"וידבר ה' אל משה לאמר. ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים וקנה בשם חמשים ומאתים. וקדה חמש מאות בשקל הקדש ושמן זית הין. ועשית אתו שמן משחת קדש רקח מרקחת מעשה רקח שמן משחת קדש יהיה" וגו' (שמות ל,כב-כה). בשמן המשחה משחו את המשכן וכליו, וכן משחו את הכהנים לקדושה. לכן מובן שחז"ל רמזו על מרדכי בשמן המשחה: 'מרדכי מן התורה מנין? דכתיב (שמות ל, כג)  "מר דרור" ומתרגמינן מירא דכיא' (חולין קלט,ב), כיון שהוא ייצג את צד הקדושה מול טומאת המן ועמלק. במקרה פורים יש חשיבות מיוחדת למקדש, שלכן מרדכי שפעל מאחורי הקלעים (מול אחשוורוש והמן) נרמז בקשר לקידוש המשכן. שהרי סעודת אחשוורוש היתה על שבנ"י לא יגאלו עוד (מגילה יא,ב), וממילא גם לא יבנה שוב המקדש (שלכן גם הוציא את כלי המקדש והשתמש בהם [שם]) ובנ"י לא ישובו לא"י שבה מתגלת קדושתם. כך שלכן יש דגש של המקדש וקדושת בנ"י ככהני ה' בעולם ("ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". שמות יט,ו), ולכן נרמז על מרדכי בשמן המשחה. גם המן היה קשור נגד בנ"י והמקדש, שאת בנ"י רצה להשמיד, וכן היה קשור נגד המקדש, הוא ובניו: '"עשרת בני המן" – ראיתי בסדר עולם: אלו עשרה שכתבו שטנה על יהודה וירושלים, כמו שכתוב בספר עזרא (עזרא ד) "ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלם". ומה היא השטנה? לבטל העולים מן הגולה בימי כורש, שהתחילו לבנות את הבית והלשינו עליהם הכותים והחדילום. וכשמת כורש ומלך אחשורוש והתנשא המן, דאג שלא יעסקו אותן שבירושלים בבנין, ושלחו בשם אחשורוש לשרי עבר הנהר לבטלן' (רש"י. אסתר ט,י). לכן מובן שנתלו דווקא אותם עשרה בנים אע"פ שהיו לו בנים רבים ('"ויספר להם המן את כבוד עשרו ורוב בניו" וכמה רוב בניו? אמר רב: ל' – עשרה מתו, ועשרה נתלו, ועשרה מחזרין על הפתחים. ורבנן אמרי: אותן שמחזרין על הפתחים שבעים הויא, דכתיב (שמואל א ב, ה) "שבעים בלחם נשכרו" אל תקרי שבעים אלא שבעים. ורמי בר אבא אמר: כולן מאתים ושמונה הוו, שנאמר "ורוב בניו". "ורוב" בגימטריא מאתן וארביסר הוו? אמר רב נחמן בר יצחק: "ורב" כתיב'. מגילה טו,ב), כיון שהם יעצו נגד בניין המקדש, ולכן נתלו כמו המן אביהם שיעץ נגד המקדש, כיון שהמקדש בא לתקן את העולם שנברא בעשרה מאמרות והם פעלו נגד זה, ולכן מתגלה בתליה בעץ, כרמז לעץ הדעת שקלקל את העולם (ולכן המן נרמז בעץ הדעת: 'המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא) "המן העץ”'. חולין שם). [אולי לרב נרמז ל' בנים כרמז לחודש שמתחדש, שכך בנ”י נרמזים בלבנה שמתחדשת (שסימן רע ללבנה מרמז על סימן רע לישראל, וזה בשל שמונים ללבנה [סוכה כט,א], כך שנראה שמרמז על שבנ”י כעין הלבנה שמתחדשת, שע"פ זה מונים את הזמנים, ע"פ הלבנה שמתחדשת ע”פ הזמן), רמז שהמן קשור בעניין פורים בקשר לאי הגאולה – אי התחדשות מעלת ישראל (וכן 10 כנגד המאמרות, וכפול שלוש רמז לאבות שאנו בני ה' מכוחם). לרבנן אותם מבניו שהיו מחזרי פתחים היו שבעים, כרמז לשבעים שנות גלות, שבזה אחשוורוש טעה בחשבון, וזה קשור גם להמן בפעולותיו נגד הגאולה, והם מחזרים על הפתחים כרמז לאי בניית המקדש ואי חזרה לארצנו-ביתנו, כעין שאין בית אלא מחזרים על הפתחים. ולרב"א זה ר"ח כרמז שהיה מוליד הרבה ילדים שהיה משתמש במעמדו בשביל לנצל לזנות (ולכן מספר כ”ך גבוה), אולם אולי גם רמז שבא לטמא את כל העולם, ולכן העלה בזה את חרון אף ה', וזהו 127 מדינות ועוד 'אף' בגימטריה 81 סה”כ 208]. מרדכי היה הפכו, ולכן נאמר בסעודת אחשוורוש: “לעשות כרצון איש ואיש" (אסתר א,ח). '"לעשות כרצון איש ואיש". אמר רבא: לעשות כרצון מרדכי והמן, מרדכי דכתיב "איש יהודי”, המן "איש צר ואויב”' (מגילה יב,א). 'כרצון מרדכי והמן – הם היו שרי המשקים במשתה' (רש"י), שניהם היו אחראים על המשתה, שבהמשכו ילחמו אחד נגד השני, לאחר הורדת וושתי במשתה ועליית אסתר. מיילא מרדכי מובן שהיה במשתה כיון שהיהודים לא היו שותים אם זה לא היה ניתן ע"י יהודי (משם יין נסך), אבל מניין שהמן היה שם? בפשטות זה משום שמשמע ברמז שיש שני אנשים נחשבים, ולכן זה המן ומרדכי שהם זה מול זה. אולם גם כיון שהמשתה היה על אי גאולת ישראל ובניין המקדש, מובן שהמן גם היה אחראי על המשתה, כיון שהוא קשור בדחיית הגאולה שעל זה המשתה. מרדכי נרמז ב"מר דרור" שזה בושם שנעשה בגרון הצבי, ודרור הכוונה 'כמו "וקראתם דרור בארץ" שלא יעבד' (ראב"ע בפס' [ע"פ שני פירושיו]), כך שנראה שמרמז על א"י, שנקראת ארץ הצבי (ירמיהו ג,יט [כתובות קיב,א]), וקריאת דרור מהגלות, שמרמז על שבנ"י עבדי ה' בלבד, שלכן דבוקים בקדושה כראוי (וזה קשור לקידוש המשכן ששיאו במקדש בירושלים, כך שיש קשר לא”י בשל מעלת כח השכינה שבה, לכן זה מתגלה ”מר דרור חמש מאות”, כרמז להר הבית ['הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה'. משנה מידות ב,א]). לכן נרמז על מרדכי כיון שהוא ביטא את ההיפך מהמן ואחשוורוש שביטאו את הגלות וביטול בניין המקדש. בנוסף, בנ"י קיבלו את התורה מרצון בפורים (שבת פח,א), לכן מרדכי שפעל בעניין פורים שבעקבותיו קיבלו מרצון את התורה, הוא מרומז בשמן המשחה שמקדשים את המשכן, כיון ששורש המשכן הוא התורה שבקה"ק (ובפרט ששם הלוחות שנתנו במתן תורה, שבפורים היה השלמתה בקבלה מרצון). נראה גם שבשמן המשחה היו ע"פ היר' 1500 מנים: 'פיטום שמן המשחה (שמות ל) "ואתה קח לך" וגו' "וקידה חמש מאות" וגו', שהן אלף וחמש מאות מנים' (יר' שקלים ו,א [אמנם בבבלי חולקים על כך]), שזה מרמז על ביטול כח טומאת עמלק מהעולם, שלזה 15 (מאות) רומז לשם י'ה שה' נשבע בשם זה להילחם בעמלק: ”'ויאמר כי יד על כס י'ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר" (שמות יז,טז) [וזה נעשה דרך בנ”י, לכן 15 כנגד השם י'ה כפול מאה כנגד הולדת יצחק שנולד לאברהם כהעמדת בנ”י ממנו, וכן הוא היה בעקידה כקרבן, כך שרומז לכח לקדש את העולם. או מאה רומז לשלמות, שהעולם יהיה אז שלם בקדושה [כשימחה עמלק]). שכך מרדכי מרומז בזה בהיות איש קודש שנילחם בהמן העמלקי בפורים. ע"פ הבבלי סך המנים היו 1750: 'ת"ר שמן המשחה: מר דרור ה' מאות, קדה ה' מאות, קנמן בשם ה' מאות, וקנה בשם חמשים ומאתים. נמצאו כולם אלף ושבעה מאות וחמשים' (כריתות ה,א), נראה שזה מרמז על אברהם שנפטר בגיל 175 ("ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים". בראשית כה,ז), שהוא התחלת גילוי שם ה' בעולם, שלכן ממנו מתחיל אלפיים שנות תורה (ע”ז ט,א), ולכן עליו נרמז האור בבריאה: 'אמר הקדוש ברוך הוא: עד מתי יהא העולם מתנהג באפילה? תבא האורה! "וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי אוֹר" זה אברהם, הה"ד (ישעיה מא, ב): "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק" וגו', אל תקרא העיר אלא האיר' (ב”ר ב,ג). כך שאברהם מגלה על תיקון וקידוש העולם, ולכן בשמן המשחה כעין מרומז עליו. כך זה קשור למרדכי שנלחם בהמן העמלקי, שמלחמה בעמלק זהו קידוש ותיקון עולם גדול (שלכן בהשמדתו בעתיד כל העולם יהיה מתוקן), וכן זה קשור גם לקבלת התורה שנעשתה כמחדש אז בפורים (שזה גם קשור אחד בשני, שבעקבות מחיית עמלק בפורים התגברה הקדושה, ולכן אז קיבלו על עצמם שוב את התורה, בקבלה מרצון).