'ת"ר: שבוע שבן דוד בא בו, שנה ראשונה … בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא' (סנהדרין צז,א). 'מלחמות – בין עובדי כוכבים לישראל' (רש"י). הדבר הכי קרוב (סמוך) להגעת המשיח זהו המלחמות, נראה שזה בשל שיש במלחמה גילוי יד ה' הגדול, שיש בזה קידוש השם גדול בשל שאנו מייצגים את שם ה' בעולם, לכן זה סמוך להגעת משיח שמביא לשלמות בגילוי שם ה' בעולם (“כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" [ישעיהו יא,ט]. “כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד” [צפניה ג,ט]). לכן אחד מתפקידי המשיח הוא מלחמות: 'ונצח כל האומות שסביביו' (רמב"ם הל' מלכים יא,ד). עד כדי כך שלכן ר"ע ראה בבר כוכבא משיח: 'תני ר' שמעון בן יוחי: עקיבה ר' היה דורש: (במדבר כד, יז) "דרך כוכב מיעקב" דרך כוזבא מיעקב. ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה, הוה אמר: דין הוא מלכא משיחא' וכו' (יר' תענית ד,ה). ולפי הרמב"ם זו היתה שיטתם של כל החכמים: 'רבי עקיבה חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזבא המלך. והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות' (רמב"ם שם,ג). נראה שלכן יצא משמים שיום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות סמוכים (שבקום המדינה היו התלבטויות מתי לעשות את יום הזיכרון, עד שמרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ראה שעוברת שנה של המדינה ועדיין לא נעשה יום זיכרון, אז קבע בעצמו את היום הזה [אמנם לא חשב שזה יקבע לתמיד אלא עשה זאת מידית לאותה שנה, אבל בסוף כך נשאר לתמיד]), כיון שיש קשר ביניהם. מדינת ישראל מפיצה קידוש השם גדול לעיני העמים, שרואים את מעלתנו והשגחת ה' עלינו (וזה סתירה לגוים המאמינים שה' עזבנו ח"ו), ובכלל בישוב הארץ יש קדושה גדולה מאוד וקירוב לגאולה: 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו'' (סנהדרין צח,א). בזירוזנו בהקמת הארץ אנו מקרבים את הגאולה: “אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד. כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו" (תהלים קב, יד-טו). 'במדה שאנו מקדמים את פני הגאולה, לרצות את אבניה ולחונן את עפרה, הגאולה מתקרבת אלינו בסוד "כי בא מועד"' וכו' (קול התור, ד), '… כמו שנאמר: "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" – רוצה לומר כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה' (הכוזרי ה,כז). ממילא בהקמת הארץ, פיתוחה ושלטוננו בה, אנו מקרבים את הגאולה, ובפרט מי שנתן את חייו לשם כך שזו עשיה גבוה ביותר (ואף מעלתו גבוה מאוד כהרוגי מלכות שמתו על קידוש השם), יש בזה משום קירוב והבאת הגאולה, מצד העשיה ליישוב הארץ ומצד כח המלחמה בשם ה'. לכן ראוי שיהיה סמוך יום הזיכרון ליום העצמאות, מהצד החיצוני שראוי לזכרם כהוקרת הטוב, אבל גם מהצד הפנימי שיש בשניהם קשר, ובכוחם מתחזקת כח המדינה להתקדם בהבאת מלכות ה' בעולם – בגאולה השלמה. נראה שבחודש אייר יש מעלה שראוי לקשר לגאולה, שהוא בין ניסן חודש הגאולה, לסיון חודש מתן תורה, שכך בו מתקשר בין צד הגאולה הגשמית לאומית (ניסן) לבין הגאולה הרוחנית (סיון), כמו שבגאולתנו בעקבות הגאולה הפיזית שזכינו בה, אנו נמשיך לעלות עד שנזכה להגיעה לגאולה הרוחנית, ששם ה' יהיה שלם בעולם. אולי לכן התגלגל משמים שתלמידי ר"ע מתו בספירת העומר, שע"פ אגרת רב שרירא גאון מתו בשמד והעמיד מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('מועדי ישראל' – 'ספירת העומר באספקלריית הדורות') שכנראה מתו בשמד שבא בעקבות כשלון מרד בר כוכבא, כך שזמן זה מזכיר בתוכו עניין של מסירות נפש וקידוש השם יחד עם קשר למלחמה וגאולה (שר"ע חשב שבר כוכבא הוא המשיח). לא כולם זוכים לראות זאת, יש שמתעלמים מתהליכי הגאולה, אולם אשרינו שאנו זוכים לראות זאת. אולי אפשר כרמז שעלינו נרמז בפס' של צירוף שם הויה של חודש אייר, שהוא: "יתהלל המתהלל השכל וידוע". '"כי אם בזאת יתהלל המתהלל" – המשבח את עצמו ישבח את עצמו בזאת. וחוזר ומפרש במה: שהשכיל ויודע אותי אשר אני ה' ואין עוד מלבדי, ואני הוא העושה חסד לאוהבי ולשומרי מצותי' וכו' (מצודות ירמיהו ט,כג), שבמקרה שלנו יש לנו לשבח עצמנו שאנו זוכים להשכיל ולדעת שה' עושה עמנו חסד שנותן לנו מדינה וצבא וכלכלה טובה וכו'. (נראה אף כרמז "יתהלל המתהלל" שנאמר בלשון הלל, כעין רמז על שבחנו שיש לו גילוי בקשר להלל שאנו אומרים בעקבות ראיתנו את יד ה' שנעשתה לנו, שאנו מודים לה' על זאת, שלא כחזקיהו שלא אמר שירה על נס מלחמה והתבטלה הגאולה - שלא נעשה משיח [סנהדרין צד,א]).