"מַצּוֹת תֵּאָכֵל...תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים" [ויקרא,ו]

חובת אכילת המצה בליל הסדר מחייבת שתהא זו מצה בצורתה, וכפי שהיא -ללא טעמים נוספים, שאם לא כן, מופג טעם המצה. כיצד ינהגו חולים או זקנים המתקשים באכילתה בשל המרקם הקשה של המצה?

יש כמה אפשרויות: 1.פירור המצה: אף שיתכן וכבר אבד מן הפירורים "תואר לחם" [מראה של מצה] וגם כל חתיכה פחותה משיעור כזית, אין בכך כל בעיה כי עדיין נשמר גדר "פת" לעניין ברכת "המוציא". לכן המתקשים יוכלו לפורר ולאכול את המצה כשהיא טחונה [ומותר לטחון ידנית ביו"ט]

2.[בעדיפות שנייה] הרטבת המצה: "יוצא אדם במצה שרויה והוא שלא נימוחה" -כך נפסק בשו"ע [תס"א,ד] כדעת ר' יוסי [פסחים,מא,ב]. אמנם אין זה לכתחילה לבריאים, אבל לחולים וזקנים מותר אף לכתחילה [משנה ברורה סקי"ז]. ברם, הרטבה/הטבלה לרגע קט במים איננה נחשבת אף כ"שרויה" והיא מותרת לכתחילה אף לבריא החפץ בכך [שער הציון,סקל"ב] וכך הורה הגרש"ז אוירבך לשואלים שהתקשו ללעוס מצה יבשה [הליכות שלמה, פרק ט' הערה פ'] ואין מעשה ההרטבה נחשב כמבטל טעם המצה, כי מים אינם מבטלים הטעם כל עוד לא התרחש תהליך של בישול. ובאשר להטבלה בשאר משקים כגון יין, נחלקו הפוסקים אם נחשב כמפיג טעם המצה ואין יוצאים כך ידי חובה, או שרק בישול או שריה ממושכת מבטלת. לכתחילה עדיף אפוא להרטיב במים ולא במשקה אחר. והנוהגים להחמיר בכל הפסח ב"שרויה" ואינם רוצים לשנות מסורת מנהגם, יוכלו ללגום מעט מים כאשר המצה עודנה בפיהם.

3.מצות רכות: התימנים ורוב הפוסקים הספרדים מתירים, בתנאי שנאפו בהשגחה טובה ומהימנה. ואם המצות דקות אין בעיה הלכתית גם לאשכנזים, אלא שזה חידוש מהמנהג המקובל, ויש להתיר למתקשים בלעיסה בתנאי הנ"ל.  

מקורות:     

הליכות שלמה פרק תשיעי בעיקר הערה פ

נשמת אברהם לסי' תס"א

מקראי קודש עמ' שמ"ד+  וכן עמ' שס"ו ואילו

הגדה ש"פ מנחת אשר עמ' שכ"ב

פסקי תשובות סי' תס"א