הבסיס הראשוני להרבה פשעים ועבירות ואולי אף לרובן המכריע, שמבוצעים ברחבי העולם במחשבה תחילה ובתכנון מדוקדק הוא, ש(ח"ו) אין כל עין צופה ואין שום אוזן שומעת, כשאם כל אותם פושעים ועבריינים היו חושבים שיש סיכוי ולו הקטן ביותר שמישהו עוקב אחריהם ושפניהם עלולים להתגלות, כך שהם לא יוכלו להישאר עוד אנונימיים גם לאחר מעשיהם, והם אף ידרשו לתת על כך את הדין, רובם ואולי אף כולם היו מוותרים מראש או לכל הפחות חושבים 270 (גימטריה של "רע") פעמים לפני המעשה.

מצד אחד ה' יתברך העניק לאדם את הבושה, ובכך נתן לו כלי שיכול לעזור לו להימנע ממעשים, שאינם עולים בקנה אחד עם דרכה של תורה ודרך ארץ, ומצד שני בורא עולם ברא את עולמו (מלשון העלם), כך שהוא מעלים את נוכחותו ממנו, אחרת אם עובדת קיומו היתה ברורה לכולנו בלי כל צל של ספק, היתה נשללת מאיתנו זכות הבחירה החופשית, שמהווה את אחד מאבני היסוד שהאמונה שלנו מבוססת עליהם.

מקרה שקרה כך קרה. לפני תחילת שיעור תורה בבית המדרש שמשודר בשידור חי, הרב ביקש מאחד התלמידים חומש במדבר. לאחר מכן, ניגש אותו תלמיד מהשולחן הקדמי בו ישב לאחד השולחנות האחוריים כדי להביא משם חומש נוסף לעצמו, וקלט מיד שהרב התיישב במקומו, והבין שהן השיעור והן השידור החי צפויים להתחיל.

באותה כיתה יש שתי מצלמות שנשלטות ממרכז בקרה שממוקם בקומה מתחת. אחת מצלמת את הרב והשנייה את התלמידים. אותו תלמיד ידע שהשידור החי מתחיל מהמצלמה של הרב ולכן ביצע תרגיל אקרובטי שמשלב ריצה והתכופפות בעת ובעונה אחת, כדי שחלק גופו העליון לא יכנס לצילום ובכך יפריע לשידור.

כעבור זמן, הזדמן לתלמיד לראות הקלטה של תחילת אותו שיעור מרתק והבחין, שכנראה בגלל החלטה יצירתית של הנתב או שמא עקב תקלה טכנית, השידור החי התחיל דווקא מהמצלמה שמצלמת את התלמידים וכעבור כמה שניות עבר לרב.

בזמן שהחשש שלו היה שמא רק חלק גופו העליון יכנס לתמונה, הוא נדהם לגלות שלא פחות מאשר כל המהלך האקרובטי במלוא תפארתו, החל משלב תכנונו ועד לרגע השלמתו נקלט במצלמה מזווית שלא משאירה הרבה מקום לספק והועבר בשידור חי לכל הצופים.

אותו תלמיד החליט לכתוב דבר מה על כך מאחר ומוסר ההשכל שיוצא מהמקרה מעניין.

גם שהאדם ספון לו בחדרי חדרים ובטוח שלא רואים אותו, גם אם הוא עושה מאמצים יצירתיים ומיוחדים כדי לחמוק מתחת לגלי הרדאר, אל לו לשכוח שכל כולו מצולם ומתועד, בכל זמן ובכל מקום.

כמו שבכיתה הזאת היו רק שתי מצלמות, ולמרות זאת דווקא המצלמה שהיתה מכוונת על התלמיד פתחה את השידור, כשהסבירות להתקיימות מקרה שכזה שואפת לאפס, כך גם בחיים האמיתיים אנחנו מצולמים בהרבה יותר משתי מצלמות ושני מימדים, ומוקלטים במיקרופון שמיימי בעל רגישות מיוחדת ל"רעשים", שמלווה אותנו בכל זמן ובכל מקום, ואף ניחן ביכולת מיוחדת להקשיב למחשבות ורחשי הלב הכמוסים ביותר שלנו.

בכיתה אחרת וביום אחר בזמן שיעור תורה קולח, הרב הזיז את ידו והיא פגעה במיקרופון שהיה על השולחן, שמשמש בעיקר כדי לאפשר לצופים בבית לשמוע את דברי התורה שמצולמים ומועברים בשידור חי. בזמן שכל הצופים בבית שמעו היטב את קול החבטה דרך הרמקולים שלהם, התלמידים שנכחו בכיתה יכלו להתרשם רק ממה שעיניהם ראו וגם רק אלו ששמו לב. השקיפות הזאת באה לידי ביטוי גם בעבירות ומצוות. המציאות החומרית הרגילה אותנו שאם אנחנו זוכים בתחרות כזאת או אחרת, לא עובר זמן רב עד שאנחנו מקבלים את הפרס שניתן לראות, לחוש וליהנות ממנו בעולם הזה, ומצד שני אם האצבע שלנו נוגעת בטעות במחבת חמה, אנחנו נכווים ומרגישים מיד את הכאב. ולכן המעבר בין תפיסת התגמול החומרית לתפיסה שכל מעשה שאנו עושים עושה אמנם רושם גדול אבל לא כזה שניתן לאבחן באמצעות החושים שלנו, הוא מעבר בין שתי תפיסות שונות בתכלית. הדוגמא הזאת מהווה המחשה לעובדה שגם אם לא חשים את התוצאה והמשמעות של המעשה שעשינו, בין אם טוב ובין אם פחות, זה לא אומר שזה לא פועל בעולמות העליונים עם השפעה ישירה על העולם הבא, עולם הנצח, כמו בדוגמא שלנו שרק בבתי הצופים ניתן היה להתרשם מהחבטה. העולם שלנו נברא כך שלאנשים מסוימים יכולה להיות אשליה שלצעדים והמהלכים שהם פועלים בעולם אין משמעות מיוחדת מעבר למה שניתן לתפוס בחושים האנושיים המוגבלים שלנו. לא מעט אנשים מחפשים להתנתק ולברוח ויתכן שהם לא יודעים שיעשו את אשר יעשו, הם תמיד יהיו מחוברים ומושגחים בהשגחה פרטית ומדוקדקת לפרטי פרטים. אם ההורים שלנו מתקשרים אלינו לפעמים בהפתעה כדי לשאול לשלומנו במידה והתעכבנו יותר מדי זמן מהצפוי, קל וחומר שמי שברא גם אותם עוקב ודואג לנו, גם אם לפעמים נדמה לנו שאנחנו זאבים בודדים בעולם בו רב הנסתר על הגלוי.

ראו הוקלטתם.