמי מפסיק לשדר איתותים של רעב או צמא, מאחר והמטרה העיקרית של הגוף הגשמי היא להוציא לפועל את שאיפת הנשמה הטהורה, שמשתוקקת להופיע את אור ה' בעולם. ככה זה כשישות אינסופית ספונה בתוף גוף סופי והיא מצליחה להתחבר למקומות עליונים ונשגבים, תהליך פלאי שגורם לאדם הרוחני להבין, שהוא לא צריך לשלם עשרות אלפי דולרים על טיסה לחלל מאחר וכדי להגיע למקומות הרבה יותר רחוקים ונסתרים הוא צריך רק את כח המחשבה, כשכל מקום יכול לשמש עבורו כבש"ן (בסיס שיגור נשמתי).