"ירכבהו על במותי ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור" (לב,יג) ולמדו בתוספתא (שבת ט,יד) 'מנין לדבש שהוא משקה?- שנאמר "ויניקהו דבש מסלע" וגו'. ומניין לשמן שהוא משקה?- שנאמר "משתה שמנים"' וכו'. ולכאורה לא מובןמדוע לא למדו גם לשמן מהפס' שלנו הרי גם בו נאמר שמן?- (הת"ת תרץ שאולי זה בשל שבפס' על השמן מחודד יותר עניין השתיה), ישנה עוד דרשה על פס' זה, שהתינוקות שנולדו במצרים נעשה להם נס 'ומלקט להן שני עגולין אחד של שמן ואחד של דבש, שנאמר "וינקהו דבש מסלע ושמן" וגו' (סוטה יא,ב) ולכאורה למה ניתן להם שמן?- דבש מובן לאכילה כמו במן שהיה בו גם טעם דבש, אבל שמן אינו מיועד לאכילה?- לכן צ"ל שהשמן הוא לסוך אותם, כמו שמקודם נאמר על הנשים שהיו מביאות 2 קדירות לבעליהן, של חמין ושל דגים, אוכל ורחיצת הרגלים (לפני הסיכה) כך מעין זה ניתן לתינוקות 2 עגולין, ומימלא השמן מיועד לסיכה ולכן עליו לא נאמר "וינקהו" אלא דווקא על הדבש ולכן כשבאו ללמוד בתוספתא למדו לדבש שעליו נאמר "וינקהו" ולא לשמן. ולכאורה מדובר כאן על שבח א"י אז כיצד למדו לניסי מצרים?- וניראה שכאן בא לומר שבא"י הניסים מוטבעים בטבע, שניראה כדבר טבעי, שממקום של סלע שלא גודל בו כלום יוצא גידולים, ולא סתם אלא שמגדלים דברים טובים ובשפע בזכות קדושת א"י שהיא מעל הטבע, הניסים הטבועים בטבעה. ולכן כשדרשו כיצד חיו התינוקות, למדו מא"י כיצד נאמר הנס וכך גם למדו על הנס של מצרים. ועוד- ששורשם אחד, שמי שנולד לישראל היה ראוי לחיות בזכות שעתיד לעלות לא"י, ולכן מי שלא רצה לעלות מת במכת חושך, שלא ראוי לחיות, ולכן הנס שהתינוקות שרדו זה בזכות א"י, ולכן זה אותו מקור ומימלא מה שנאמר על א"י שייך גם במצרים, שהם אותו שורש. והנה כמו במצרים מיועדים לגאולה, כך גם הפס' מרמז על גאולה, ולכן פס' קודם נאמר " ה' בדד ינחנו ואין עמו א-ל נכר" (יב') ופרש"י '..ורבותינו דרשוהו על העתיד וכן תרגם אונקלוס' וכו', כך שהפס' מרמזים על הגאולה העתידית. לכן ניראה גם שזהו רמז שמסלע יוצא דבש, שא"י שוממה כסלע ובזמן הגאולה תפרח משממונה, שאין לך קץ מגולה מזה (סנהדרין צח,א). וזה ניראה כמו טבע רגיל שגודל, ולא שמים לב לשינוי האדיר שחל על א"י מזמן הגלות שהיתה שממה איומה, ולכן דומה לנס שמרומז על א"י שזה בטבעה הקדוש. ולכן גם צדיקים טועים וחושבים שאין בכך כלום, שא"י פורחת (על אף שזה גמ' מפורשת) כי זה ניראה כטבע ולכן נירתעים ולא מזהים את הקדושה הגנוזה בטבע א"י. וגם דרשו מכאן משקה לקבלת טומאה, שניראה כמו טומאה ח"ו במקום לראות את הקדושה הגדולה שבחזרתנו לארץ. ובדור הגאולה חוצפה רבה כמו שהמשקה גורם ליכולת לטומאה ע"י שנופל מרצון האדם, כך גם בדומה בגאולה, רצון וטומאה, שזהו חוצפה. ולכן יש רתיעה מזמן הגאולה ומהבנה של מעלתה, וניתפלים רק לצד החיצוני הרע שלה במקום להבין שזה נובע מרצון עמוק לקודש, שלא מסתפקים במצות אנשים מלומדה, וזהו כמו משקה שגורם לקבלת טומאה אולם גורם בכך שמירת המאכל בקדושה שזה מעלת קדושת המאכל, וכן א"י קדושה, ההיפך מחו"ל הטמאה ולכן "במותי" 'ע"ש שא"י גבוה מכל הארצות' (רש"י) שהיא גבוה בקדושתה וצריך להפנים זאת, את מעלת א"י, ואז רואים שדור הגאולה זה ירידה לצורך עליה, ולכן שמן ודבש, שמן כמו "וישמן ישורון ויבעט" ודבש רמז לתורה ("דבש תחת לשונך") שמעורבבים, בחיצוניותם רשעים אבל פניותם נשמה גבוה, כמו בדור מצרים, שעבדו ע"ז אבל פנימיותם גדולה שלכן זכו כולם לראות בים סוף נבואה יותר מיחזקאל וקיבלו תורה וניקראו דור דעה, כך מעין זה הוא דורנו. והשבוע יחול סוכות שהוא חג א"י (כנגד סוכות שניכנסו לארץ, 4 המינים המצויים בא"י, וסוכה כא"י) שכמו סוכה זה גשמי קדוש, כך א"י. וסוכה מיוחדת במעלתה לזמן הגאולה (שזהו כסוכות שניכנסו לארץ- גאולה) ולכן בה ינסו את הגוים לעתיד לבא, בזמן הגאולה, וזמן זה קשור בקשר אדוק עם א"י שהיא מעין עוה"ב (כהשפעה מהמקדש, ובכלל זה מעלתה) שהיא המקור לגאולת העולם, לשלמות התורה ותיקון העולם, ולכן גם היא מרמזת על זמן הגאולה, שפורחת, ובה יש ניסים בטבע, שנס הוא מעל הטבע שזהו מעלת א"י שבאה מעל הטבע לתקנו.