'אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן:כל המלמד בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר "ואלה תולדות אהרן ומשה" וכתיב "ואלה שמות בני אהרן" לומר לך אהרן ילד ומשה לימד לפיכך נקראו על שמו'(סנהדרין יט,ב). מדוע מי שמלמד את בן חברו תורה כאילו ילדו?(וראה בתורה תמימה שהסביר..). ולמה נאמר דווקא בן חברו ולא סתם כל המלמד תורה?- והנה בהמשך הפס' נאמר "וימת נדב ואביהוא לפני ה' בהקריבם אש זרה לפני ה' "(ג,ד) ודרשו על זה חז"ל 'אבא חנן אמר משום רבי אליעזר:חייב מיתה שנאמר "ובנים לא היו להם" הא היו להם בנים לא מתו'(יבמות סד,א) ולא מובן וכי מתו בגלל שלא היו להם ילדים?הרי במפורש נאמר נאמרו כמה סיבות למיתתם ובמפורש נאמר גם בפס' אצלנו "בהקריבם אש זרה"?-והתורה תמימה פרש על הפס' הזה שאין כוונתו שלא היו מתים ,אלא שאם היו להם בנים היו משמשים תחתיהם ומימלא היתה להם המשכיות בעולם, ועל זה ניקרא שלא היו מתים כמו 'יעקב אבינו לא מת' שהכוונה שזרעו בחיים ולכן נחשב כלא מת,וזה דברים יפים. אולם אין זה פשט דברי הגמ' 'חייב מיתה' שכאילו חיייב מיתה, שאם הכוונה בנדב ואביהוא שאין להם המשכיות אז מזה להביא ראיה שעונשו גדול כמו שחייב מיתה ,זה קצת דחוק. לכן ניראה שלמד אבא חנן שבאמת אילו היו להם בנים לא היו מתים (וזהו כשמו 'אבא חנן' שהיותו אבא גורם לו חנינה) וכיצד זה?- אלא שלמד שאילו היו להם בנים היו נדב ואביהוא זוכים להשגחה מיוחדת מלפני ה' ,וכך לא היו מגיעים למצב שטעו בהלכה והקריבו אש זרה (וזהו שאומר זאת בשם רבי אליעזר מלשון 'א-ל עזר' שה' עוזרו שלא תחול עליו מדת הדין,שלא יגיע לכך). ומדוע זה כך ע"י שיש לו בנים?- בהמשך הגמ' שם נאמר 'אחרים אומרים: גורם לשכינה שתסתלק מישראל' וכו' ,שבהולדת בנים שהולכים בדרכי ה' גורם לשכינה שתחול בעולם, שחלה עליהם ועל ידם בעולם, ומימלא במניעת זאת גורם לסילוק שכינה. ולכן בנדב ואביהוא היה מעשה שקשור בריחוק שכינה בעולם, ולכן היתה עליהם פחות השגחה של השכינה וכך הדרדו לחטאם. מימלא במה שנאמר קודם שכל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו ,זה משום שלא מספיק להביא ילדים לעולם אלא חשוב שילכו בדרך ה' וע"י כך יחילו את שכינה בעולם, שאז נחשב להולדתם לגמרי, ולכן כשמלמדו תורה משלימו כבן מושלם ולכן יש לו חלק בהולדתו כביכול. לכן נאמר "ואלה תולדות אהרן ומשה" שניהם יחד משלימים כהולדה שלימה. וזהו "ביום דבר ה' את משה בהר סיני" שקשור לסיני, לשכינה בעולם שירדה בסיני, ולכן נאמר "את משה" שהכוונה 'עם משה' אז למה לא להגיד ברור יותר 'עם משה' ?- אלא בא לרמז כמו שמשה נעשה לחשוב במתן תורה, שהוריד את התורה כשליח ה' ,וזהו כאילו שעשה 'את משה' שזה בא לרמז על החשיבות בעולם של אדם בהקשר השכינה (ומי שאומר זאת זה 'רבי שמואל בר נחמני' שהקשר עם ה', שמגלה את שכינת ה' בעולם, זהו 'שמו א-ל' כעין שמגלה את שם ה'-התגלות ה' בעולם[שזהו שמות ה'-התגלות ה', כמו שהסביר מו"ר גדול הדור הגר"ח דרוקמן שליט"א]זהו הנחמה 'נחמני' נחמה שאדם ראוי להיות בעולם[להבדיל מהמבול שה' ניחם על שעשה את האדם] ומביא בשם ר' יונתן -שנותן את שם ה'- שמלמד את בן חברו, שבכך עושהו כבנו) כך בלימוד בן חברו כאילו ילדו. אבל אם זה לא חברו אז ראוי לומר 'עשאו' כמו אצל אברהם "ואת הנפש אשר עשו בחרן" (שגיירו והורי הגרים לא נחשבים כחברם) שעושה אותו לחשוב ונחשב בקדושת השכינה , מעכשיו. אבל כשזה בן חברו שמאוחדים בלב ונפש ,אז כעין מתחבר להגעתו לעולם ,שמוסיף חלק זה של הולדתו בעולם וזה דרגה יותר גבוה מ'עשאו' שמעכשיו ,כיון שמתחבר בכאילו ילדו עד נקודת הגיעו לעולם.