בשבת הסמוכה לפורים, הנקראת "שבת זכור" (דברים כה, יז): "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק", קוראים אנו בבתי הכנסת את פרשת מחיית עמלק  (דברים כה, יט): "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם".

דומה כי צרת עמלק פתחה בהיסטוריה היהודית את שלל הצרות הבאות עלינו משונאינו, ואולם דווקא הצרה והצוקה הן המיילדות של הישועה והנחמה, כפי שלימדנו הנביא ירמיה (ל, ז): "וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ".

כך גם על הפסוק ממגילת אסתר (ג, י): "וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹורֵר הַיְּהוּדִים" מלמדים אותנו חז"ל בגמרא (מסכת מגילה יד, א): "אמר רבי אבא בר כהנא: גדולה הסרת טבעת, יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל, שכולן לא החזירום למוטב, ואילו הסרת טבעת החזירתן למוטב".

חז"ל מלמדים אותנו כי הסרת הטבעת מידו של אחשוורוש ונתינתה להמן הרשע, דהיינו, החופש המוחלט שניתן להמן לפגוע ביהודים, היא שגרמה לבני ישראל באותו הדור לחזור למוטב ולבטל את רוע הגזירה.

אולם השאלה היא, וכי על איזה חטא היו צריכים בני ישראל לשוב בתשובה?

אולי מתוך התיקון שנעשה נדע מה היה הקלקול. התיקון הגדול אותו עשו מרדכי ואסתר במגילה מתמצה בשתי מילים (אסתר ד, טז): "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים". אסתר מבקשת ממרדכי שיאחד את העם בתפילה ובזעקה משותפת, בצום בבכי משותפים, ואיחוד זה הוא המוביל לבסוף למהפך הדרמתי עד לניצחון על המן.

אסתר ידעה כנראה כי המן מצליח אך ורק משום (אסתר ג, ח): "וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד". רק בהיותנו מפוזרים ומפורדים יכול עמלק שבכל דור ודור לקום עלינו ויכולה לשלוט בנו מידת הדין. התיקון לכך הוא באיחוד השורות, בהרעפת אהבת חינם על כל יהודי ויהודי ובדאגה ושותפות לכל יהודי באשר הוא. האחדות והאחווה ביננו הן הסוד של "וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ". הצרה מחזירה אותנו למוטב ולמצב הטבעי לנו, מצב בו כולנו מבינים בתוכנו כי (בראשית מב, יא): "כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ", וכי רק אם נדבוק אחד בשני - לא ידביקו אותנו אויבינו.

כוחנו, סוד קיומנו וכוח עמידתנו מצויים באחדותנו, כפי שכתב "השפת אמת" (ספר שמות, לפורים): "כי כשבני ישראל נעשין אגודה אחת, אין לעמלק שליטה בהם... שכל כוח שלהם האחדות... ולכן נאמר: 'לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים' ".

רק כינוס, התאחדות וחיבור יכולים לתת לנו כוח עמידה מול המן האגגי צורר היהודים.

ואכן בבואנו לבחון את מצוות יום הפורים, נמצא כי סודן של כל מצוות הפורים: מתנות לאביונים, משלוח מנות איש לרעהו, משתה וסעודה בצוותא, קריאת המגילה דווקא בציבור ולא ביחיד "ברוב עם הדרת מלך" - נועדו להביא לאחדות ולאהבה בין בני ישראל כולם, וקשורות בקשר בל יינתק לעיקרון אחדות העם וחיבור הלבבות בין יהודי לרעהו.

הרב שמעון ביטון, מהספר: "בין אדם למועד"