'תני ר' שמעון בן יוחי: עקיבה ר' היה דורש (במדבר כד, יז) "דרך כוכב מיעקב" דרך כוזבא מיעקב. ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה, הוה אמר: דין הוא מלכא משיחא. א"ל ר' יוחנן בן תורתא: עקיבה, יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא' (יר' תענית ד,ה). רשב"י אומר שר"ע רבו היה דורש את הפס' שמרמז על המשיח, שהוא מרמז על בר כוכבא. אולם מדוע אומר 'עקיבא רבי' (בכת”י ליידן [שהוא המקור לנוסח היר' שלנו] מופיע 'רבי'), ולא אומר 'ר"ע'? משמע שבא לציין במיוחד שהוא רבו, מה העניין בכך? בנוסף, בנוסח שבמדרש איכ"ר בובר נאמר: 'א"ר יוחנן: כד הוה חזי ר' עקיבה לבן כוזבא, הוה אמר: "דרך כוכב מיעקב" (במדבר כד יז), דרך כוכבא מיעקב, זה מלך המשיח' (איכ"ר בובר,ב), הרי שזה מובא בשם ר"י ולא רשב"י? וגם כאן נאמר 'ר"ע', וכן 'הוה אמר' ולא 'דרש' (אמנם בנוסח איכ"ר שלנו נאמר 'דרש': 'אמר ר"י: ר' היה דורש (במדבר כד, יז): "דרך כוכב מיעקב", אל תקרי כוכב אלא כוזב. רבי עקיבא כד הוה חמי ליה להדין בר כוזיבא, הוה אמר: היינו מלכא משיחא' [איכ"ר ב,ד], אלא שלפי נוסח זה הדרשה היא של רבי ולא ר"ע, וזה תמוה כיון שאצל רבי כבר ידעו מה היו תוצאות מלחמת בר כוכבא... אלא שאפשר שלנוסח זה רבי דרש שהיה ראוי בר כוכבא להיות משיח, כיון שנרמז עליו בכוכב שנשמע ככוזב, אולם כיון שלא זכה, אז הכוכב נעשה להיות נקרא כוזב מלשון כזב). לכן נראה שרשב"י בא לומר שדברי ר"ע היו קשורים לדרשה, וממילא כיון שכך אז זהו אמת לאמיתה שאין יכול לחול בה שינוי. אולם בפועל מרד בר כוכבא נכשל, כך שהיה צריך לראות זאת כטעות? אלא שזהו שמדגיש רשב"י שר"ע היה רבו, כך שמרמז על קשר ללימודו שלו, שרשב"י הוא בעל תורת הסוד, כך שמרמז שר"ע דרש זאת בצורה שיש בזה משום סוד, שזהו שאמנם מרד בר כוכבא נכשל, אולם עדיין יש בו קשר לגאולה. הא כיצד? זה מתגלה בימנו, שבקום המדינה טיפחו את האתוס הציוני כעין שאנו המשכם של לוחמי מרד בר כוכבא, ממילא זהו כעין המשך של בר כוכבא. לכן בדרשה זה 'דרך כוזבא מיעקב', שבפשטות זה משום שבא לבטא את הדימוי בין כוכב לכוזב. אולם נראה יותר מזה, שאולי בא לרמז שבר כוכבא עצמו ראוי להיות משיח, כמו שמובא מיד שקרא עליו שהוא משיח, אולם יתכן וסופו ליכשל, כמו שאכן קרה, ולכן בדרשה הוא קורא כוזבא, שגם אם יכזב, עדיין יש בו משום קשר לגאולה, כמו שיתגלה לאחר כמעט אלפים שנה, בממשיכי דרכו. לעומת זאת באיכ"ר (בובר) ר"י אומר זאת, כך שלא אומר זאת מצד הסוד, אלא מצד האמירה שראה בו רמז שיכול להיות משיח, ולכן אמנם מביא את דברי ר"ע, אולם באמירה של 'הוה אמר', שהיה אומר זאת, ולא כמו רשב"י שאמר שהיה לומד זאת כדרשה שהיא אמת וקיימת ותתגלה בעתיד, אלא לר"י ר"ע היה אומר זאת – שראוי להיות בר כוכבא משיח, שיש לזה רמז בפס', אולם יתכן ולא יהיה, כמו שאכן קרה בסוף (והוא לא מתייחס להמשך, אלא רק לבר כוכבא עצמו) [ויתכן שאמר 'בר כוכבא' ולא 'כוזבא' כדי להדגיש שינוי ממנו, כרמז שעדיין יש אמת בגילוי שמפס' זה, אולם זה לא יתגלה בבר כוכבא עצמו, ולכן לא קרה זאת ממש 'כוזבא' כשמו]. לפי זה אולי מובן שבנוסח שלנו זה רבי היה דורש, אע"פ שהיה לאחר כשלון מרד בר כוכבא, כדי לומר שהדרשה אכן נשארת (ולכן בנוסח זה נאמר 'דרש' ולא 'אמר'), ומדגיש 'כוזב', שבר כוכבא עצמו הכזיב, אבל עדיין יש בקשרו גאולה, שזהו בימנו, שזה נרמז בפס'. והביא שר"ע כך היה אומר, כדי להדגיש שיש קשר לגאולה אצל בר כוכבא כמו שר"ע ראה בו קשר למשיח. אולם נראה יותר מזה, שמדגיש שזה ר"ע היה אומר, שלכאורה מדוע לא אמר גם את שאר החכמים, הרי ע"פ הרמב"ם גם שאר החכמים ראו זאת כך: ' … רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח. ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו' וכו' (רמב"ם הל' מלכים יא,ג) [וזה גם לכאורה משתמע קצת מהיר' שמשמע שרק ריב"ת חלק עליו]? בפשטות י"ל שר"ע היה גדול החכמים ולכן הוא מובא כעיקר, כיון ששאר החכמים הלכו אחריו. אולם נראה שיש בזה יותר מזה, שאר החכמים אמנם דימו שהוא משיח, אולם את הדרשה של "דרך כוכב מיעקב" על בר כוכבא דרש דווקא ר"ע (ורבי בעקבותיו), כיון שלר"ע יש יחודיות בענייני הגאולה, שהוא מביט על העתיד ורואה זאת כבר עכשיו: '… שוב פעם אחת היו עולין לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים. התחילו הן בוכין, ור"ע מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: מקום שכתוב בו (במדבר א, נא) "והזר הקרב יומת", ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב (ישעיהו ח, ב) "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו", וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון, וזכריה במקדש שני? אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב (מיכה ג, יב) "לכן בגללכם ציון שדה תחרש" [וגו'], בזכריה כתיב (זכריה ח, ד) "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם". עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו' (מכות כד,ב). זהו מעלת ר"ע שרואה את העתיד כבר עכשיו, ולכן צוחק כבר עכשיו על חשבון מה שיהיה בעתיד. כך גם כאן דורש עכשיו, אבל עיניו כבר רואות את העתיד. אולי לכן משמים גלגלו כך שיצא יום הזיכרון לחללי צה"ל סמוך ליום העצמאות (שלא הגיעו לקביעת זמן עד שמרן פאר הדור הגאון הרב שלמה גורן זצוק"ל זיע"א קבע מידית שיעשו ביום זה, לפני שתעבור שנה בלא שנעשה יום זיכרון, ולא שחשבו והחליטו שיום זה הוא הכי ראוי. כך שממש נראה שכך התגלגל משמים), כעין רמז להיותנו המשך כח בר כוכבא, כמתגלה אצל הלוחמים (ובפרט אלו שנהרגו כעין כמו אצל בר כוכבא), שעכשיו מתגלה ונעשה בפועל לגאולה, כדרשת הכתוב. אשרינו שזכינו לחיות בדור זה.