"ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש. ואת פרשנדתא ואת דלפון ואת אספתא. ואת פורתא ואת אדליא ואת ארידתא. ואת פרמשתא ואת אריסי ואת ארדי ואת ויזתא. עשרת בני המן בן המדתא צרר היהודים הרגו ובבזה לא שלחו את ידם" (אסתר ט,ו-י) “ואת עשרת בני המן תלו” (שם, יד). כיון שהמן נתלה על העץ, וזה נרמז בתורה בהקשר לעץ הדעת ('המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא) "המן העץ"' [חולין קלט,ב], 'מנין – למעשה המן. המן העץ – יתלה על העץ' [רש"י]), וגם את בניו תלו על העץ, אז נראה שגם עשרת בני מן שנתלו היו כנגד חטא עץ הדעת, שהוא קלקל בעולם, וכן משפחת המן חטאו וקלקלו בעולם, ולכן עליהם נרמז 'בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להבראות? אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות' (אבות ה,א), שאצלו ואצלם זה התבטא במיוחד, ולכן התגלה שנתלו עשרת בני המן כנגד עשרה מאמרות. מהם עשרת המאמרות? בגמ' מובא (בהקשר לעשרה פס' בקריאת התורה): 'ורבי יוחנן אמר: כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. הי נינהו? "ויאמר" דבראשית הני תשעה הוו? "בראשית" נמי מאמר הוא, דכתיב (תהלים לג, ו) "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם"' (מגילה כא,ב [וכן נאמר על פס' מלכויות בר"ה לב,א]). הרי ש"בראשית" הוא המאמר הראשון, ותשעת ה"ויאמר" שנאמר אח"כ בפרק הראשון שבבראשית הם התשעה הנוספים (אמנם ראה בב"ר יז,א, שמביאים את "ורוח אלקים מרחפת" כמאמר שני, אולם מפשטות הגמ' שאמרה שיש תשעה "ויאמר" משמע שלא סופרת את זה כיון שבזה לא נאמר "ויאמר". גם הדעה הנוספת שם, של מנחם ב"י שמחליף את "ורוח אלקים מרחפת" ב"ויאמר ה' אלקים לא טוב היות האדם לבדו", לא משמע כך בגמ' כיון שאין זה ה"ויאמר" שנאמר בבריאה – בפרק הראשון שבו המאמרות [אם כי אפשר שאין להקפיד על כך]. לכן נראה שבגמ' ה"ויאמר" התשיעי הוא "ויאמר להם אלקים פרו ורבו", וכן מובא בפסיקתא זוטרתא בפרק א). נראה שמרומז בפס': "ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש. ואת פרשנדתא ואת דלפון ואת אספתא. ואת פורתא ואת אדליא ואת ארידתא. ואת פרמשתא ואת אריסי ואת ארדי ואת ויזתא. עשרת בני המן בן המדתא צרר היהודים הרגו ובבזה לא שלחו את ידם" (אסתר ט,ו-י), שמתחיל שהרגו חמש מאות איש, שנראה שזה מרמז על כח מרדכי, שהוא נרמז בתורה ב"מר דרור" שבשמן המשחה: 'מרדכי מן התורה מנין? דכתיב (שמות ל, כג) "מר דרור", ומתרגמינן מירא דכיא' (חולין שם), והמנים שבו הם: “מר דרור חמש מאות" (שמות ל,כג), לכן כנגד זה הרגו בשושן (שהיא עיקר המלכות והסכנה לגזרות על בנ"י) חמש מאות איש. מיד אח"כ מובא עשרת בני המן, כרמז שהריגתם זה כעין קידוש המשכן (שלזה שמן המשחה), שמתקן את העולם, להיפך מהם שקשורים לקלקול העולם, ולכן הם מרומזים בעשרה, שבאים לקלקל את העולם שנברא בעשרה מאמרות. הם קלקלו ע"י שפעלו נגד הקמת המקדש: '"עשרת בני המן" – ראיתי בסדר עולם אלו עשרה שכתבו שטנה על יהודה וירושלים, כמו שכתוב בספר עזרא (עזרא ד) "ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלם". ומה היא השטנה? לבטל העולים מן הגולה בימי כורש, שהתחילו לבנות את הבית והלשינו עליהם הכותים והחדילום, וכשמת כורש ומלך אחשורוש והתנשא המן דאג שלא יעסקו אותן שבירושלים בבנין, ושלחו בשם אחשורוש לשרי עבר הנהר לבטלן' (רש"י אסתר ט,י). נראה שבשמם רמוז כנגד המאמרות: “פרשנדתא" כנגד "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" (בראשית א,א), כלשון פרישה, שה' ברא את הארץ ויצר כעין חיסרון בגילויו בעולם, כעין פרש-יצא מגילוי בעולם, שיש הסתר שם ה' בעולם. "דלפון" כנגד "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור" (שם, ג), כלשון דל, שהאור שלנו הוא אור דל לעומת האור של הבריאה שהוא האור הגנוז לעתיד לבא ('דא"ר אלעזר: אור שברא הקב"ה ביום ראשון, אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו. כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנזו מהן' וכו'. חגיגה יב,א). "אספתא" כנגד "ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים" (שם, ו), כלשון אסיפה, שה' אסף את המים למעלה ולמטה, שכך הפריד ביניהם. "פורתא" כנגד "ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן" (שם, ט), מלשון פורתא=מעט (בארמית), שיש כינוס של המים, שכך נראתה היבשה שבה נשאר רק מעט מים במעיינות וכדו', וכן כרמז (בשם פורתא) לנהר פרת (כדוגמה למים וארץ), וכן כעין לשון פורד (שהת' מתחלפת ב-ד'), שה' הפריד בין הים ליבשה (או כלשון 'פורט' [ש-ת' נשמע ומתחלף ב-ט'] שמקום היבשה פורט מכל המקום של הים שהיה בכל מקום). "אדליא" כנגד "ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע" וגו' (שם ,יא), מלשון דולה – מוציא, שהארץ מוציאה צמחים. "ארידתא" כנגד "ויאמר אלקים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה" וגו' (שם, יד), מלשון ירידה, שמאירים בשמים, אבל תפקידם להאיר ולהשפיע על הארץ למטה ("ויתן אתם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ". שם, יז). "פרמשתא" כנגד "ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים" (שם, כ), כלשון פרישה, שהדגים והעופות כעין פורשים מהארץ, שהדגים יורדים למטה במים, והעופות עולים למעלה במעופם בשמים. "אריסי" כנגד "ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה ויהי כן" (שם, כד), כלשון אריס, שהחיות והבהמות נועדו לעבוד את האדם כמו אריסים שעובדים לבעליהם (וכן כעין שה-ס' מתחלפת עם האות צ' שדומות, וכך ”אריצי” רומז בלשון ארץ שהבע"ח חיים וניזונים מן הארץ ולכן נחשבים כגידולי ארץ – גידולי קרקע [סוכה יא,ב. ברש”י ד”ה 'כי']. וכן רומז לחיות שלא בישוב שנרמזו ב”וחיתו ארץ” [הראב”ע פירש ש"וחיתו ארץ" הכוונה לחיות שלא בישוב]). "ארדי" כנגד "ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" וגו' (שם, כו), לשון ארד, שה' נתן בנו נשמה – חלק אלוק ממעל, ולכן כביכול שיש בנו חלק של ה' שירד לארץ. "ויזתא" כנגד "ויברך אתם אלקים ויאמר להם אלקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ" (שם, כח), אולי כרמז קיצור של 'ויהי זה אתה', שכל מה שיהיה בעולם (ויהי), אם זה לריבוי בנים ולשלוט על הכל בעולם, או ח"ו להיפך, הכל תלוי בך (זה אתה) ע”פ מעשיך, אם תשמע לקול ה' או שלא. (וע"פ המאמרות שבב"ר, זה כנגד המאמר "ורוח אלקים מרחפת", שזה נרמז בכעין הזאה שזה זריקת מים דרך האויר, כך כעין רומז לפעולה ומים ואויר, כעין שהקב"ה כביכול כעין ריחף באויר מעל פני המים. למ"ד "לא טוב היות האדם לבדו”, זה כנגד בריאת האישה שלוקחה מהאיש, ולכן זה כקיצור של 'והיא [אשה] זה אתה', שהיא זה חלק מהאיש). בהמשך מודגש שהרגו את עשרת בני המן: "עשרת בני המן בן המדתא צרר היהודים הרגו ובבזה לא שלחו את ידם", לכאורה זה מיותר, כיון שקודם פורטו שמותם של העשרה, כך שהיה מספיק לומר רק "בני המן", לשם מה לציין שהיו אלה עשרת בני המן? נראה שלכן דרש רב: 'וכמה "רוב בניו"? אמר רב: ל' – עשרה מתו, ועשרה נתלו, ועשרה מחזרין על הפתחים' וכו' (מגילה טו,ב). מניין לו על שלושים? אפשר שדרש שבמילה "רוב" יש שלוש אותיות, ולכן רומז שמה שנאמר במגילה עשרת בניו זה שליש מכולם, שעשרה תלו אבל היו עוד שני עשרות. אולם אולי למד ממה שנאמר "עשרת" כאן, שזה מיותר, ולכן למד שעשרה תלו, שהם אלו ששמותם פורטו, ועוד עשרה מתו שנרמז בכך שנאמר "עשרת בני המן ... הרגו", שזה כעין נוסף לאותם המפורטים קודם, ומיד מובא "ובבזה לא שלחו את ידם" שזה כעין מרמז שיש גם עניין כספי, כעין שנאמר שיש עשרת בני המן שהרגו ויש גם עשרת בני המן שקשורים לביזת ממון – שלהם גרמו שלא יהיה להם ממון אלא יהיו מחזרים על הפתחים שזה כעין הריגה, כיון שעני חשוב כמת (נדרים סד,ב). או שדרש שנאמר עשרה שזה מיותר, ולכן למד שעוד עשרה מתו, ובהמשך נאמר "ואת עשרת בני המן יתלו על העץ" (פס' יג), כך שכעין נרמז שיהרגו בתליה, כך שזה כעין רמז שהם עשרה שלא מתו קודם שעכשיו ימותו בתליה, אולם בפשט הכוונה שיתלו את אותם שמתו קודם, ולכן למד שזה בא כרמז שיש עוד עשרה מעבר לעשרים של קודם. או שאחשוורש אומר "ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני המן", שאמנם בפשט הכוונה שגם אותם הרגו, אולם כיון שלא אומר במפורש שהרגו, אז למד רב שנרמז שיש עשרה שלא נהרגו אולם כעין מתו, שזהו שנעשו עניים שמחזרים על הפתחים. נראה שיש שלוש עשיריות, כרמז לכח שלושת אבות בתיקון העולם (שכנגד זה עשרה), שתלו עשרה כנגד אברהם, שהוא ראש לתיקון עולם, ולכן תליה בעץ כנגד עץ הדעת (וכן בא לעקוד את בנו במזבח עם עצים, ולכן נרמז על מוות לבנים עם עץ). עשרה נהרגו כנגד יעקב שהוא נלחם בעשו (ובפרט בעמלק), שהם שני הפכים. ועשרה מחזרים על הפתחים כנגד יצחק, שהוא הוריש את הארץ ליעקב ולא לעשו (שעמלק מצאצאיו), ולכן זהו מחזרים על הפתחים – עניים כעין ללא ירושה, וכן רמז שהבית של אחר, כמו שא”י היא הבית שלנו ולא שלהם. עוד נראה שכנגד 10 מאמרות נתלו עשרה על עץ כרמז לעץ הדעת. כנגד 10 דברות מתו עשרה, כמו שבנ"י היו מתים לו לא קיבלו את התורה בסיני (שבת פח,א). כנגד 10 מכות מצרים שהיתה תחילת גאולת ישראל והארת האור שלנו בעולם, והם פגמו בהשפעת בנ"י בתיקון עולם, כנגד זה נעשו עניים, כמו בנ"י במצרים שהיו עבדים ושפלים חסרי כל, או כמו המצרים שבנ"י ביציאה רוקנו את ממון מצרים (ברכות ט,ב). עוד נראה שיש ביטוי של עשרה בבני המן, כיון שהם גילוי עמלק, ולכן זה כנגד בנימין שמכה את עשו בהיותו בן רחל ('פנחס בשם ר"ש בר נחמן: מסורת הוא שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל, הה"ד (ירמיה מט, כ): "אם לא יסחבום צעירי הצאן". ולמה קורא אותן צעירי הצאן? שהם צעיריהם של שבטים'. ב"ר עה,ה), וכמו שהתגלה בשאול שנלחם בעמלק, וכן כאן מרדכי מבנימין (מגילה יב,ב-יג,א) [וכעין שעכשיו בא להשלים את מעשה שאול], ולבנימין היו עשרה בנים: “בני בנימן בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מפים וחפים וארד" (בראשית מו,כא). כך שזה בא לבטא אלו מול אלו, שעכשיו בנ"י ובפרט המתגלה דרך בנימין, באים לפגוע בעמלק שמתגלה בהמן ובניו.