"ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה' את משה" (שמות לח,כב). בפרשה מופיע כמה וכמה פעמים שעשו בעשיית המשכן "כאשר ציוה ה' את משה". מדוע חוזרים על זה כ"ך הרבה פעמים? מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א מסביר (ב'הגלות והגאולה' – "כאשר ציוה ה' את משה”) שזה בא לבטא שכדי לתקן את העולם, להופכו להיות משכן לה', אפשר לעשות זאת רק ע"י התורה, שאי אפשר אחרת, כמו שניסו כל מיני תנועות לתיקון עולם ולא הצליחו. אולי אפשר גם לומר שכיון שבצלאל ואהליאב בנו ויצרו, אז אמנם משה ציוה ונתן את העקרונות, אבל בפועל אולי היה להם שיקול דעת לעשות כך או כך בכדי שיהיה יותר יפה, והעיקר שעומד בעקרונות שמשה אמר להם. לכן מדגישה התורה שהכל נעשה בדיוק כאשר ציוה ה' את משה, שמשה למד וראה בהר סיני את תבנית המשכן: “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו" (שמות כה,ח-ט). “וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר" (שם,מ). לכן מלמדת התורה שבצלאל עשה את המשכן בדיוק כמו שה' הראה למשה, שזה דבר שקשה מאוד לתפוס, שע"פ הציוי של משה לבצלאל הוא הכין ועשה בדיוק כמו שראה משה בהר סיני, לכן מדגישה זאת התורה כל פעם, לומר שבצלאל הצליח לעשות בדיוק כמו שמשה ראה בהר סיני בלי כל שינוי אפילו קטן ביותר. אולי אפשר גם ששורש המשכן הוא קה"ק ששם הארון עם הלוחות, כיון ששורש המשכן הוא התורה, כהמשך כח ממתן תורה (ולכן בו הצטוו על המצוות למעשה [שה' היה אומר למשה מה לצוותם אז לעשיה], כהמשך הבאת התורה לישראל). לכן בכל חלק וחלק שבמשכן יש חיבור עמוק וגדול לתורה, שמחבר לקדושה גדולה של תיקון עולם להשראת שכינת ה'. לכן נאמר שוב ושוב שהמשכן נעשה כאשר ציוה ה' את משה, כמו התורה שה' ציוה למשה, שלכן נאמר כך כדי להדגיש שבכל חלק וחלק שבמשכן יש חיבור יסודי ועמוק לתורה, שהוא מתגלה באותו חלק של המשכן בצורה זו, ומגלה מכח זה תיקון עולם במלכות ה'. אולי רמז לזה, שתפילת שמונה עשרה נקבעה גם ע"פ מספר הציווים שנאמרו כאן, וכן גם כנגד מספר הפעמים שהאבות כתובים בתורה: 'רבי חנינא בשם רבי פינחס: כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים בתורה "אברהם יצחק יעקב". אם יאמר לך אדם: י"ט הם! אמור לו: (בראשית כח, יג) "והנה ה' נצב עליו" – לית הוא מינהון. אם יאמר לך אדם: י"ז הם! אמור לו: (בראשית, מח) "ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק" מינהון. רבי שמואל בר נחמני בשם ר' יוחנן: כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשת משכן שני. אמר רבי חייא בר ווא: ובלבד מן (שמות, לא) "ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן" עד סופיה דסיפרא' (יר' ברכות ד,ג). [אמנם יש עוד אחד בפס' שהבאנו (”ובצלאל” וגו'), אבל לא מחשיבים אותו בי"ח, כמו שאומר רחב"ו, כיון שהוא נצרך לעצמו, לומר שנעשה כציווי ה', לכן רק את האחרים היה מיותר לאמרם, ולכן אותם סופרים בי"ח] שלא במקרה בשניהם יש גילוי דומה של י"ח, אלא זה בא לבטא שהאבות הם שורש תיקון העולם, והם מתגלים בתורה בי"ח, שהתורה מתקנת את העולם על ידנו בשל היותנו צאצאי האבות, כך שזה מרמז על תיקון העולם לשכינת ה', שכך גם במשכן העולם מתקדש על ידנו למלכות ה' ע"י גילוי של התורה. זה מתגלה בי"ח כיון שבקדושה יש כח חיים, ולכן החיות בעולם מקורה בתורה – בעשיית רצון ה': '(קהלת ט, ה) "כי החיים יודעים שימותו", אלו צדיקים שבמיתתן נקראו חיים, שנאמר (שמואל ב כג, כ) "ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל הוא הכה את שני אריאל מואב והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג", "בן איש חי" אטו כולי עלמא בני מתי נינהו? אלא בן איש חי, שאפי' במיתתו קרוי חי. "רב פעלים מקבצאל", שריבה וקבץ פועלים לתורה. "והוא הכה את שני אריאל מואב", שלא הניח כמותו לא במקדש ראשון ולא במקדש שני. "והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג", איכא דאמרי: דתבר גזיזי דברדא ונחת וטבל. איכא דאמרי: דתנא סיפרא דבי רב ביומא דסיתוא. "והמתים אינם יודעים מאומה", אלו רשעים שבחייהן קרויין מתים, שנאמר (יחזקאל כא, ל) "ואתה חלל רשע נשיא ישראל". ואי בעית אימא מהכא: (דברים יז, ו) "על פי שנים עדים או (על פי) שלשה עדים יומת המת" חי הוא! אלא המת מעיקרא' (ברכות יח,א-ב). לכן נרמז בח"י פעמים, שחיות העולם האמיתי זה מכח התורה שמגלה את רצון ה' בעולם, שה' הוא "אלקים חיים" (ירמיהו י,י), ולכן בחיבור לקב"ה ע"י התורה, והבאת השכינה לעולם ע"י תיקון עולם, שגם הוא קשור בתורה, העולם נתקן להיות במעלת 'חיים'. זה קשור בהליכה ע"פ רצון ה' בדיוק, לכן מדגישה כאן התורה ח"י פעמים שנעשה כאשר ציוה ה' את משה, שכל המשכן קשור לתורה, ומטרתו הבאת שכינה ע"י תיקון עולם, להיות ח"י באמת.