האם כשאתם נתקלים בבדיחה שעיקר תכליתה הוא להציג עדה זו או אחרת באור כזה או אחר, מה שבסה"כ קורה זה שאתם שומעים אוסף מילים שנועדו להצחיק אתכם, או שמא יש כאן דבר נוסף שמסתתר בין השורות?

אחד המאפיינים של בדיחות מהסוג הזה הוא, שהן מכלילות ציבור שלם ובכך מייחסות תכונות שונות גם לכל האנשים הפרטיים שמרכיבים אותו.

כלל ידוע הוא שבכל כלל תמיד ניתן יהיה למצוא את אותם אלה שיוצאים מן הכלל, בין אם בגבול העליון ובין אם בזה התחתון, שלא עונים לאותה הגדרה כוללנית, שמיוחסת לציבור אליו הם שייכים ונקשרה גם בהם בעל כורחם ובחוסר צדק.

נעשה הפרדה בין שני מצבים שונים. במידה ומדובר באמירה חיובית שמיוחסת לעדה מסוימת ומכוונת לגבול העליון והאיכותי יותר שלה, יוצא שהיא משמשת כעדות אמת, מחמיאה ומועילה לא רק לעדה ככלל, אלא גם לכל אחד מהאנשים הפרטיים שמהווים חלק ממנה, ובפרט לאותם אלה שקרובים יותר לגבול התחתון, כשהם מצידם נהנים לא רק מהמחמאה אלא זוכים גם לחיזוק הביטחון העצמי ולתמריץ מיוחד, שיכול לעזור להם להתעלות ולהיות בשאיפה תמידית לעבר אותה רמה גבוהה שמיוחסת לעדה שלהם אותה הציבו בני עדתם, שממוקמים אי שם מעל ובכוחם למשוך אותם אליהם, מאחר ולרוב ואולי לכל בני-האדם קל יותר להצליח בסביבה שמכוונת גבוה ומשדרת מצליחנות, וכמו כן הרוב המכריע לא רוצה להיחשב כיוצא מן הכלל לרעה ואם כבר אז לטובה.

מצד שני, הכל מתהפך כשמדובר באמירה שלילית כמו בדיחה או לשון הרע, שמכוונים לגבול הנמוך יותר של העדה, או במקרה הפחות טוב הוצאת שם רע. גם אם אותה אמירה נכונה לגבי אנשים מסוימים, שיתכן ואף מהווים מיעוט שלא מייצג את הכלל, היא מציגה באור שלילי ושקרי את כל השאר ויתכן שמהווה את הרוב, וסוחבת מבחינה תדמיתית את כל בני העדה לאותה רמה נמוכה וביניהם גם את היוצאים מן הכלל לטובה, שהונמכו על לא עוול בכפם למקום שלא שייך אליהם כלל ולו באופן עקיף.

"הכלל הוא מעל הפרט" זאת תפיסה יהודית מבורכת שבאה לידי ביטוי לא מעט פעמים בתורה, אך היא שונה בתכלית מהגישה הקודמת כאילו באה לומר לנו, שכוח הכלל מבטל את הפרט ואת עצם האפשרות שלו להיבדל ממנו ולהציב רף גבוה יותר, עד כדי כך שאם נקשרה לציבור פלוני תכונה אלמונית, קשה יהיה לבעלי הגישה הזאת לקבל מצב של יחיד או קבוצת אנשים, שחורגים מאותו רושם שנקשר באותו ציבור, בהיותם קובעים סטנדרטים גבוהים יותר שלא עומדים בכפיפה אחת עם הציור הלא מחמיא, שמאיים להחיל את עצמו שלא בצדק על כל הפרטים שיוצרים את אותו כלל בלי יוצא מן הכלל.

לא עובר הרבה זמן מהרגע שלא מעט מאיתנו מכירים אדם חדש עד לאותו רגע שמנסים לברר לאיזה ציבורים וקבוצות הוא שייך - עדה, שכונה, חברה, משפחה, מזל אסטרולוגי וכן על זה הדרך. במקרים רבים ואולי ברובם המכריע הדבר נובע מתוך צורך טכני ואוטומטי לקצר ולפשט תהליכים, לעשות את החיים לקלים ונוחים יותר, ולסווג את אותו אדם למשבצת המתאימה בניסיון להכיר אותו, להבין מיהו ולמצור דרך כדי לפענח את סימן השאלה האנושי החדש שניצב מולנו, כשהסכנה במהלך הכמעט בלתי נשלט והמטעה הזה היא, שכוחות הדמיון והאסוציאציה שלנו ימציאו וישייכו לו תכונות שלא שייכות לו כלל וכלל, בין אם לחיוב ובין אם לשלילה, תוך שאנחנו מגביהים או מנמיכים אותו מעצמו רק בגלל הציבורים אליהם הוא שייך, מאחר והם פחות זרים לנו, דרך ההכרות והניסיון האישי שלנו איתם, שיכול להשתנות מאדם לאדם באופן קיצוני כשהוא מתוגבר בסדרת אי אלו בדיחות, אמירות וסטיגמות שמזוהות עם אותם ציבורים, כשהמרחק מכאן ועד שנעשה באופן אוטומטי "העתק הדבק" יכול להיות קצר מאוד.

אדם הוא לא הפנים של העדה שלו, הוא לא תוצר ישיר של המקום בו הוא גדל וחונך, הוא לא העתק של ההורים שלו וגם לא דגל אנושי שמסמל את המזל האסטרולוגי שלו. הוא הרבה מעבר לזה, כשהאמת לגביו הרבה יותר מורכבת מכל אחד מחלקי הפאזל שמרכיבים אותו, היא לא דו מימדית והיא גם לא רק אוסף של שורות שמתחברות לקורות החיים שלו.

אין שני אנשים זהים בעלי מטרות זהות בעולם כולו, כשלכל אדם יש נשמה ייחודית שהיא חלק אלוקה ממעל, שמהווה כח שמיימי, מבטאת רעיון נשגב ונושאת שליחות עליונה, שרק היא יכולה וצריכה למלא כאן בעולם, כך שמלכתחילה הניסיון ללמוד על יצור כזה מורכב ומופלא, שנברא בצלמו ובדמותו של בוראו יתברך עם כלים שטחיים כמעין אלה הוא חסר תכלית ותועלת, בעודו מרחיק את המחפש מן האמת, כשמי שבאמת רוצה למצוא אותה יצטרך לבחור בכלים משוכללים יותר ולהשקיע זמן ומאמץ גדולים יותר, כשכל חלופה אחרת יכולה להוליך שולל וליצור אצל המחפש תחליף כוזב לאמת במקום הדבר האמיתי והרצוי.

לדוגמא כשנפגשים בפגישות הראשונות בשידוכים, השאיפה היא לא לבדוק פרטים זניחים יותר כמו שיוך עדתי, מקום מגורים, מצב כלכלי, מזל אסטרולוגי וכן הלאה, אלא לבדוק באמצעות שיחה טבעית וזורמת אם יש חיבור ברובד העמוק יותר, הרובד הנשמתי, אם יש תקשורת טובה, להרגיש אם משהו פנימי נותן לנו "אור לבן" להמשיך לשלב הבא, אותו צבע שמסמל התחלה חדשה, טהרה, נקיות, אמת, כנות ופשטות, ולחשוב האם זה/את האיש/ה שאני רוצה לחיות איתו/ה את כל חיי, לגדל איתו/ה את ילדיי, לעבור איתו/ה את כל האתגרים, הניסיונות והחוויות, לראות את פניו/ה לאחר הלימוד, העבודה או חינוך הילדים, להיות איתו/ה "אחד" ולגלות איתו/ה את פני השכינה?

מי ששם לב לראשי התיבות של כותרת המאמר גילה אולי את אחת התשובות האפשריות לשאלה שעולה כאן והיא - בלם, כי לפעמים דווקא הבלימה תביא אותנו מהר יותר ורחוק יותר. ואם ניקח את האות השניה של שלושת השותפים ליצירת כל אחד ואחת מאיתנו - אלוקים, אבא, אמא, נראה שאותיות בל"מ מופיעות גם כאן, ואולי זה רמז שמיימי לכך שאנו צריכים לחשוב פעמיים לפני ביצוע פעולות פזיזות, ושיש משמעות גדולה לא רק לדברים שאנחנו עושים ויוזמים, אלא גם לאותן בלימות והימנעויות, לעתים מטרים בודדים לפני שלל התהומות הרוחניים מהם צריך להיזהר, ואולי אף יותר.

דרך צלחה.