chiddush logo

פורים כרמז לגאולה בימנו

נכתב על ידי יניב, 20/2/2021

 'דלמא: רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא: בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קימאה קימאה, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? (מיכה ז) "כי אשב בחושך ה' אור לי”. כך בתחילה (אסתר ב) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך (אסתר ו) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך (שם) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך (אסתר ח) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות", ואח"כ (שם) "ליהודים היתה אורה ושמחה"' (יר' ברכות א,א). ר"ח הגדול בא ומלמד שהגאולה אינה באה בפתאומיות (אין דבר כזה משיח עכשיו ומיד), אלא זה תהליך ארוך שמתקדם לאט לאט, ואף יש בו קשיים בדרך (ככל דבר טבעי), כמו שמביא גם את הפס' שמרדכי חוזר לשער המלך שהכוונה ששם חזר לשקו ('"וישב מרדכי" – לשקו ולתעניתו'. רש"י, אסתר ו,יב), אבל בסה"כ זהו תהליך של התקדמות עד הגאולה השלמה. דבר זה חשוב במיוחד בדורנו, שבו מתחילה הגאולה להאיר וזה תהליך ארוך וקשה, שגורם לאנשים ליאוש, בא ר"ח הגדול ומלמדנו שאין להתייאש אלא כך הוא התהליך של הגאולה. (ראה דברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א, ב'לזמן הזה' אדר 'פורים כדגם לגאולתנו'. וב'קמעא קמעא' פרק א). נראה שכיון שר"ח הגדול הביא רמז מפורים, סימן שיש בו גילוי של הגאולה העתידית, ולכן יש למצוא בו רמזים על הגאולה של ימנו. (אולי זה רמוז גם בדברי חז"ל: '… א"ר אבהו: מ"ט דרבי? דכתיב (תהלים כב, א) "למנצח על אילת השחר", מה אילה זו קרניה מפצילות לכאן ולכאן אף שחר זה מפציע לכאן ולכאן … א"ר אסי: למה נמשלה אסתר לשחר? לומר לך: מה שחר סוף כל הלילה, אף אסתר סוף כל הנסים. והא איכא חנוכה? ניתנה לכתוב קא אמרינן' וכו' [יומא כט,א]. הרי שלמדו את “למנצח על איילת השחר” על אסתר, וממילא מובן שהדימוי של אסתר לשחר מרמז על הגאולה שהיא כשחר שעולה, כמו שהביא ר”ח הגדול את הפס' ממיכה על התחלת האור בגאולה, שבפורים יש דימוי לשחר כגאולה וממילא גם דומה לתהליך הגאולה שנרמז בו, ולכן למד ר”ח הגדול להביא ראיה מאסתר דווקא, ונדרש שהיא סוף כל הניסים שנתנו ליכתב, כעין רמז שהיא מכוונת לסוף, שהיא מרמזת על הסוף כמו השחר שמרמז על הגאולה. כך שבאסתר יש לימודים לראית תהליך הגאולה). תהליך הגאולה החל אצלנו כשבאו לארץ להקימה משממונה, שזה דומה למה שמביא ר"ח "ומרדכי יושב בשער המלך", שכל מקום במגילה שנאמר "מלך" סתם מרמז גם על הקב"ה ('"אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ". ר' יודן ור' לוי בשם ר' יוחנן: כל מקום שנאמר במגלה זו למלך אחשורוש, במלך אחשורוש הכתוב מדבר, וכל מקום שנאמר למלך סתם, משמש קדש וחול'. אסת"ר ג,י), לכן נראה ש"בשער המלך" רומז כביכול גם על שערו של הקב"ה, ומהו השער של הקב"ה בעולם? זו א"י שהיא מקום שכינת ה'. לכן נראה שבזה נרמז שהגאולה מתחילה כשבאים לא"י, כמו שמרדכי ישב בשער המלך. וכן מביא את "וישוב מרדכי אל שער המלך" כרמז להדגיש שיש חזרה לא"י, תוך כדי שיש קשיים כמו שמרדכי חזר אז לשקו על גזרת המן. גם נראה שהמשך הפס' הוא "והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש", שמרמז שכשאנו מנצחים את אויבנו, זה חלק מתהליך הגאולה, כמו שניצחנו את אויבנו במלחמות וכדו'. אולי גם רומז על כך שבמלחמת השחרור כבשו מאתנו את ירושלים העתיקה, ובששת הימים חזרנו אליה, כך זהו חזרה לשער המלך הקב"ה בירושלים. (אולי גם החזרה לשער המלך, רומז שלא מיד הקמנו ישובים ושלטנו כראוי בכל שטחי א"י שכבשנו, וכך בהמשך זה נמסר לאויבנו [כעזה וכדו'], ולכן יהיה עלינו בהמשך לחזור אליהם. בנוסף גם באותם מקומות שהתיישבנו זה לא היה מיד, ולכן כעין הדגשה שכשהחלו לבנות זה היה כעין שעכשיו חוזרים לשם בשלמות, מה שלא היה קודם כשלא הקימו שם עדיין ישובים). גם למדינת ישראל יש שם טוב ומכובד בעולם, שזהו כמו לקיחת מרדכי על הסוס ע"י המן (כמו שמביא ר"ח את הפס' הזה). ובתהליך מתעלה עוד ועוד מעלתנו בעולם, עד השלמות של המעלה הגבוה ביותר (כמו שני הפס' שר"ח מביא בסוף). הסכנה בפורים באה בשל ההנאה מסעודת אחשוורוש ועל ההשתחוות לצלם נבוכדנצר (רש"י אסתר ד,א [מגילה יב,א]), שסעודת אחשוורוש היתה על אי הגאולה של בנ"י (מגילה יא,ב). כך גם בתהליך הגאולה היתה גם השואה הנוראה, שבנ"י לא רצו לעלות לארץ וכך נגזר הגזרה של הנאצים ימ"ש להרוג את כל היהודים (כידוע ממסמכי ועידת ואנזה), שזהו כמו עצת המן להרוג את כולם. שכיון שבנ"י לא רצו לעלות לארץ (ועוד לא עזר אפילו שהנאצים ימ"ש פגעו בהם וטענו נגדם שילכו לא"י), אז חל עלינו כעין הנעשה בגזרת פורים, על הרצון של אי העליה לארץ (כמו הנאה בהשתתפות סעודת אחשוורוש, וזה קשור גם להשתחוות לצלם, כיון ש'כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' [כתובות קי,ב]), אלא שלהבדיל מפורים בשואה לא שבו בתשובה על כך... . בהקשר לפורים היה את משפחת המן, שהם קשורים במניעת בניית בית המקדש בא"י: '"עשרת בני המן" – ראיתי בסדר עולם, אלו עשרה שכתבו שטנה על יהודה וירושלים, כמו שכתוב בספר עזרא (עזרא ד) "ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלם", ומה היא השטנה? לבטל העולים מן הגולה בימי כורש שהתחילו לבנות את הבית, והלשינו עליהם הכותים והחדילום. וכשמת כורש ומלך אחשורוש והתנשא המן, דאג שלא יעסקו אותן שבירושלים בבנין, ושלחו בשם אחשורוש לשרי עבר הנהר לבטלן' (רש"י. אסתר ט,י). שזה כרומז לאי הקמת בתים בישראל (אי ישוב א"י), ועוד יותר מזה שישוב הארץ קשור בהשראת השכינה מעין בבניין המקדש ('וכמו שהשכינה אינה בשלימות בעוד שמקום בית המקדש אינו בשלימות ועל מכונה, כן שכינה אינה בשלימות כאשר ארץ ישראל אינה בשלימות גבוליה' וכו'  [חסד לאברהם ג,ז]). לכן נראה שזה רומז לזמננו, שבקום המדינה הבריטים מנעו מהיהודים לבא לארץ (ואף בימנו כל מיני אומות מנסות למנוע מאתנו ליישב את כל הארץ כראוי). עלינו להתחזק בזה (כמו שב"ה בשנים האחרונות חזרו מהדעה המקוקלת שהיתה רווחת של מסירת חלקי א"י לגויים), כעין מרדכי שהוא מרומז בשמן השמחה של קידוש המשכן: 'מרדכי מן התורה מנין? דכתיב (שמות ל, כג) "מר דרור", ומתרגמינן מירא דכיא' (חולין קלט,ב), שכך עלינו לחזק את השכינה ע"י הקמת השלטון והישוב בא"י בשלמות (גם רומז ב"מר דרור" ללשון דרור וחירות, כמו "וקראתם דרור בארץ" [ראב"ע שמות ל,כג], כך שמרמז על א"י, שרק בה החירות האמתית, [נראה שזה גם נרמז בפס' "דרור בארץ לכל ישביה" (ויקרא כה,י), כרמז שהחירות האמיתית היא דווקא ליושבים בארץ]). כשהמן דיבר אל אחשוורוש הוא הזכיר את הדת היהודית: "ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שנות מכל עם ואת דתי המלך אינם עשים ולמלך אין שוה להניחם" (אסתר ג,ח). נראה שזה רומז שהרוסים (ברה"מ) היו עוזרים לאויבנו (בנשק ויעוץ) שנלחמו בנו, כעין המן שביקש מאחשוורוש להזיק לבנ"י, וטענתו שאנו עם מפורד ודתנו שונה, נראה שזה כמו רמז לקומוניסטים שטענו שצריך לאחד את כל העמים, ונלחמו נגד הדת. מרדכי פעל להצלה דרך המלך אחשוורוש, כמו שבזמננו העליה לארץ ושלטוננו בה נעשה תוך כדי שילוב של הצהרת בלפור, וכן ע"י חבר הלאומים וע"י האו"ם. בפורים נלחמנו בצרים אותנו, כך בימנו אנו נלחמים בקמים עלינו להזיקנו (מהמלחמות הגדולות ועד המבצעים והבט"ש). בתהליך של קביעת פורים היו מהחכמים שהתנגדו בשל שראו בכך התרסה מול הגוים: 'אמר רב שמואל בר יהודה: שלחה להם אסתר לחכמים: קבעוני לדורות. שלחו לה: קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות. שלחה להם: כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס' (מגילה ז,א). כך בימנו היו וישנם כאלו שרואים בארץ כהתרסה מול הגוים (בטענה של איסור בשל 'שלושת השבועות'), אולם אין בכך אמת, כיון שהגוים כבר הסכימו ליישוב הארץ על ידנו, כמו שענתה להם אסתר ע"י הגילוי שאצל הגוים [וכן כמו שהיא כתובה אצלם, כך היה גם אצלנו כתוב במסמכים של ההצהרה של בלפור ושל הארגונים הנ"ל] (וכמובן שיש עוד טעמים מול טענת איסור שלושת השבועות, ראה ב'משנת המדינה' – 'מצוות ישוב א"י בזה"ז' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, וב'קמעא קמעא' פרק ו' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). יש עוד רמז בין פורים לימנו שקשור בכיבוש ושלטון בארץ, שקבעו את שושן פורים ע"פ זמן ערים המוקפות חומה מימי יהושע בשביל כבוד א"י: 'כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר. ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי: חלקו כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותן הימים ותלו אותה מימות יהושע בן נון' (יר' מגילה א,א). כך נראה שפורים מרמז על ימנו שכבשנו את א"י כמו בזמן יהושע, ובכך בטלנו את הבושה של החורבן שהיתה עליה בגלותינו.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה