בס"ד

ימי ספירת העומר צמודים לחג הפסח שמסמל את הלידה של עם ישראל, וכשבודקים מה הערך הגימטרי של המילה "לידה" רואים שהוא שווה ל-49 כמספר ימי העומר.

כשם שהימים האלה מחברים בין חג המצות לחג השבועות שנקרא גם חג מתן תורה ניתן ללמוד מכאן, שכך גם כל תינוק שנולד (ערום אותיות עומר) זקוק לחיבור הישיר עם התורה הקדושה שהיא ההמשך הטבעי ללידה.

הנשמה הנצחית זקוקה למזון הרוחני יותר מאשר הגוף האנושי זקוק למזון הגשמי וכמו שעם ישראל לא יכול היה לקבל את התורה האלוקית לפני שיצא ממצרים כך גם אין כל היגיון לשים את הצרכים הגשמיים של הגוף לפני הרצונות הנשגבים של הנשמה.

מהעובדה שספירת העומר מתחילה מלמטה עם הפנים כלפי מעלה ניתן ללמוד שכל יהודי צריך:

1. להיות בשאיפה תמידית לעלות מעלה בכל דבר ששייך לקודש, לתורה ולמצוות מבלי לנוח על זרי דפנה לאחר כמה הישגים, מרשימים ככל שיהיו.

2. לדעת מה למעלה ממנו ומתוך זה להתמלא באור, אמונה, שמחה, אושר ועצמה רוחנית.

3. לזכור שבסוף הטיפוס על ההר מחכה לו אוצר רוחני בלתי נתפס.

4. לדעת שמיום ליום הוא מתקרב יותר ויותר לאותו מעמד שמיימי בו יפגוש את בוראו יתברך.

5. להתחזק באהבת השם, יראת שמים, אהבת ישראל, אהבת התורה וביטחון בקב"ה עד למפגש המיוחל בהדרגתיות ובקצב שמותאם לו אישית מבלי לדלג על שלבים חשובים, כדי לבנות בניין רוחני יציב ואיתן, שמאיר את אור השם בכל הבריאה, מאחר ודברים טובים לא נקנים מיד אלא דורשים בין היתר סבלנות והתמדה, כשהתהליך להשגתם הוא לא פחות חשוב ומעניין כשלעצמו, ורצוי לקחת כדוגמא את התהליך ההדרגתי והמתוכנן לפרטי פרטים של בריאת העולם המופלא בו אנו חיים.

לעם ישראל יש שלושה רגלים. "חג" בגימטריה זה 11 כנגד שתי רגלי האדם, שהולכות, רצות, עובדות ונחות. ומה עם השלישית? הלא היא הרגל האלוקית, שעוטפת הכל בברכה ואהבה ומעניקה לאדם השגחה פרטית בכל זמן ובכל מקום, שהרי שום דבר בעולם אינו מתקיים ללא רצון השם יתברך.

יש לנו הזכות, שבורא עולם עוזר ומדריך, זן ומפרנס, מרפא ומציל, מרחם ומשפיע, מוחל ושומר אותנו, וברוב חסדו העניק לנו גם את החגים הנפלאים האלה, שמאפשרים לנו להתחבר שוב ושוב אל האור והאמת עם הצד הנשמתי שבנו, כל פעם מכיוון אחר ולמטרה שונה.

אלו שלושה חגים חקלאיים. חג הפסח הוא חג אביב התבואה, חג השבועות הוא חג הקציר והביכורים וחג סוכות הוא חג אסיף התבואה. ואכן לרגלי החקלאים, שעושים מלאכת קודש בארץ הקודש, יש תפקיד מרכזי בכל אחד מהם. לאותן רגליים ציוניות יש קשר ישיר גם לשלושת האירועים המרכזיים בחיי האדם שמקבילים לשלושת הרגלים:

* חג הפסח מסמל את הלידה של עם ישראל שיצא ממצרים כמו תינוק שיוצא מרחם אמו, כש"ביד חזקה" מתאר את העצמה שהקב"ה הפעיל לצורך המהלך ו"בזרוע נטויה" מתאר את הנס שהיה כרוך בהוצאת עם מקרב עם.

* חג השבועות שנקרא גם חג מתן תורה מסמל את הבגרות של עם ישראל, שלאחר כור ההיתוך במצרים ושאר התלאות אשר עבר, קיבל ממלך מלכי המלכים את התורה הקדושה במעמד הר סיני.

* חג הסוכות מסמל את החתונה שבין הקב"ה לעם ישראל, כדי להמחיש את אופי ועצמת הקשר שיש בין בורא עולם לבין העם בו בחר "להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה" (דברים יד ב).

אם ניקח את המילה "כדורגל", שקשורה אף היא לרגליים אך הפעם של הספורטאים, נראה שהיא מורכבת משני חלקים - "כדו" שזה 30 בגימטריה ולאחר חיבור שני המספרים נקבל 3 והמילה "רגל", וכך גם בספורט הפופולרי ביותר בעולם ניתן למצוא זיקה ליהדות ולו רק בשם. אך תודה לאל, היהדות מציעה לנו שפע של אפשרויות הרבה יותר חגיגיות לשמוח, ליהנות ולהתרגש, מאשר לצפות במשחק (אותיות מח-קש) כזה או אחר תוך בזבוז זמן יקר שאפשר להשקיע על דברים יותר חשובים לאין ערוך.

בפרסום הראשון של המאמר נפלה טעות כשבמקום "ביד חזקה" נכתב "ביחד חזקה", וגם מהטעות הזאת ניתן ללמוד, שכשיש אחדות בעם ישראל וכולנו מאוחדים "כאיש אחד, בלב אחד", כמו שרש"י ביאר, שם אנחנו מוצאים את מקור העצמה והאור שלנו כעם הקדוש, העם הנבחר.