"לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת” (שמות לה,ג). 'דתניא, ר' נתן אומר: (שמות לה, ג) "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת", מה ת"ל? לפי שנאמר (שמות לה, א) "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל אלה הדברים" וגו' "ששת ימים תעשה מלאכה", דברים, הדברים, אלה הדברים – אלו שלשים ותשע מלאכות שנאמרו למשה בסיני. יכול עשאן כולן בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת? ת"ל (שמות לד, כא) "בחריש ובקציר תשבות". ועדיין אני אומר על חרישה ועל הקצירה חייב שתים ועל כולן אינו חייב אלא אחת? ת"ל "לא תבערו אש", הבערה בכלל היתה, ולמה יצאת? להקיש אליה ולומר לך: מה הבערה שהיא אב מלאכה וחייבין עליה בפני עצמה, אף כל שהוא אב מלאכה חייבין עליה בפני עצמה' וכו' (שבת ע,א). לשיטת ר"נ נאמר מלאכת מבעיר כדי לומר שחייב על כל מלאכה בפני עצמה, אולם אם כך אז מדוע נאמרה דווקא מלאכה זו ולא אחרת? (בפשטות י"ל שכך היה נאמר על כל מלאכה שתאמר ולכן אין זו כ"ך קושיא... .) במכילתא מובא: 'רבי (נתן) [יונתן] אומר : לא תבערו אש למה נאמר? לפי שהוא אומר (ויקהל משה), שומע אני יהא רשאי להדליק (לו) את הנר (ולהטמין לו את החמין) לעשות (לו) מדורה? תלמוד לומר "לא תבערו אש ביום השבת”. ביום השבת אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר ביום טוב', שאפשר לשמוע מזה כרמז בעניינו, (שבנוסף ללימוד עצמו כדי לומר שמותר אוכל נפש ביו”ט) שבא לומר כראב"ע והרמב"ן שמסבירים בפס' שאיסור מלאכת מבעיר בשבת בא במיוחד מבין המלאכות כדי לומר שגם אוכל נפש אסור שלא כיו"ט. דעת זקנים מסביר שהבערה אינה נראית כ"ך מלאכה ולכן יש חשיבות לומר דווקא אותה. אולי אפשר שנאמר דווקא שבת כדי לומר שאין להדליק בשבת אבל כן יש לחמם מאכלים לכבוד השבת מער”ש או בשבת כשכבר מבושל, שאין לומר שכיון שזה חם או מתחמם ונראה כהבערה אז נחמיר ונאסור, קמ"ל שיש חשיבות שיהיה אוכל חם בשבת שזהו כבוד השבת. אולי רמז לזה אפשר למצוא במכילתא: 'לא תבערו אש וגו' [למה נאמר]? לפי שהוא אומר "בחריש ובקציר תשבות" (שמות לד). שבות מחריש בשעת הקציר (שבות מערב שביעית לשביעית. אין לי אלא) שהוא שובת מערב שביעית לשביעית. יכול כן ישבות מערב שבת (לערב שבת) [לשבת]? ועוד קל וחומר, ומה שביעית שאין חייבים עליה לא כרת ולא מיתת בית דין הרי הוא שובת מערב שביעית לשביעית, שבת שחייב עליו כרת ומיתת בית דין, דין הוא שישבות מערב שבת שבת, (או)[ולא] יהיה רשאי להדליק לו נר או להטמין לו את החמין או לעשות לו מדורה? תלמוד לומר "לא תבערו אש בכל מושבותכים ביום השבת”, ביום השבת אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר מערב שבת לשבת', הרי שלמדו לעניין אש וחימום לשבת, כך שאולי לר”נ יש לומר בדומה שלכן נאמר הבערה בשל עניין החימום לצורך שבת. אולי אפשר שזה כרמז שבשבת כיון שאנשים נמצאים יחד בבית אז באים מריבות, ולכן נרמז שלא יבעירו אש בשבת, שישמרו מאוד מלהבעיר את אש המחלוקת בשבת. אולי אפשר שיש בזה רמז לכלל מעלת השבת, ששבת היא מעין עוה"ב: 'שבת אחד מששים לעולם הבא' (ברכות נז,ב), כך שיש בה חיבור לעולמות של מעלה. לכן נאמרה דווקא מלאכת מבעיר, כרמז שכאשר אדם בעוה"ז שומר שבת הוא מתחבר לעולמות הקדושה, שיש לכל אדם ש"י עולמות: 'דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי: עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ג' מאות ועשרה עולמות, שנא' (משלי ח, כא) "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא" יש בגימטריא תלת מאה ועשרה הוי' (סנהדרין ק,א [כעין זה מופיע גם במשנה עוקצין ג,יב, אולם מנוסח הגמ' ברור שאין זה מהמשנה שאחרת היו מביאים משם ולא מאמורא, ובנוסף גם במשנה זה בשם ריב”ל שהוא אמורא]), הרי שבגימטריה מרמז על העולמות קדושה שהאדם נוחל, לכן נראה שגם כאן כרמז בגימטריה של אש, יחד עם אדם בעולם שמגיע בלידתו לעולם – בתשעה חודשי לידה, יוצא יחד 310 (אש+9), כרמז שבשמירת שבת מתחברים לעולמות הקדושה וזה משפיע קדושה בעולם, ואף רווה מזה נחת בשבת כמעין עוה"ב. אולי אפשר גם שנרמז דווקא באש כיון שזה מרמז על כך שבשבת מתקנים ומעלים את כל העולם לקדושה, לכן נרמז דווקא בהבערת אש, שהאש זה אותיות 'שא', שנושא ומרים את העולם לקדושה בשמירת שבת. בא"ת ב"ש 'אש' זה 'תב'=שב (חזר) בארמית, שבשמירת שבת אנו מקדשים את העולם לשכינת ה', שישוב להשרות שכינתו בעולם. לכן זה סמוך לעשיית המשכן שבו השכינה שורה בעולם. אולי גם מלאכת מבעיר מרמזת שבשמירת שבת, שאנו שומרים כמו שה' שבת בבריאה, אנו מתחברים לה' שמשול כאש (“אש אכלה הוא". דברים ט,ג). [מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א הביא ב'הגלות והגאולה' ('השבת והמשכן') את דברי התולדות יצחק שהאש מיוחדת בכך שרוב המלאכות תלויות בה. ובנוסף הסביר (ע"פ חז"ל) שבאש יש רמז שללא שבת פושטת אש השלילה בעולם, ומדרדרים ליצרים ותאוות].