“ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי. לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום גם אני ונערתי אצום כן ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי. ויעבר מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר” (אסתר ד,טו-יז). '"ויעבור מרדכי". אמר רב: שהעביר יום ראשון של פסח בתענית' וכו' (מגילה טו,א). 'יו"ט ראשון של פסח – שהרי בי"ג בניסן נכתבו האגרות וניתן הדת בשושן, וי"ד וחמשה עשר וששה עשר התענו, ובששה עשר נתלה המן בערב' (רש"י). מזה שהמגילה מרמזת לנו שמרדכי העביר את יו"ט של פסח בתענית, משמע שיש בזה עניין עקרוני, שהרי ידוע לנו שזה היה בפסח (כמו שמסביר רש"י) ממילא אם הדגישו זאת סימן שיש כאן עניין חשוב. נראה שזה בא ללמדנו שפורים הוא דוגמה של הגאולה העתידה, כמו שמביא ר"ח הגדול את פורים כדוגמה לגאולה העתידית (יר' ברכות א,א), לכן יש לזה שורש בזמן של גאולת מצרים שהיא הגאולה הראשונה ושורש לכל הגאולות, ובמיוחד של לעתיד ('בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל'. ר”ה יא,א). לכן בהקשר לתענית שהייתה בשביל עזרה משמים לשליחותה של אסתר לאחשוורוש, כדי להפיל את המן ולבטל גזרתו, הודגש שזה היה בפסח – כיון שיש לזה שורש מכח גאולת מצרים שהיא היסוד לכל הגאולות, ובפרט לגאולה האחרונה (כיון שהיא שיא הגאולה, כעין מצרים שהיתה שיא ושורש הגאולות). אולם נראה שיש כאן עוד הדגשה, שבא להדגיש את הזמן הזה של ניסן, שהנה ע"פ החשבון הזה יוצא שהלילה שבו נדדה שנת המלך היה ליל ט"ז ניסן, שהוא הזמן של קצירת העומר: 'כיון שחשכה אומר להם: בא השמש, אומרים הין. בא השמש, אומרים הין. מגל זו, אומרים הין. מגל זו, אומרים הין. קופה זו, אומרים הין. קופה זו, אומרים הין … שלש פעמים על כל דבר ודבר, והם אומרים לו הין, הין, הין. וכל כך למה? מפני הביתוסים, שהיו אומרים אין קצירת העומר במוצאי יום טוב' (משנה מנחות י,ג). לכן כנגד זה נדדה שנת המלך בלילה, כעין שמתעסקים בלילה בקציר העומר במקום לישון (אולי אף אחשוורוש נדדה שנתו בשל שחשב שהמן ואסתר זוממים להרגו [מגילה טו,ב], ולכן זהו כמו קצירה שחותכים את הצמח), וכן אז קראו לפניו: "ויאמר להביא את ספר הזכרנות דברי הימים ויהיו נקראים לפני המלך" (אסתר ו,א), כמו שקוראים בקול בקצירת העומר, וכן הוציא את ההוראה להמן להרכיב את מרדכי על הסוס, כדי שכולם יראו זאת, כמו שעושים את קצירת העומר בעסק גדול כדי שכולם יראו בשביל להוציא מליבם של ביתוסים (אמנם בזמן אסתר לא היו בייתוסים, אולם היו שומרונים שאולי לכן כבר אז יש את השורש נגד הדעות שבלי המסורת של התושב”ע. ובכ"א זה גם כשורש שיתגלה בהמשך בבית שני, שחזרו לעשותו בעקבות בנה של אסתר שיאשר להמשיך לבנות, וכן איבוד המן ובניו שקשורים להפסקת בניית המקדש [רש”י. אסתר ט,י], לכן יש בזה משום קשר – כשורש שיתגלה במקדש שני). [גם פורים משולש יוצא רק בערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון, שזמנם בעקבות שבשושן נעשה עוד יום מלחמה, ולכן זה כעין שהרכבת מרדכי ע"י המן נעשה בעיר שושן, ולכן דווקא בערים שמדמים לשושן זה מתגלה בשלושה ימים כנגד ההצהרה ברבים כעין העומר, כמו שהמן הכריז לפני מרדכי בשושן]. מנחת העומר היא משעורים, וסופרים את ספירת העומר ובסופה חל חג שבועות שבו מביאים את מנחת שתי הלחם שהיא מחיטים, שזה בא לסמל את עליית האדם מהיותו כבהמה (מאכל שעורים) להיותו אדם ע"י התורה (ראה ב'לזמן הזה' ניסן 'ספירת העומר – מדוע לעומר?', למרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן שליט”א). נראה שזה גם קשור לפורים, שתחילת התגלגלות הנס נעשה בזמן מנחת העומר (הרכבת מרדכי על הסוס, והמשתה השני של אסתר [ובערבו נתלה המן]), כרמז שההתחלה היתה כעין קשורה לדרגת בהמה כרמוז בעומר, וסופו כאדם עם מתן תורה. תחילת פורים היה במשתה אחשוורוש, שהיהודים השתתפו במשתה שהיה שם פריצות, ולכן עלה נגדם מידת הדין (אסת"ר ז,יג), והרי בחטאי מאכל וערוה בזה דומה לבהמות. לכן כנגד זה חל הצום לכפרה (ובזה גם נעשה במקביל התחלת הישועה) בזמן הקרבת מנחת העומר שכנגד כעין דרגת בהמה ללא תורה, לרמז על מה היו שלכן עלתה נגדם מידת הדין, ובסיומו כנגד אדם שלם עם תורה, שכך בעקבות מעשה פורים בסופו קיבלו על עצמם מחדש את התורה (שבת פח,א). [נראה שכשחל שושן פורים בשבת, שאז עושים פורים משולש, זה גם כעין רמז בשורשו לקצירת העומר שאומרים שלוש פעמים על כל דבר ודבר, ששבת היא מעין לעתיד לבא (ברכות נז,ב), ולכן אז מתגלה חיבור חזק יותר לפורים והגאולה העתידית, ולכן מודגש שאנו בתיקון ועליית העולם לקדושה, ולכן יצא ע"פ ההלכה שמודגש ביתר דימוי התיקון שמתגלה במנחת העומר. (גם נראה ששלוש כעין רמז שבגאולה לעתיד יש שלושה שלבים: עוה”ב, ימות המשיח ותחיית המתים [כמו שאומרים בתפילת שבת, בפיוט שבהתחלת ברכות ק”ש], לכן מדגישים בשבת של פורים שאז מודגש ביתר שאת הגאולה העתידית, שלושה זמנים כנגד הנעשה לעתיד, שגם זה כמו בעומר שעשו בצורה שהיא נגד הכופרים בתושב”ע, כך בפורים בשבת מתגלה שלושה זמנים נגד הכופרים בתושב"ע, שהם לא מאמינים בתחיית המתים, כך שאין אצלם שלושה זמנים)]. בזמן שבנ"י נכנסו לארץ אצל יהושע התחייבו בשלוש מצוות: 'תניא רבי יוסי אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה' וכו' (סנהדרין כ,ב). נראה שכדימוי לזה – כעין שורש גילוי לזה נעשה ע"י משה, שהוא היה מנהיג ישראל במעמד של כעין מלך (זבחים קב,א. שמו"ר מ,ב ועוד), ונלחם בעמלק בדרך ביציאתם ממצרים, ואח"כ היה מעמד מתן תורה שהוא יסוד המקדש (וכן הקים את המשכן שהוא שורש המקדש לעתיד [שהמקדש מחליף את המשכן]), כעין נתינת כח קדושה לביצוע שלושת המצוות האלו בהמשך. נראה שגם אצל אסתר היה כעין נתינת כח שכזו, שאסתר עלתה למלכות, ואף מרדכי נעשה משנה למלך (אסתר י,ג), שזה כעין מעמד שלטוני שקשור למלכות, ואח"כ נעשה מלחמה בעמלק – במלחמה באויבי היהודים (שע"פ התרגום היו כולם עמלקים, ראה ב'מועדי ישראל' למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), ובהמשך (ע"י בן אסתר כשמלך) חזרו להמשיך לבנות את הבית השני. אולי לכן נאמר "ויאמר המלך לאסתר במשתה היין מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש" (אסתר ה,ו), שהכוונה '"ויאמר לה המלך לאסתר המלכה מה בקשתך עד חצי המלכות ותעש". חצי המלכות ולא כל המלכות, ולא דבר שחוצץ למלכות. ומאי ניהו? בנין בית המקדש' (מגילה טו,ב). שדברי אחשוורוש מובנים (כיון שזה בראיתו מפריע לשלמות מלכותו), אולם בכל מקום שנאמר "למלך" סתם הכוונה גם לקב"ה ('… וכל מקום שנאמר למלך סתם – משמש קדש וחול'. אסת"ר ג,י), אז מה שייך כאן שה' כעין אומר לה בזה? אולי זה בא לרמז שכדי שימשיכו לבנות את המקדש יש צורך במחיית עמלק, שהוא טומאה שפוגעת במקדש ובירושלים (שלכן קשור לחורבן ירושלים [ראה תנחומא "כי תצא" סימן יא]), לכן נאמר שכרגע, שזה לפני המלחמה בעמלק, כרגע לא שייך לבקש להמשיך לבנות את המקדש (אבל בהמשך לאחר המלחמה בעמלק, זה ינתן בהמשך ע"י בנה). נראה שפורים קרה באדר כרמז שבפורים קיבלו מחדש ברצון את התורה, שבכך השלימו את הגרעון שהיה במתן תורה (שבת פח,א), ולכן זה נעשה בעקבות גזרת המן שחלה בשל החטא שהשתחוו לצלם נבוכדנצר (מגילה יב,א) שזה כעין העגל שגם הוא עשה גרעון במתן תורה. הכפרה על העגל נעשתה גם במהלך העליה השלישית של משה לסיני, שבסיומו כשירד ביוה"כ עם הלוחות נאמר לו "סלחתי" (תנחומא "כי תשא" סימן לא). כך שיש בזה קשר לקבלת תורה יחד עם הסליחה, שכך כשקיבלו עליהם בפורים את התורה מחדש, זה קשור גם לסליחה על חטאם (שהרי בעקבות הנס שנעשה לאחר שכופר להם, אז קיבלו על עצמם את התורה). לכן כנגד הזמן שמשה היה בסיני בארבעים יום האחרונים, שזה כזמן הגאולה הראשונה, אז כנגד זה נעשה פורים באדר, שהוא כנגד הגאולה האחרונה, ולכן כעין צד שני, שכך אדר הוא החודש שנמצא חצי שנה מאלול כעין הצד השני. לכן מרדכי מרומז בשמן המשחה שבה קידשו את המשכן ('מרדכי מן התורה מנין? דכתיב (שמות ל, כג) "מר דרור", ומתרגמינן מירא דכיא'. חולין קלט,ב), שהוא (ציווי המשכן) לאחר הכפרה של העליה השלישית שבסיומה נאמר "סלחתי", ולכן זה מתגלה בזמן אדר שכמול זמן אלול (שהוא רוב הזמן של העליה השלישית [וכן מה שקיבלו עליהם את התורה מחדש לא חייב להיות שזה היה מיד, שיכול להיות שעבר קצת זמן (שהרי זה [“קימו וקבלו היהודים". אסתר ט,כז] נאמר לאחר סיום הנעשה בפורים ושליחת הספרים ע”י מרדכי), לכן אפשר שהקבלה של התורה בפועל כעין הגעת הלוחות לבנ”י נעשה לאחר קצת זמן, כך שעיקר הזמן של פורים הוא כעין כנגד זמן אלול שקדם לו]). כך שבזה כעין רמז לקשר לכח המקדש, שבפורים נעשה כח קדושה שלכן יזכו אח"כ להמשיך לבנות את בית השני.