"לא תלך רכיל בעמֶיךָ"

כאשר יש תועלת אמיתית בסיפור -לשון הרע מותר, ולעתים אף חובה! במערכת הרפואית, שאלות כאלה שכיחות: רופא בכיר הנדרש לדווח על רופאים מתמחים, בוודאי שעליו לכתוב את האמת הנראית לו, אך יקפיד שלא לגלוש לתחומים שאינם רלוונטיים. כמו כן יקפיד שלא להעביר זאת אלא אך ורק לאלה החייבים לדעת. בנוהג שבעולם הרופא אינו מקליד זאת בעצמו אלא מזכירתו, לכן נראה שאין לאסור את שיתופה בכתיבת הדו"ח. ואף שהגרשז"א הציע שהיא תדפיס הדו"ח בלי שם האיש, שאותו ישלים הרופא בעצמו, נראה שהדבר אינו מעשי בעידן המחשב, אבל יש בהחלט להקפיד שלא תהיה גישה חופשית לקבצים כאלה והם יישארו חסויים.

קורה שרופא נתפס ברשלנות או בטעות שעשה. גם כאן, אין להימנע מתלונה מחשש ללה"ר, כי אדרבה, האפשרות האחרת הרבה יותר חמורה: נזק למטופלים אחרים. אך תחילה רצוי לברר את העובדות המעשיות עם הרופא הנחשד, כי יתכן ויש לו הסבר הגיוני למה שעשה. בגמרא [ב"ב כ"א,ב] מנה רבא את בעלי המקצוע שהם בגדר "מותֽרִים ועומדים" וביניהם "אומנא" (מקיז דם) וק"ו רופא, שיודע מראש שהוא חשוף לביקורת יתרה בשל עיסוקו בדיני נפשות.

היה פעם מקרה של רופא מתמחה שבמהלך משמרת הלילה טיפל באשה שהגיעה למיון בשל כאבים עזים. התברר שהכאבים הינם תוצאה של טעות שעשה מנהל המחלקה כאשר טיפל באישה זו באותו בוקר. הרופא הצעיר התלבט מה לכתוב בדו"ח, מחשש שמא פירוט אמיתי מלא יגרום לו לאיבוד הפרנסה. ושמענו מפוסקים שאם אין חשש שהדבר יפגע בבריאות האישה, אין חובה לדווח כל האמת, אלא בחכמה להימנע משקר, ובפרט אם זה אירוע חד פעמי שהרי כל אחד יכול לפעמים לטעות...