לקט מ"תורה ככתבה" לאי"ם – פרשת אמור

כא,א: לנפש לא יטמא בעמיו: ש: מדוע דווקא 'בעמיו' ולא 'בעמו'? ת: עם ישראל שמתוכו באים הכהנים, מורכב מתריסר שבטים, ולכן 'בעמיו'. הביטוי 'עמיו' מופיע בתורה 13 פעמים, וכולם בהקשר של כמה שבטים ועמים (לעומת 25 פעמים 'עַמו'), כגון הביטוי 'ויאסף אל עמיו' מופיע אצל אברהם (בראשית כה,ח) ומורה שיצאו ממנו שני עמים (יצחק וישמעאל), ישמעאל (בראשית כה,יז) ומורה שהוא השתייך לשני עמים (זרע אברהם וזרעו שלו שהפך לעַם אחר בן 12 שבטים), יצחק (בראשית לה,כט) ומורה שיצאו ממנו שני עמים (עשו ויעקב), יעקב (בראשית מט,לג), ומורה שיצאו ממנו 12 שבטים, וכן הביטוי 'ונכרת מעמיו' (כגון שמות ל,לג; ל,לח; ויקרא יז,ט) המורה על כריתה מעם ישראל על כל 12 שבטיו. הביטוי 'עַמו' מופיע (יש כמה יוצאים מן הכלל, שניתן להסבירם) כאשר ברור שמדובר בעם או שבט אחד, כגון 'דן ידין עמו' (בראשית מט,טז),  ובעמי הגויים, כגון פרעה ומצרים עַמו (שמות א,ח), סיחון ועמו (במדבר כא,כד), עוג ועמו (במדבר כא,לג), ועוד.

כג,ב: אלה הם מועדי: ש: מה מציינת התורה במילה 'אלה' ומדוע לא מסתפקת ברשימת המועדים בלבד? ת: התורה מפרטת את המועדים אשר קבע ה', וכל מועד אחר – אינו מאת ה', כלומר אלה, ואלה בלבד. ואלו הם?: שבת, שבעת ימי פסח, שבועות, ראש החודש השביעי, יום הכיפורים, שבעת ימי סוכות, שמיני עצרת. התורה באה למנוע אפשרות שאנשים יחליטו על מאורע זה או אחר כ"שווה" לחגוג עבורו. ניתן לציין מאורעות אחרים, אך לא במסגרת "אלה הם מועדי", כי אינם ברשימה, אותה חתם משה: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶת-מֹעֲדֵי יְהוָה, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (פסוק מ"ד).