"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימתו. ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרכת אל פני הכפרת אשר על הארן ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת" (ויקרא טז,א-ב). 'מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים. ע"ז דכתיב (ישעיהו כח, כ) "כי קצר המצע מהשתרע", מאי קצר המצע מהשתרע? א"ר יונתן: קצר מצע זה מהשתרר עליו שני רעים כאחד. (ישעיהו כח, כ) "והמסכה צרה כהתכנס", א"ר שמואל בר נחמני: כי מטי רבי יונתן להאי קרא בכי, אמר: מאן דכתיב ביה (תהלים לג, ז) "כונס כנד מי הים" נעשית לו מסכה צרה? גלוי עריות דכתיב (ישעיהו ג, טז) "ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים הלוך וטפוף תלכנה וברגליהן תעכסנה". יען כי גבהו בנות ציון – שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה. ותלכנה נטויות גרון – שהיו מהלכות בקומה זקופה. ומשקרות עינים – דהוו מליין כוחלא עיניהן. הלוך וטפוף תלכנה – שהיו מהלכות עקב בצד גודל. וברגליהן תעכסנה – א"ר יצחק: שהיו מביאות מור ואפרסמון ומניחות במנעליהן, וכשמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות ומתיזות עליהן, ומכניסין בהן יצה"ר כארס בכעוס. שפיכות דמים דכתיב (מלכים ב כא, טז) "וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלם פה לפה"' (יומא ט,ב). ביהמק"ד הראשון נחרב על שלושת העברות ע"ז ג"ע וש"ד. בפשטות ודאי שהסיבה היא ששלושת אלו הן העברות החמורות עד שאפילו נצטווינו עליהם יהרג ואל יעבור, ולכן בשל חומרת החטא שבזה לא ראוי שיהיה בבנ"י גילוי מעמד כזה של קדושה של המקדש. אולי אפילו יותר מזה, כיון שחוטאים כ"ך אז המצאות המקדש מסכנת את בנ"י יותר, כיון שיש גילוי קדושה גדול כ"ך, אז זה גם דורש מהם מעמד בהתאם, ואם לא נמצאים במעמד שכזה אז מגיע להם עונש חמור ביותר, יותר מסתם כך אם היו חוטאים, ולכן ראוי שהמקדש יחרב ולא יגרום לקטרוג שכזה. בנוסף, כיון שחטאו בחטאים שדינם יהרג ואל יעבור, אז זה העלה עליהם את מידת הדין שיענשו במידה כנגד מידה בהריגה, לכן נחרב המקדש כדי לא לכלות את ישראל, כמו שמובא במדרש: 'כתיב: (תהלים ע"ט) "מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך”. לא הוה קרא צריך למימר, אלא בכי לאסף, נהי לאסף, קינה לאסף! ומה אומר מזמור לאסף?! אלא משל למלך שעשה בית חופה לבנו, וסיידה וכיידה וציירה, ויצא בנו לתרבות רעה. מיד עלה המלך לחופה וקרע את הוילאות ושיבר את הקנים. ונטל פדגוג שלו איבוב של קנים והיה מזמר. אמרו לו: המלך הפך חופתו של בנו ואת יושב ומזמר? אמר להם: מזמר אני שהפך חופתו של בנו ולא שפך חמתו על בנו. כך אמרו לאסף הקדוש ברוך הוא החריב היכל ומקדש ואתה יושב ומזמר? אמר להם: מזמר אני ששפך הקדוש ברוך הוא חמתו על העצים ועל האבנים, ולא שפך חמתו על ישראל. הדא הוא דכתיב: "ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה”' (איכ”ר ד,יד). אולי אפשר בנוסף שממשיכה הגמ': 'אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם, ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות: ע"ז גלוי עריות ושפיכות דמים' (יומא שם). בפשטות כוונת השאלה הייתה שהם התנהגו בסדר ע"פ תורה וכו' ולכן שאלו מדוע נחרב בית שני, אולם אולי יש בזה רמז ששלושת החטאים הם כנגד שלושת הדברים שהביאו – שבהם היו בסדר בבית שני. 'עוסקין בתורה' זה כנגד ע"ז, כיון שהתורה היא גילוי שם ה' בעולם היפך מע"ז שהיא נגד גילוי שם ה' בעולם (שעושה אלוה את הע”ז). 'ובמצות' כנגד ג"ע, שהמצוה הראשונה שנאמרה בתורה היא פו"ר, וכן ע"י פו"ר מרבים אנשים בעולם שיקיימו מצוות ויתקנו את העולם, ואף המצוות אינם נעשות אלא ע"י הסוגים השונים בבנ"י (כהנים, לוים, ישראל ונשים) שכך בפו"ר מרבים אנשים שבהם גברים ונשים, וכן ריבוי כהנים ולוים (שנולדים להם, וכן נשים בנולדו בישראל ויתחתנו איתם ויולידו כהנים ולוים), לכן ג"ע זה ההיפך ממצוות. 'וגמ"ח' זה ההיפך מש"ד, שבגמ"ח עוזר לאחר, ואילו ש"ד זה פגיעה באחר. שכך בשלושת העברות האלו נעשה כמו שפגמו בתורה במצוות ובגמ"ח, ולכן כעין פגמו בקדושה בכל צורותיה וממילא לא ראוי שיהיה מקדש שהוא קשור לקדושה גדולה בזמן שחוטאים כ"ך ומגלים ההיפך הגמור מזה. עוד נראה שעל המשכן נצטוו (לדעת רש"י וחלק מהמדרשים) לאחר חטא העגל, והסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('תורת המקרא' “תרומה") שזה משום שקודם העגל היתה השכינה צריכה להתגלות בכל העולם, אבל לאחר העגל שפגמו במעמד הגדול שהיה קודם, אז יש גילוי שכינה גם בחטאיהם, ולזה היה צמצום לשכינה למקום המקדש, שהוא כהמשך סיני. ממילא יוצא שהמשכן הוא כהמשך השכינה שבאה יחד עם תיקון מהקלקול לעגל. לכן כשחטאו בשלושת העברות האלו זה היה כמו בחטא העגל, ויוצא שפגמו בשורש מעלת המשכן ולכן לא ראוי שיתקיים. שבעגל עשו את העגל שהוא ע"ז, ויחד עם זה חטאו בג"ע וש"ד: '"לצחק" – יש במשמע הזה גלוי עריות, כמו שנאמר (בראשית לט) "לצחק בי". ושפיכות דמים, כמו שנאמר (שמואל ב ב) "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו", אף כאן נהרג חור' (רש"י. שמות לב,ו). עוד נראה שהמקדש מביא חיים לעולם, ע”י הקדושה הגדולה שבו, שהרי החטא הוא שממית: 'ת"ר: מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות. באו והודיעו לו לר' חנינא בן דוסא, אמר להם: הראו לי את חורו. הראוהו את חורו. נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו, ומת אותו ערוד. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. אמר להם: ראו בני, אין ערוד ממית אלא החטא ממית' (ברכות לג,א). ממילא המקדש שמכפר על חטאים ומביא קדושה מביא לאריכות חיים, אולי זהו שבחו"ל מאריכים ימים ע"י קדושת ביה"כ: 'אמרו ליה לר' יוחנן: איכא סבי בבבל. תמה ואמר: (דברים יא, כא) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה" כתיב, אבל בחוצה לארץ לא! כיון דאמרי ליה: מקדמי ומחשכי לבי כנישתא, אמר: היינו דאהני להו. כדאמר ר' יהושע בן לוי לבניה: קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא כי היכי דתורכו חיי. א"ר אחא ברבי חנינא: מאי קרא? (משלי ח, לד) "אשרי אדם שומע לי לשקד על דלתותי יום יום לשמור מזוזת פתחי", וכתיב בתריה "כי מוצאי מצא חיים"' (ברכות ח,א). שביה"כ מאריך חיים כעין א"י, כיון שגם בא"י יש קדושה (קדושת א"י) ומחילת עוונות ('אמר רבי אלעזר: כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון, שנאמר (ישעיהו לג, כד) "ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון"' [כתובות קיא,א]), וכך כנראה גם בביה"כ שהוא מקדש מעט יש בו את ההשפעה כמו המקדש שמביא קדושה וכפרת עוונות. ממילא כשחטאו בשלושת העברות שדינם יהרג ואל יהרג, שיש בזה גילוי של ההיפך מחיים וחטאו בזה, אז העונש על כך הוא חורבן המקדש שמאריך את החיים. עוד אפשר שהקשה מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('תורת המקרא' “אחרי מות" [א]) שאהרן הצטווה "ואל יבא בכל עת אל הקדש" דווקא "אחרי מות שני בני אהרן", כשלכאורה לא מובן מה הקשר בין שני הדברים? וענה שע"י מיתת בני אהרן התקדש המשכן לגמרי, שזהו: 'אמר משה לאהרן: אחי, בסיני נאמר לי שאני עתיד לקדש את הבית הזה, ובאדם גדול אני מקדשו, והייתי סבור שמא או בי או בך הבית הזה מתקדש, ועכשיו שני בניך גדולים ממני וממך' וכו' (ויק”ר יב,ב), שזה לא סתם שיהיה קידוש השם במיתת שני בני אהרן, אלא המשכן יתקדש ממש דווקא במיתתם ('לקדש את הבית הזה'), ולכן דווקא ממיתתם נאסרה הכניסה לקה"ק כמקום מקודש לגמרי. ממילא ע"פ זה ששורש הקדושה השלם במשכן הוא במיתת בני אהרן, אז כשחטאו בשלושת העברות היה זה כקלקול מול מיתתם. בני אהרן הביאו אש זרה שה' לא ציווה, כך חטאו בחורבן הבית בע"ז. בני אהרן מתו, כך חטאו בחורבן הבית בש"ד. אחד מחטאי בני אהרן היה שלא נשאו נשים ('אבא חנין אומר: ע"י שלא היה להם נשים, דכתיב (ויקרא טז, ו): "וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו"' [ויק”ר כ,ט]), שזהו שחטאו בחורבן הבית בג"ע. (ובבית שני שחטאו בשנאת חינם זה שקול כנגד שלושת העברות, ולכן כעין שעברו אף עליהם. אמנם בפשטות הכוונה שחמור יותר ולכן נענשו עליו בחורבן כיון שהמקדש חל ע"י כלל בנ"י שיחד מביאים את השכינה, וכשיש פירוד לא ראוי לשכינה לחול, ולכן נחרב הבית).