הבית יוסף בסימן שיז העוסק במלאכת קושר מביא בסוף ההגדרות הכלליות לחיוב ופטור במלאכת קושר את שבלי הלקטהנ"ל:

בית יוסף אורח חיים סימןשיז

כתוב בשבלי הלקט (סי' קכד) תני בתוספתא(פי"ג הט"ז) זה הכלל כל קשר שהוא של קיימא ויכול להתירו באחת מידיו או קשרשאינו של קיימא ואינו יכול להתירו באחת מידיו אין חייבין עליו. קשר שדעתו לקיימו שבתאו חודש פטור דעתו לקיימו לעולם חייב חטאת אין דעתו אלא ליומו מותר:

על כך תמה הרמ"א בדרכי משה:

דרכי משה אורח חייםסימן שיז סעיף ב

ומה שכתב בענין קשרהעשוי להתיר באחת מידיו הוא דעת רבי מאיר בריש אלו קשרים ואינו הלכה וצריך עיוןלמה הביאו בית יוסף

הרמ"א תמה עלהבית יוסף שהביא את דעת שבלי הלקט שפסק כמו ר' מאיר שהרי להלכה אין אנו פוסקיםכמוהו מפני שחכמים חולקים עליו.

ב"הגהות והערות"על ארבעה טורים בהוצאת "שירת דבורה" יישב שהיכולת להתיר את הקשר באחתמידיו פוגמת ב"קיימא" של הקשר ולכן אם אפשר להתיר ביד אחת יהיה אסורלקשרו מדרבנן, וזו לא דעת ר' מאיר שאמר שאם יכול להתירו באחת מידיו זה אינו קשרכלל וניתן לקשרו ולהתירו לכתחילה.

לענ"ד הב"ירצה לבאר כאן מה הגדר של "קשר של אומן" שמהווה תנאי בחיוב של מלאכתקושר. הוא טוען בעזרת שבלי הלקט הנ"ל שכל שאפשר להתיר ביד אחת לא יחשב קשר שלאומן, ככה"נ הסברה שלו היא שכאשר אפשר להתיר ביד אחת זה אומר שלא נדרשתמיומנות גבוהה בשביל להתיר את הקשר ואילו קשרים של אומן דורשים מיומנות גבוההבשביל להתירם ובשל כך יש צורך להשתמש בשתי הידיים לשם כך.

דבר זה מתבאר יפהמדברי שבלי הלקט:

ספר שבולי הלקט ענין שבתסימן קכד

 כתב אחי ר' בנימין נר"ו כללא דמילתא קשר שלקיימא שחייבין עליו הוא קשר שדעתו לקיימו ואינו יכול להתירו באחת מידיו אבל קשר שדעתולקיימו ויכול להתירו באחת מידיו או קשר שאינו של קיימא ואינו יכול להתירו באחת מידיואסור אבל אין חייבין עליו. ובהדיא תניא בתוספתא זה הכלל כל קשר שהוא של קיימא ויכוללהתירו באחת מידיו או קשר שאינו של קיימא ואינו יכול להתירו באחת מידיו אין חייביןעליו עד שיהיה קשר של קיימא ואינו יכול להתירו באחת מידיו.

לפי זה מתורצת יפההדילמה של הבאה"ל לגבי הגדרת "קשר של אומן" שדחק את עצמו להסביר שקשר של אומן זה קשר שלא ניתר מעצמואע"פ שהוכיח שהגדרת קשר כ"קשר של אומן" אינה קשורה לחוזק שלו:

ביאור הלכה סימן שיז

ודע עוד דמה דפוסק בשו"עדקשר ומעשה אומן חייב הוא אפילו אותו הקשר לא מיהדק שפיר ויכול להתירו באחת מידיו וכמושכתבנו במ"ב וכן פסק בדרכי משה כי רבנן פליגי על ר"מ שאמר דיכול להתירו באחתמידיו פטור [וכמו שכתב בספר יראים וכן מוכח מפירוש המשניות ולהרמב"ם והרע"בשהם פליגי] וסברי דחייבין והלכה כמותם וכמו שפסקו כל אלו הפוסקים הנ"ל ומוכח בגמראדקשר כזה לא מיהדק וע"כ באופן דהוי מעשה אומן דאל"ה לא מיחייבי לדעת הרי"ףוהרמב"ם הרי דמעשה אומן נקרא אפילו לא מיהדק שפיר ולפ"ז לכאורה צ"עעל הט"ז שכתב דמעשה אומן נקרא כשהקשר חזק מאד ואפשר דכונתו שהוא חזק מאד היינושלא יהיה ניתר בשום אופן מעצמו כדרך האומן היודע אופן תיקון עשייתו ומעשה הדיוט הואכשהקשר אינו עשוי בטוב שיוכל לפעמים במשך הזמן להיות ניתר מעצמו וא"ל א"כאמאי פליג הרא"ש על הרי"ף בסברא זו י"ל דהרא"ש ס"ל דכיוןשהוא עושה אותו כדי שיתקיים לעולם מצוי הוא שעושה אותו שלא יהיה ניתר מעצמו ומה שיקרהלפעמים שהוא ניתר אין בטל עי"ז שם קשר קיימא ממנו.