הסיבה בגברים ונשים וההבנה בדברי ראבי'ה

גמרא, פסחים דף קח. 'אשה אינה צריכה הסיבה ואם היא חשובהצריכה הסיבה'

ובפרוש מיהי 'אשה חשובה' איכא כמה פירושים:

א. רשב'ם: אשה רגילה - ישלה אימה מבעלה אך לאשה חשובה אין יראה מבעלה. וכן ברוקח סי' רפ'ג.

ב. ברבינו מנוח איכא כמהפירושים: אשה רגילה כהרשב'ם, ואשה חשובה - שאין לה בעל והיא גברת הבית.

ג. אשה רגילהכהנ'ל, אשה חשובה - שהיא חשובה בפרי ידיה - אשה יראת ה' בת גדולי הדור, כוללתשבחי אשת חיל, ואשה זו אף בפני בעלה מסיבה שראויה היא לקיים מצוות.

ד. עוד פירש רבינומנוח: אשה לא חשובה - אשה שטרודה בהכנת המאכלים והגשתם ופטרוה מהסיבה כמומצוות עשה שהזמן גרמא, אשה חשובה - שיש לה משרתים והיא לא עוסקת בתיקון המאכל כלוםולכן חייבת בהסיבה. והוסיף הכסף משנה: שיש חילוק בין שמש שאע'פ שעוסקבתיקון המאכלים חייב בהסיבה לבין אשה שמפני שעוסקת בצרכי סעודה פטורה מהסיבה,שהקונה עבד עברי (ולעניין עבד כנעני אי חייב בהסיבה עיין באחרונים)כקונה אדון.

ה. רב אחאי כתב בשאילתות (פרשת צו, סי' עז) 'אשה אינה צריכה הסיבה מאי טעמא: לאו דירכא דנשילמיזגא (להסב), ואי אשה חשובה היא צריכה הסיבה'. וכן הביאו: הרשב'ם,הרש'ש, וכן נראה שסברו הרי'ף והרא'ש דלא גרסו 'אצלבעלה', וכן הביא הגר'א בבאירו (או'ח תע'ב, סעיף ד'), והטורהביא כן מהבה'ג אך לא מצאנו כן ועיין להלן.

ובשולחן ערוך סי' תע'ב סעיף ד' כתב 'אשהאינה צריכה הסיבה אלא אם כן היא חשובה הגה וכל הנשים שלנו מקרי חשובות, אך לא נהגולהסב כי סמכו על דברי ראבי'ה דכתב דבזמן הזה אין צריך להסב'

אך בסעיף ז' שם כתב'כל מי שצריך הסיבה, אם אכל או שתה בלא הסיבה לא יצא וצריך לחזור לאכולולשתות בהסיבה. הגה ויש אומרים דבזמן הזה דאין דרך להסב כדאי הוא ראבי'הלסמוך עליו שבדיעבד יצא בלא הסיבה'

ולכאורה תמוה בעיני: מדוע בסעיף ד' סמך הרמ'א על דברי הראבי'ה לכתחילהשנשים אינם צריכות הסיבה אף לכתחילה, אך בסעיף ז' לעניין הסיבת כל אדם כתבהרמ'א לסמוך ע'ד ראבי'ה רק בדיעבד, שאם לא הסב - רק בדעבד יצא ואחרראיתי שכן הקשה הגאון בעל ערוך השולחן (תע'ב אות ו). ויותר תמוהה לי שהריבנשים היה יותר צד לסמוך רק בדיעבד על הראבי'ה שהרי יש מהראשונים שסובריםוהביאם הרמ'א: דנשים שלנו מקרי חשובות, וא'כ חייבת בהסיבה כמו כל אדם,וממילא אם אתה סומך ע'ד ראבי'ה לעניין כל אדם רק בדיעבד, אז נשים שלנושהשווה לכל אדם ג'כ יצטרכו להסב ורק בדיעבד יצאו בלי הסיבה, ועל זאת אתמהה.

ואף אם נרצה לחלק בין נשים לבין 'כל אדם', הרי שהמעיין בדברי הראשונים האומריםשמכיוון שאין היום דרך חירות להסב אין צריך להסב - ראבי'ה (סי' תקכ'ה,עמ' 154), ראב'ן (קסד, ד), הגהות מימוניות (הל' חמץ ומצה פ'ז ה'זאות ב'), מהרי'ל (מנהגים, סדר ההגדה סעיף כ) - יראה דלא חילקו בין נשים ל'כלאדם' ולכן אם היא אשה חשובה חייבת (או פטורה לפי הראשונים הנ'ל) כפי 'כלאדם'.

ובאמת אם נגיד כדברי השאילתות שהטעם שאשה רגילה פטור משום שאין דרך הנשים להסבמשום צניעות לא מובן מה שחילק בין נשים רגילות לחשובות וכי בנשים חשובות הקלובצניעות.

והגאון הב'ח הקשה כהנ'ל, אך על פירוש רשב'ם שהוא משום אימת האשהמבעלה, ומקשה הב'ח: וכי לאשה חשובה מותר שלא תהיה לה אימה מבעלה, ועוד דהרי בןאצל אביו יסב וזאת אע'פ שיש לבן יראה מאביו, וא'א לומר לאשה יש יותריראה מבעלה מאשר בן מאביו, וא'כ גם אשה רגילה צריכה להסב בפני בעלה, ולכןמקבל הוא את פירוש השאילתות, ועיי'ש מה שהגיה בדברי הרשב'ם ומ'מעדיין קשה על הגאון ב'ח דהרי גם על פירוש בעל השאילתות קשה כמו שכתבנו לעיל.

ואולי י'ל על הקושיא שהובאה לעיל: מדוע פעם סומך הרמ'א ע'דראבי'ה לכתחילה ופעם סומך עליהם רק בדיעבד. דהנה בדרכי משה כתב הרמ'א:'אמנם לא ראיתי בזמן הזה נשים מסיבות ואפשר שנהגו להקל על פי דבריראבי'ה דכתב דבזמן הזה לא בעיא הסיבה'. דהיינו שבאמת אם היו שואלים אתהרמ'א מה דעתו בדברי ראבי'ה היה אומר שסומכים עליהם רק בדיעבד (כמו שכתבבסעיף ז), אך מפני שראה שנהגו בזה הנשים קולא - כתב דאפשר שסמכו ע'דראבי'ה (והוא כעין לימוד זכות), אך באמת לא כך דעתו בדברי ראבי'ה להלכה.ובדוחק, וכי משום שראה רבינו הרמ'א שכך נוהגים הסמיך להם את דבריהראבי'ה דאף לכתחילה מותר, אע'פ שלא פסק כך להלכה בדברי ראבי'ה.             

ושו'ר לגאון ר' שלמה זלמן אוריבך זצ'ל בספר הליכות בת ישראל (פכ'ג הע'נ' ורשימות) שהוקשה ממש כדברינו ותירץ וז'ל: 'ונראה דכיון דמעיקראכשתיקנו חובת הסיבה לא נתחייבו בכך הנשים הואיל ולא היה דרכן של נשים להסב, ורק להנשיםהחשובות תקנו חכמים הסיבה, ותלויה מצוותן מעיקרא במנהגן כל ימות השנה, ולכן גםבדורות רבותינו הראשונים ז'ל שכתבו דנשים שלנו חשובות וצריכות להיסב איןהכוונה דחזרו לעיקר החובה דרבנן כמו אצל אנשים, אלא שלפי שינוי המנהג שגם נשים היהדרכן אז לנהוג בחשיבות בכעין זה נשתנה גם דינן, וכיון דבזמננו אין הדרך להיסבוא'כ פטורות מהסיבה, דחיובן תלוי במנהג דור ודור.' עכ'ל, והובאודבריו בספר הליכות שלמה על פסח (פ'ט סעי' יט הערה מ').

ובספר הליכות שלמה (שם הערה131) הביא שר' שלמה זלמן היה אומר תירוץ נוסף בשם בנו ר' אברהם דב שליט'אהגאב'ד דטבריא וז'ל: 'בהקדם ביאור דברי הרמ'א דנשים דידןחשובות נינהו, שצריך להבין מהו חשיבות דנשים דידן, ונראה שהדבר בא ע'י תקנתרבינו גרשום מאור הגולה שאין ליקח שתי נשים וכן שאין מגרשין בעל כרחה, דנמצא מעתהשבמקומות שפשטה התקנה כל אשה היא יחידה אצל בעלה וגם לא ניתן לפירוד ללא הסכמתה,וכל זה קבע את המציאות של החשיבות. והנה בתקופת רגמ'ה כבר בא השינוי בדרך בניאדם בענין ההסיבה, ולכן האנשים שמאז ומעולם היה דינם ומנהגם בהסיבה לא שינו אתהדין לנכח המציאות שנשתנתה ומעשה אבותיהם בידיהם, משא'כ הנשים שרובם לא נהגובהסיבה מעולם אלא שהמצב החדש של החשיבות היה צריך לחדש אצלם דין הסיבה, אולם מכיוןדמאידך עניין ההסיבה נשתנה, נשארו במנהגם.' עכ'ל.

ומוכרחים דברי הרב אברהם דב בעיני  דבאמתצריך ביאור מהי כוונת הרמ'א דנשים שלנו מקרי חשובות דלכאורה לפי הפירושים שהבאנולמעלה - מהי 'אשה חשובה' - אין נשים שלנו חשובות דהרי לא כל נשים היום אין להםבעל, ולא כולם בנות גדולי הדור, ולא לכולם יש משרתים (לא דנו לפי פי' הרשב'םוהשאילתות דהרי קצת קשיא בדבריהם), וע'כ מדוע באמת נשים שלנו חשובות ולפי פי'הרב באמת מובן מהו 'חשובות' של ימינו, וע'כ נראה תי' זה עיקר בעיני.

וראיתי להרב בן ציון אבא שאול שכותב סיבת החשיבות של הנשים היום משום שיושבות עםבעליהם ופעם לא היו הנשים יושבות עם בעליהם וזו הים סיבת החשיבות שלהן.

ולענ'ד יש לתרץ את הסתירה בדבריהרמ'א כך: שבנשים יש עוד סיבה לאסור את ההסיבה מטעם צניעות, ואף שקשה לחלקבין סוגי הנשים (פשוטות וחשובות) מטעם הצניעות, עכ'פ בין נשים לגברים יש לחלקשאין כ'כ חיובי צניעות אצל הגברים כהנשים. ואיני יודע למה האריכו בזההרשז'א ובנו לחינם.