"הרואה ס"ת כשהוא מהלך -חייב לעמוד לפניו, ויהיו הכל עומדים עד שיעמוד זה שמוליכו ויגיענו למקומו או עד שיתכסה מעיניהם" [שו"ע,יו"ד,רפ"ב,ב]

בשמחת תורה מקובל להאריך בריקודים עם ספרי התורה אחרי כל הקפה, ולכאורה אסור לכל הנוכחים לשבת עד החזרת הספרים להיכל או הנחתם על הבימה. בעל ערוך השולחן העלה עניין זה וכתב: "ולא נהגו כן, וגם טרחה גדולה היא שלפעמים שוהין כשני שעות. ונלע"ד דבעת שמסבבין עם הס"ת סביב הבימה מחוייבים לעמוד דזהו כמו שהס"ת עוברת אבל בין סיבוב לסיבוב כשמחזיקין הס"ת בידיהם א"צ לעמוד דאז הוה כס"ת על מקומה דכשהיא על מקומה במנוחה וודאי שא"צ לעמוד מפניה"

גם לדברי ערוה"ש משמע שכל עוד רוקדים עם הספרים אין היתר לשבת, ורק בשעה שאוחזים בהם בנייחות מותר. ויש אכן ת"ח שמקפידים לעמוד, או להחזיק בעצמם ס"ת קטן [גם אם פסול לקריאה] ולהתיישב איתו. אולם כאשר נדרש הגרשז"א זצ"ל לסוגיה זו, התבטא ואמר שלא מתקבל על הדעת שהזקנים והחולים שקשה להם יצטרכו לצאת מביהכ"נ, ורק הצעירים ישארו לרקוד עם הספרים. וסבר הגרשז"א, שיש להקפיד ולעמוד רק בסיבוב הריקוד הראשון של כל הקפה, כי זוהי ההקפה הבסיסית ועיקר המנהג. ואילו בהמשך הריקודים (עד שמכריזים כנהוג "עד כאן הקפה...") הואיל ואין צורך הלכתי לאחוז בספרי התורה, הרי שהמשך נשיאתם הופך את כל אולם התפילה למקומם של הספרים, ופוטר מהצורך לעמוד, וכאילו כולנו נמצאים בתוך ארון הקודש...(!) וסברא נוספת, שאם יש מעגל של אנשים שאין ביניהם שלושה טפחים, הרי הם מהווים מחיצה בין ספרי התורה ליושבים.

ברם, גם אם יש ללמד זכות על המתיישבים מידי פעם, יש ערך וחשיבות להתגבר ולהתחזק בשמחת התורה כדוד המפזז ומכרכר לפני ה'!