תמיד אחים (1 תגובות לחידוש זה)
אחים לעילוינשמת הרוגי הפיגוע בבורגאס הי"ד,ולהבדיל-לרפואת הפצועים ולזכוּת כל עם ישראל
"כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט..והרשיעו את הרשעוהיה אם בִּן הכּוֹת הרשע והִפִּילוֹ השופט.. ארבעים יכֶּנוּ לא יֹסיף פֶּן יֹסיףלהכותו על אלה מכה רבה ונִקלה אחיך לעיניך"(דברים כה,א-ג)רש"י אומר:אדםשהורשע בבית המשפט,ודינו מלקות,כל אותו היום קוראים לו רשע,ולאחר שיוּכֵּהייקרא אחיו.כמה פרק' קודם לכן,דנה התורה בנושא כבוד המת:"וכי יהיהבאיש חטא משפט מָות והומת ותלית אותו על עץ.לא תלין נבלתו על העץ..כי קללת אלוקיםתלוי.."(דברים כא,כב-כג)רש"י מביא משל לשני אחים תאומים דומים, אחד נעשה מלך והאחר הפך לפושעונִתלה.כל מי שיראה את הפושע התלוי-יחשוב שזהו המלך שתלוי, וזהו זלזול במלך.כךהאדם-שנברא בצלם אלוקים-אסור לבזותו כי זהו בזיון בבורא עולם.קל וחומר באדם מישראל,שהםבניו של ה'.בֶּסוף מלחמת שאול בפלשתים-שאול מבקש מעוזרו שיהרגהו:"שלֹףחרבך ודקרֵני בה פן יבואו הערלים האלה ודקרֻני והתעללו בי.."(שמ"א,לא,ד)לפלשתיםאין כבוד לצלם אלוקים אשר באדם.להבדיל-לעם ישראל יש ציווי לכבד את האדם בכל מצבאשר בו יהיה.גם אם הוּכחה אשמתו,וגם אם אפילו מת בגלל חטאיו."בתוך עמקיהכפירה טבועות נשמות קדושות..והן צועקות בקול איום מעורר רחמים רבים:הצילו! הושיעו!הקמים להושיעם ולמלטם,הם עובדי ה' הנבחרים..כל כוחות הרשעה יראים מפניהם.."(שמונה קבצים א תשסח)כךכותב הראי"ה קוק זצ"ל.משמע מכאן שלעם ישראל-לכל אדם מעם ישראל-ישְנה אחריות עלאחיו.האדם שנשפט וקיבל את עונשו,קוראים לו שוב "אח"-לשון קירבה,מתייחסיםאליו בכבוד,ומנסים לקרב אותו אעפ"י שעשה דברים רעים,ממש כמו אחים ביולוגיםשכשאחד מהם עושה דבר רע ונענש ע"י הוריו,אחיו יתנהג אליו כרגיל לאחר העונשולא ילגלג עליו(מניסיון).ולהבדיל-האדם אשר מת בחטאו-גםאותו צריך לכבד,ולקברו בקבר ישראל.יש לנו אחריות לא קלה! אבל אפשר למנוע את המקרים הללו או לפחות לנסות למנוע.אם נתנהג אל כל אחינו בצורה יפה ומכובדת,ולא נזלזל או נמעיט בערכם, אנשים פחות ופחות יפלו לפשע-למקומות נמוכים שאליהם קל לברוח כשאין חֵברה תומכת-ואנו לא נצטרך לנסות לקרב פושעים,כי לא יהיו פושעים.אז אם רואים מישהו קצת עצוב,קצתבודד-לפעמים יספיק רק חיוך קֵן ואמיתי,אשר ימנע ממנו להידרדר למקומות קשים ולא טובים.בהצלחה! שבת שלום וכל טוב.
לא לחינם נאמר:"כמים הפנים אל הפנים - כן לב האדם אל האדם"
[משלי כ"ז,י"ט]