גירות עם ישראל במתן תורה

תהליך הגיור, אותו עובר כל גר המבקש להסתופף תחת כנפי השכינה,מורכב משלושה שלבים: מילה, טבילה וקרבן. ותהליך הגיור של האשה מורכב משתי שלבים:טבילה והבאת קרבן. בימינו אנו כשבית המקדש לא קיים ואין אפשרות להקריב קרבן,מוותרים על הקרבת הקרבן. חיוב תהליך זה נלמד מכך שבני ישראל כשהיו במדבר, לפני מעמד מתן תורה, היו צריכים גם הם לעבור תהליךזהה. ועל התהליך אותו יעבור כל גר הרוצה להתגייר אמרה תורה 'ככם כגר יהיו'והסביר רבי יהודה הנשיא שהמילה 'ככם' פירושה - כאבותיכם - כמו שאבותיכםנזקקו לתהליך הגיור לפני מתן תורה כך גם הגרים לעתיד יצטרכו לעבור תהליך זה.

כלל נתנו חז'ל<!--[if !supportFootnotes]-->[2]<!--[endif]-->:'גר שנתגייר ועבד שנשתחרר הרי הוא כקטן שנולד' ולכן ברגע שנתגייר, כל מישהיה בעבר קרוב בשרו, כמו: אביו, אמו, אחיו ואחיותיו וכו' לא נחשב יותר לקרובמשפחתו ולא קיימים לגביו איסורי עריות ולכן בציור בו אח ואחות גויים התגיירו, הרישלאחר גירותם יכולים הם להינשא אחד עם השני, ולא תקפים עליהם איסורי העריות.

את המקור לכלל זה חיפשו גאוני ישראל במשך הדורות, ולאחר חיפושממושך כותב הגאון בעל חת'ם סופר<!--[if !supportFootnotes]-->[3]<!--[endif]-->בצער: 'ויגעתי הרבה ולא מצאתי מנא לן לרבנן הא דקטן שנולד'<!--[if !supportFootnotes]-->[4]<!--[endif]-->.

 אמנם הריטב'א<!--[if !supportFootnotes]-->[5]<!--[endif]-->כבר מציין לכלל זה מקור מרבו, מכך שנאמר במגילת רות: 'ישלם ה' פעלך ותהימשכורתך שלמה מעם ה' אֶלֹהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו' - שמהמילים'אשר באת' - שכביכול פירושם 'שבאת מחדש' -נולדת מחדש- לומדיםאת הדין שגר שנתגייר כקטן שנולד.

הראב'ן כתב כי האסמכתא לכך שגר שנגייר כקטן שנולד, הוא מוהאמור על אברהם ושרה<!--[if !supportFootnotes]-->[6]<!--[endif]-->:'ואת הנפש אשר עשו בחרן'. ובמדרש פירשו כי כוונת המקרא לנכרים שגיירוםאברהם ושרה, ומכך שהפסוק כותב 'עשו', משמע כי בגיור שעשו אברהם ושרהלאותם גויים, כביבול עשאום מחדש.        

הגאון בעל ה'אור שמח'<!--[if !supportFootnotes]-->[7]<!--[endif]-->כותב כי ברור לו שהמקור לכלל זה הוא בדור המדבר. שדור זה נשאו נשים קרובות שבני נחאינם מוזהרים עליהם, כגון עמרם - אבי משה, נשא את יוכבד דודתו לאשה. ואעפ'כ,לאחר מתן תורה הורה להם הקב'ה 'שובו לכם לאהליכם' - שובו לנשותיכם,ומכך שלא היו צריכים ישראל להתגרש מקרביהם, מוכח כי גר שנתגייר כקטן שנולד, ולכןלא היו צריכים ישראל להתגרש מקרוביהם, שאחר שנתגיירו לא היו יחסי קירבה בניהם והיומותרים בקרוביהם מחדש.

אך יש להקשות על דבריו מפשוטו של מקרא, מפני שאחרי גיור עםישראל, עמדו ישראל במעמד הר סיני ולאחר מכן מספרת התורה כי<!--[if !supportFootnotes]-->[8]<!--[endif]-->:'וישמע משה את העם בֹכֶה למִשְפְּחֹתָיו איש לְפֶתַח אָהֳלוֹ וַיִחַראף ה' מְאֹד וּבְעֵינֵי משה רע'. ופרש רש'י<!--[if !supportFootnotes]-->[9]<!--[endif]-->מהו 'למשפחתיו': 'ורבותינו אמרו [מהו] 'למשפחתיו': עלעסקי משפחות, [דהיינו,] על עריות הנאסרות להם (ספרי)'. ופירוש דבריו:מפני שלפני מתן תורה נשאו בני ישראל נשים קרובות שהיו מותרות להם כשהיה עליהם שם 'בןנח'. אך לאחר שקיבלו התורה נמצא שהנשים הקרובות אסורות עליהם והיה עליהםלעוזבם, ועל דבר זה בכו בני ישראל. ולפי זה מבואר שכן היו ישראל צריכים לעזוב אתנשותיהם האסורות עליהם ולא כדברי ה'משך חכמה'.

ובאמת יש להבין, בדברי רש'י: לפי הכלל ש'גר שנתגייר- כקטן שנולד דמי', היו נשותיהם של בני ישראל צריכות להיות מותרות להם, ומדועאסורות הם על בעליהם, שהם כאחים נכרים שלאחר גיורם מותרים להתחתן האחד עם השני בליחשש. ובפשטן של דברים צודקים הם דברי ה'משך חכמה'.

את הקושיא על רש'י, כבר תירץ המהר'ל<!--[if !supportFootnotes]-->[10]<!--[endif]-->:הכלל של 'גר שנתגייר כקטן שנולד' אמור רק כאשר הגיור נעשה מרצונו שלהמתגייר, אך כאשר הגיור נעשה בכפיה אין הגר נחשב כקטן שנולד. ולכן, יובן מדוע היוצריכם בנ'י לעזוב את נשותיהם, משום שגיורם של בנ'י היה בכפיה שכן אומריםחז'ל שכל קבלת התורה ע'י ישראל היה בכפיה בצורה של 'כפה עליהם הרכגיגית<!--[if !supportFootnotes]-->[11]<!--[endif]-->'<!--[if !supportFootnotes]-->[12]<!--[endif]-->.

ולפי דברי המהר'ל - שלא היה בגיור ישראל דין 'גרשנתגייר כקטן שנולד', קשים הם ביותר דברי ה'משך חכמה' - שאומר שכןאחז בגיור בני ישראל 'גר שנתגייר כקטן שנולד'.

ועתה, יש עלינו להבין: כיצד מועיל מעשה גירות בצורת'כפיה'. כמו שנעשה לבני ישראל במתן תורה.

וידוע הוא, מה שכתב הרמב'ם<!--[if !supportFootnotes]-->[13]<!--[endif]-->בדיני גירושין, שהמסרב לתת גט לאשתו בית-דין כופים אותו ומכים אותו ומוציאים ממנוהגט בכח בלי רצונו, וגט זה תופס והאשה מותרת. ולכאורה -שואל הרמב'ם- הרי גטזה יצא מהבעל בכפיה ובלי רצונו כיצד יכול להועיל גט שכזה, שבעליו כלל לא מסכימיםלכתוב בו, וחותם מתוך אונס - שכופים אותו? ומתרץ הרמב'ם: 'אין אומריםאנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב מן התורה לעשותו, אבל מישתכפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעבור עבירה, והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותואו עד שנתרחק מדבר שאסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתוהרעה. לפיכך זה שאינו רוצה לגרש, מאחר שהוא רוצה להיות מישראל, רוצה הוא לעשות כלהמצוות ולהתרחק מן העבירות, ויצרו הוא שתקפו, וכיוון שהוכה עד שתשש יצרוואמר רוצה אני [=אני מוכן לגרש את אשתי], כבר גרש לרצונו'.

וכן ניתן להגיד לענייננו: באמת מצד עצמם רצו ישראל לקבל התורהבשלמות, אך יצרם הרע הוא שמנע מהם זאת, ולכן במקרה כזה מועילה הכפיה. ויותר מזה,במקרה כזה צריך וטוב שיהיה כפיה לטובת העניין.

אך עדיין צריך ביאור, שהרי גם חידושו של הרמב'םהנ'ל, אמור רק בישראל, אך אין זה אמור בגויים, שלא מצינו שאפשר או מותר לגיירגוי בכוח שלא ברצונו. וא'כ הרי ה'כפיה' של קבלת התורה והגירות שלישראל היו לפני מתן תורה, בזמן שעוד היו ישראל בתורת בן נח, וא'כ כיצד הועילהה'כפיה' שנעשתה על עם ישראל.

וניתן ליישב זאת ע'פ דברי השיטה מקובצת<!--[if !supportFootnotes]-->[14]<!--[endif]-->על הגמרא במסכת כתובות<!--[if !supportFootnotes]-->[15]<!--[endif]-->שדנה כיצד ניתן לגייר גוי קטן, והאם זה מותר בכלל. ושואל השיטה מקובצת: מדוע לאמביאה הגמרא ראיה לכך שניתן לגייר קטנים ממעמד הר סיני, שם התגיירו ישראל ובטח שהיושם כמה קטנים שגיירו אותם וניתן להוכיח מהם על גיור נכרים קטנים במשך הדורות?ומתרץ: 'דאילו זרע אברהם כבר נצטוו על המילה ולהכניסם מקטנותם בבריתו, ואיןזה אלא גמר גירות'.

ובהסבר דברי רש'י ניתן להגיד בפשטות, שמעשה הגירות מחולקלשתי חלקים: האחד, יציאה מכלל אומות הנכר. והשניה, כניסה לישראל והשכינה. ועל כן, ע'פדברי השיטה מקובצת דלעיל, ניתן לומר כי ישראל בגירותם, לא עברו את שתי חלקי הגירותשהם לא היו מעולם חלק מאומות הנכר, אלא היה להם דין מיוחד שלא היו לא גויים גמוריםשאחרי הכל בני האבות הם, אך לא היו גם ישראל שלמים. ולכן לא אחז בהם הדין של גרשנתגייר כקטן שנולד.

ויש לתרץ את כל הקושיות הנ'ל ע'פ דברירש'י במסכת יומא<!--[if !supportFootnotes]-->[16]<!--[endif]-->שעם ישראל בסיני 'בכו על הנוספות'. דהיינו, כשהפסוק אומר'בוכה למשפחותיו' - אין הכוונה שבכו על כל איסורי העריות שנכפו עליהם,אלא בכו על הנוספות - שנוספו לאיסורי העריות אחרי מתן תורה, ולכן י'ל שזהוהפשט ברש'י. ולכן ג'כ יובנו דברי ה'משך חכמה' - שאמנם באמת לאהיו ישראל צריכים להתגרש מנשותיהן כמו שאמר 'שובו לאהליכם', ומה שאמרהפסוק 'בוכה למשפחותיו' כוונתו על אותם איסורי עריות שנוספו על איסוריהעריות שעליהם מוזהר בן-נח ועליהן בכו ישראל ולא ע' שהיו צריכים לעזוב אתנשותיהם. (ובאמת ראיתי שה'משך חכמה' בין ראיותיו לדבריו מביא אתרש'י הנ'ל).

ובכך יובן על מה כ'כ כעס הקב'ה על בכיתם של ישראל,שלכאורה - על כך שבכו ישראל מפני שהיו צריכים לעזוב את נשותיהם, אין לקב'הלכעוס שדבר טבעי הוא, ואף ההפך צריך הקב'ה לשמוח ע'כ שעושים רצונוואפילו שבעל כורחם. אך לפי מה שביארנו שבאמת לא היו ישראל צריכים לעזוב את נשותיהןובכו על הנוספות יובן כעסו של הקב'ה, וכי מה יש לישראל לבכות: על שצריכםלעזוב נשותיהן - אין הם עוזבים אותם, ועל אלו העריות שנוספו מה יש להם לבכות שזהוכבר שייך לעתיד ומה בכייה יש להם לבכות עתה.